החופש שלי התחיל עם המון חובות לבית ספר. ביום ראשון היה לי שיעור תגבור במתמטיקה.

ביום שני היה לי שיעור בביולוגיה, שהיה קצת מיותר, אח"כ הלכתי הבייתה לשעתיים, חזרתי לבית ספר לשיעור מתמטיקה, ומשם ישר הלכתי לאנה כדי לעבוד על הפרוייקט באנגלית.

ביום שלישי היה לי בבוקר רופא, ואז נסעתי עם אמא שלי ועם אחותי הקטנה לחיפה. והסתובבנו בהדר, וחוץ מזה, הלכנו להסתפר. חידשתי את הצבע ואת הדירוג, ועשו לי פן, וזה יצא ממש ממש יפה, חבל שזה לא יכול להיות לנצח ושהייתי צריכה לחפוף את השיער היום.

אחה"צ סבתא שלי הביאה אלינו את בן דוד שלי, ואני ואחותי הקטנה הלכנו איתו לאמפי פארק בעיר שלנו. הלכנו לטייל איתו בגן חיות שיש שם, ואז סתם רדפנו אחריו ושיחקנו איתו בכל המשחקים שיש שם. זה היה מתיש.

ביום רביעי אחה"צ הלכתי אל מורני. החזרתי לה שמונה ספרים עוד ממזמן, ולקחתי ממנה עוד חמישה, שיהיו לי לחופש. אני כבר בספר הרביעי, זה לא בסדר שאני מסיימת את הספר כל כך מהר. חוץ מזה, היה ממש כיף איתה.

באותו יום, בערב, הלכנו (אני, מור, ענת, גבי, גיא, רועי ואלון) לבית קפה שיש פה באיזור. היה נחמד, אם כי ממש לא היה לי כוח לסיים את האוכל. דיי חבל שכולם כועסים על כולם.מור לא מוכנה לדבר עם אלון. לפני כמה ימים הוא חקר אותה בנוגע למשהו אליי, והיא לא הסכימה לספר לו, ובצדק. אח"כ הוא דיבר איתי, שיחה דיי ארוכה, וטען שהיא השתנתה, ושיש לה מסיכות, ושהיא לא כנה ופתוחה כמו פעם, ושזה לא בסדר, וכל זה – רק כי היא לא הסכימה לשפוך מידע בנוגע אליי. ניסיתי לברר איתה מה נסגר, וגם שלחתי לה את השיחה, והיא נפגעה ממנו. תכלס, היא צודקת. העניין הזה מכעיס גם אותי.

א.       אין לו שום זכות לחקור עליי מידע. אני מבינה שזה נעשה אך ורק מדאגה אליי, אבל אם הייתי רוצה – הייתי מספרת לו. מאחר ואני לא רוצה, אני לא מספרת, והוא לא צריך ללכת ולשאול חברות שלי שאלות עליי. זה לא בסדר.

ב.       אם הוא רוצה לספר לכולם את קורות חייו, כולל דברים של חברים שלו, שיבושם לו. אבל לא כל אחד חייב לנהוג ככה. יש אנשים שלא מעוניינים לספר ולחלוק הכל, ויש אנשים שיודעים לתת כבוד לחיים הפרטיים של חברים שלהם ולא מעבירים דברים אישיים שלהם הלאה. וזה בסדר גמור מבחינתי. זה מעצבן שהוא חושב שאם זה לא מוצא חן בעיניו – אז זה הופך את זה ללא טוב ולא בסדר, ושלבן אדם יש מסיכות.

גם רועי דיי עצבני על אלון, מהסיבות שלו. ומסתבר שדיי כועסים על שלושתינו – אני מור ורועי, כי הפכנו לחבורה משלנו. אני לא יודעת מה איתם, אבל מבין כל ה"חבורה", הם היחידים שנדמה לי שהם באמת אוהבים אותי ומקבלים אותי כמו שאני, בלי לשפוט אותי. ואני פשוט מרגישה איתם בנוח.

