הלכתי השבוע למרפאה להפרעת אכילה. מקום מדכא, ורוב הזמן – ממתינים. יצא לי לראות שם ילדה שנראתה כמו שלד. ממש שלד. אני לא כזו... ביום שני אחה"צ הלכתי בפעם הראשונה עם ההורים, היינו קודם אצל רופא, והוא שאל שאלות, ובדק אותי, ומצבי הרפואי תקין. אח"כ היה פגישה עם פסיכאטרית. רוב הזמן היא דיברה עם ההורים שלי, ואני חיכיתי בחוץ, והיא דיברה איתי רק לאיזה עשר דקות. לא יודעת, לא התאהבתי בה....

ביום רביעי בבוקר שוב הלכנו למרפאה. הפעם גם האחיות הקטנות הצטרפו. הייתה מטפלת משפחתית, ששאלה את כולנו שאלות, והרגשתי ממש מפגרת. היא בטח חושבת שאנחנו מטורללים.

אח"כ הייתה דיאטנית, והיא שאלה אותי שאלות, ושקלה אותי. ואני 42 קילו. אני לא יודעת אם לשמוח או לא. בכל מקרה, צריכה להיות שיחת סיכום ואז הם יאבחנו אותי ויגידו מה הטיפול. אבל הדיאטנית אמרה שבכל מקרה היא רוצה לראות אותי, וקבענו פגישה נוספת. היא בטח תרצה שאני אשמין. אני לא רוצה.

כמובן שרוב השבוע שוב רבתי עם אמא שלי, ודיי זה נמאס. כל דבר שאני עושה או לא עושה, זה לא בסדר. נמאס לי כבר. נמאס. נמאס. נמאס. אין לי כוחות יותר להתעסק עם כלום, בעיקר לא עם דברים שאני מגלה לפתע פתאום, שממש אין לי כוח ורצון להתמודד איתם.

ביום חמישי הלכתי לרופא עיניים להתאים עדשות. אשתו של הרופא הראתה לי איך שמים אותן, וזה לא כזה נורא ומפחיד כמו שנדמה שזה. לקח לי עשר דקות לשים את העדשה בפעם הראשונה, וזה דיי מהיר. אני חושבת שפשוט יש לי כוח רצון מאוד חזק, כי משקפיים זה מעיק ומטריד ועושה אותי יותר מכוערת ממה שאני באמת. אז הזמנו עדשות לשנה כבר, ואני מחכה ליום שלישי, בו אקבל אותן.

ביום שישי הלכתי בבוקר לשירן, לעשות את הפלקט לבחינה בע"פ על הביוטופ. ולא ממש עשינו משהו....

אחה"צ רועי התקשר ואמר שיש לו אוטו, אז אולי נסתובב. בסופו של דבר נסענו לים, בהתחלה אני נסעתי עם ענת באוטו ומור נסעה עם רועי, ובחזור אני ומור התחלפנו. היה דיי נחמד, ישבנו על הדשא ודיברנו, ואז סתם הסתובבנו לנו.

יותר מאוחר הלכנו אל ענת. היינו אצלה אני, מור, רועי, גיא, אלון, עמרי ואדיר. והיה דיי נחמד, בהינו בטלוויזיה, כולם חפרו כרגיל, אפילו דיברנו על החלומות שלנו. ואני חייבת לציין שלרובינו יש חלומות מעוותים לחלוטין.

וענת נתנה לי לאכול שוקולד מריר 70% קקאו. זה טעים למרבה הפלא.

באיזה שלב הרגשתי לא טוב, הראש הסתובב לי, וכאבה לי הבטן.

אז רועי לקח אותי הבייתה, והוא לקח את עצמו ואת אדיר.

קמתי היום עם הרגשה לא טובה גם כן.

בערב הלכנו לסבא וסבתא, והיו גם קרובי משפחה רחוקים, להיפרד לפני שהם טסים לארה"ב לחתונה של דודה שלי.

חשבתי לסגור את הבלוג הזה, כי הוא לא כמו פעם. אני יודעת שאנשים לא רצויים קוראים, זה לא אכפת לי במיוחד, אני במילא לא כותבת שום דבר חשוב. מה עשיתי ולאן הלכתי זה לא סוד כזה גדול. ואני חושבת שניתן לראות שאני אנורקסית. מעצבן אותי שאנשים מעירים לי על זה שאני רזה מדיי ושהגזמתי. מה הם מצפים שאני אעשה להם לכל הרוחות?!

לבית ספר אני לא חוזרת כאמור, יותר אין לימודים סדירים. וזה נחמד וטוב. רק מתכונות ובגרויות.

עוד שבועיים הולך להיות שבוע עמוס בהחלט, שתי בגרויות ושתי מתכונות, מקווה שאשרוד. אני צריכה לקנות ספר במתמטיקה עם מתכונות לתרגול, כי עוד שבוע המתכונת, ולמען האמת, אני אפילו לא יודעת מה החומר, ומה לומדים, ואני לא מבינה כלום בכל מקרה. מצידי לקבל 60 בבחינה הזאת ורק לעבור, יש לי מאיות יחידות קודמות, לא אכפת לי שהציון יירד, זה כולה מתמטיקה.

מחר יש לי מתכונת מעבדה יבשה, ורציתי ללמוד, לעבור על מעבדות, אבל לא עשיתי כלום.

אין לי כוחות לשום דבר יותר.

אני רק רוצה לישון.