כשקמתי היום בבוקר רציתי לחזור לישון. ממש לא התחשק לי לקום בבוקר ועוד לשיעור אנגלית. אבל הכרחתי את עצמי לקום.

בבית ספר כרגיל היה משעמם.

קיבלתי את הדוחו"ת מעבדה בביוט'. 85 על הראשון ו 60 על השני. דווקא חשבתי שיהיה בדיוק להפך.

שוב חוקי מרפי צחקו לי בפרצוף. דווקא שהמורה לביולוגיה עברה ליד כל אחד ובדקה מי הכין שיעורי בית לא הכנתי. דווקא שחשבתי שהיא מחבבת אותי.

הייתה לנו גם מעבדה עד שלוש. המעבדה הייתה בסדר. עשינו דברים מוזרים על סלק ודחפנו אותו לתוך מבחנות.

אח"כ הלכתי הבייתה עם עוד מישהי שאני מכירה (לא מהמגמה). היא סיפרה לי על השמועות שהולכות על ילדים בבית ספר הזה.

על סימפל היא אמרה שבכיתה ט' היא נגעה לאיזה רוסי בז**, ושבחופש הגדול היא התעסקה עם איזה אחד (הוא החבר הכי טוב של האקס והוא לא מחליף תחתונים בנוסף) והיא כמעט שכבה איתו. הקטע עם החופש הגדול נכון אבל איך לעזאזל כולם יודעים את זה?!?! ועכשיו הקטע המעניין. מה הולך עליי. אז ככה זה נורא מצחיק: אני רציתי לשכב עם האקס אבל לא רצה, ולכן עוד מישהו (שהוא איתי במגמה והוא גם בכיתה של האקס והם דיי חברים) התחיל איתי ורצה להיות חבר שלי כי אני נותנת. מה?!?! איך אנשים מגיעים לדברים כאלו? מילא שיגידו ששכבנו. אז בסדר. אני מבינה שכל מי שסיפרתי לו וכל מי שהאקס סיפר לו הלך והפיץ את זה הלאה. אבל להגיע לכאלה דברים מפגרים.... דבר ראשון, זה הכי לא הגיוני שבת תרצה לשכב עם החבר שלה והבן יסרב. זה פשוט ככה. דבר שני, האקס מאוד מאוד רצה שנשכב. הוא זה שבכלל העלה את הרעיון (האמממ זה מזכיר לי ששנה ושבוע ימים אני לא בתולה! הידד לי!). והקטע הכי דפוק זה על זה שמתחיל איתי אותו אחד פשוט הזוי, כי הוא בחיים לא התחיל איתי, לא הראה סימן שהוא רוצה להתחיל איתי והוא לא אחד כזה ביישן שלא יתחיל עם בת שהוא רוצה. אני מנסה להבין איך אנשים מגיעים לדברים המעוותים האלו. איך? איזה דימיון מפותח.... ומאיפה הם יודעים על סימפל? זה פשוט מגעיל. נכון, אני מודה כל אחד מרכל וגם אני, אבל לפחות שיגידו דברים נכונים! אפילו הקטע של לפני שנה עם זה שאני "שכבתי איתו ואני מוצצת (פיכס מילה דוחה)" היה לפחות נכון. (אני כמובן מכחישה את החלק השני.... זה לא משהו להתגאות בו). למה כולם צריכים להתעסק בזה? ולמה לעוות את המציאות?! נכון שאני לא צריכה לשים שיט על השמועות האלו והשטויות האלו וזה פאקינג טמטום, בכל זאת זה מפריע לי קצת...... מעניין מה עוד מספרים עליי... (אל דאגה פייק תחקור ותדע).

בזמן שחזרנו מבית ספר ראינו כלב לברדור לבן יפה וחמוד והוא נראה לי גור (בערך בן שנה... ככה שהוא טיפה גדול) והוא טיפה נדבק אלינו. אח"כ הוא נעלם. שבאתי הבייתה ועליתי במדרגות ראיתי שהוא מחכה לי בקומה השנייה! התחלתי להגיד לו שאני לא יכולה לקחת אותו הבייתה כי אמא שלי לא מרשה. הוא נעמד מחוץ לדלת. אני והאחיות שלי נתנו לו מים בקערה. פעמיים מילאנו את הקערה. הוא נראה לי תשוש ועייף. החלטתי לקרוא לו "לאפי" (עם דגש בפ'). השארנו אותו בחוץ והוא נשאר. יותר מאוחר באתי למלות לו את הקערה ואז החצוף הזה נכנס לנו לתוך הבית! (הבית שלנו הוא קדוש בשביל שבעלי חיים ייכנסו). אני והאחיות שלי, שלוש בנות חסרות ישע, התחלנו לצווח ולנסות להוציא אותו מהבית. הוא נורא התלהב ונראה מאוד שמח.  אחותי הקטנה הייתה מספיק חכמה בשביל לסגור את כל הדלתות. לאפי התרוצץ בבית וסירב לצאת החוצה. כל פעם שניסיתי לגרור אותו החוצה הוא פשוט רץ לכיוון האחר. כל מה שחשבתי עליו זה איך להוציא את הכלב הזה החוצה. הוא עשה סיבובים בבית ונראה מאוד מרוצה מעצמו. הוא נכנס לנו להיכל הקודש – כלומר לסלון. הוא עלה על הספות הקדושות והלבנות של אמא שלי! וטינף אותן! הרגליים המטונפות שלו היה על הספות! שראינו את זה צווחנו בהיסטריה עוד יותר. הוא העז לעלות על הספות!!! אח"כ הודיתי למזלי הטוב שבקודש הקודשים – הויטרינה שאמא שלי כל כך אוהבת ולאף אחד אסור להתקרב אליה – הוא לא פגע. בסוף לקחתי פסטרמה והוא ראה אותה, וככה גררתי אותו החוצה. אח"כ אני והאחיות שלי התחלנו לנקות את הספות בטירוף. מזל שכל הכתמים מהרגליים שלו ירדו. הוא היה בחוץ יותר משעתיים!!! סיפרתי לאמא שלי אח"כ על מה שקרה (בלי החלק של הספות והסלון) והיא דווקא הגיבה בהבנה. לעומת זאת אבא שלי לא ממש היה שמח (הופתעתי כי הוא אוהב כלבים ואמא שלי פחות) בחמש וחצי אבא שלי לא ראה אותו יותר ומאוחר יותר שאמא שלי חזרה הבייתה היא אמרה שהוא מסתובב ברחוב למטה מחפש אנשים. שהוא היה בחוץ שמתי לו מגבת ושתייה כי ממש כאב לי הלב..... ראו שהוא מחפש בית..... אני לא חושבת שהוא נזרק מהבית כי מי יזרוק כלב כזה יפה והוא לא חולה, אז בטח ניסו לגנוב אותו או שהוא הלך לאיבוד... אני מקווה שלאפי שלי בסדר......