אני חושבת שאולי עדיף ככה, שנתפרק. כל הקטע של החבורה הזאת, שכולם בתוך התחת של כולם, כבר מתחיל להתפרק ולהתפורר ולא לעבוד יותר. יש לי חברות שלא קשורות אליהם, וזה טוב שכך. זה לא שאני לא אוהבת אותם, אני כן, ואני כן אהייה מוכנה לעשות דברים בשבילם, וכן אכפת לי, פשוט נמאס קצת, חונק אותי בגרון.

את רוב הסופשבוע, העברתי בקריאת הספרים, ובעשיית חובות לבית ספר.

אתמול הלכנו (אני, עמרי, מור, ענת, אלון, ערן ורועי) להצגת חצות. ראינו סרט שנקרא "הכי דומה לאהבה" עם אשטון קוצ'ר, והיינו כמעט לבד באולם. הסרט היה משעמם ומעצבן, נמתח כמו מסטיק, ורוב הזמן הייתה לי הרגשת דז'ה וו.

אחרי הסרט, במקום לנסוע הבייתה, פשוט היינו במגרש חנייה, ושמעתי כל מיני קולות, והפחדתי קצת את מור עם הפארנויות –רוצחים- סדרתיים- קופצים- מאחורי- מכוניות- חונות שלי, אבל סה"כ ניסיתי להציל אותה, אם היה בא רוצח כזה.

בדרך הבייתה, ירד גשם, אז ענת אמרה לי ולעמרי להישאר קצת באוטו, ואז מור קלטה את רויטל ודרור מתנשקים להם בגשם, והיא התחילה להתלהב מכך שהם חמודים, וכמה זה רומנטי, ואני הסכמתי איתה ורגזתי על כך שלי אין עם מי להתנשק בגשם. אנחנו סתם בהינו בהם, ועמרי נופף בידיו לכל עבר ועבר, עד שהם קלטו אותנו ובאו לדבר איתנו. אני ועמרי יצאנו מהאוטו, ודיברנו איתם קצת, עד שעלינו הבייתה.

היום היה ליל סדר. בשל אילוצים, חגגנו רק אנחנו, המשפחה המצומצמת. זה קצת מפחית מערך החג, חוסר ההווי משפחתי, כי זה מה שנותן אווירה של חג, אבל בכל זאת אבא שלי קרא את ההגדה והכין ארוחה, והיה דיי נחמד. ליל סדר אלטרנטיבי.

בהמשך הערב סיימתי את הביוטופ שלי, יש לי רק לקנות קלסר ארור.

אני שמחה להיות חופשייה מדאגות הבית הספר, אם כי מטריד אותי העניין של לא עשיתי בגרות בספורט ולא דיברתי עם המורה בקשר לתחליף.

חג שמח!

תשובות לשאלון השבועי:

היכן בארץ את הכי אוהבת לטייל?
במדבר. פשוט יפה שם. וגם בת"א

כשאת הולכת לטייל, האם את מעדיפה טיולים בחיק הטבע, טיולים לאזורים עירוניים, או טיולים בהם נשארים כל היום במלון?
טיולים לאזורים עירוניים!. אני אוהבת לראות אנשים, בתים, רחובות, דברים כאלו.

מה עדיף, לטייל ברגל, להרגיש את האדמה בכפות הרגליים, או לטייל בג’יפ עם מזגן ורדיו?
מצד אחד - אני עצלנית ושונאת ללכת הרבה ברגל
מצד שני - נסיעות ממושכות עושות לי בחילה

איפה היית רוצה לגור - לכל החיים? איפה תרצי להקים משפחה וילדים (או לגדל את הילדים, אם כבר יש)?
בת"א

איזה סגנון של טיול יותר מתאים לך? טיול רטוב בנחלים וים, טיול חולי במדבר או סתם טיול יבש ושגרתי?
טיול נחמד?

איפה עדיף ללמוד? בארץ או בחו"ל?
אולי עדיף בחו"ל, אבל אין לי לא כסף מיותר, והאנגלית שלי לא עד כדי כך טובה.