למרות מזג האוויר החורפי והקריר, התעקשתי ביום שישי ללבוש גופייה קטנה וחצאית. האוויר היה קצת קריר, אבל הדרך לבית של איינג'ל עברה דיי נעים. לא קר מדי. באותו יום איינג'ל עשתה את המסיבת יום הולדת שלה....

באתי אליה יותר מוקדם. דיברנו עם אחותה הגדולה קצת.... אחותה ממש חמודה. שיחקנו אח"כ הכספת, יותר נכון אני שיחקתי. ודווקא כל פעם שהתחלתי לנצח המתמודדים האחרים פשוט יצאו מהמשחק!!!

שיחקתי לי להנאתי עם פרחות מפגרות ואז התחילו לבוא ילדים והיה צריך לרדת למטה.  ישבנו בחוץ ודיברנו. זה מה שעשיתי רוב הזמן לדבר עם אנשים ולהסתובב פה ושם. 

היה איזה קטע אחד, שמישהי, היא לא ממש חברה שלי, שהקשר שלנו מסתכם בהיי וביי..... התחילה לדבר איתי על החבר שלה, על הבעיות שלהם, על מכתב שהיא צריכה להקריא לו...... פאק, זה לא הכי עניין אותי, לא ממש היה לי מה להגיד לה..... למה לעזאזל היא מדברת איתי על בעיות אישיות....... אני לא חברה טובה שלה בכלל...... אולי זה כי אני חמודה ואוהבים אותי.... אבל יש גבול. אח"כ סימפל באה והתחילה להציק לנו ולשאול על מה אנחנו מדברות. כמה צפוי....

יותר מאוחר אני וסטאר ישבנו במרפסת ודיברנו. כל אותו זמן החברה של האקס פשוט בהתה מי מהצד. סטאר אומרת שזה מקנאה. פאק יו תפסיקי להסתכל עליי! אני יודעת שאני כוסית אבל בסדר..... אח"כ באו עוד ילדים ודיברנו והיה מצחיק.....

ככה ערב כל הערב. הסתובבתי להנאתי, אכלתי, שתיתי, דיברתי. בלה בלה בלה.

מאוחר יותר נשארנו אני, סמארט, טוק ובריין. ואיינג'ל כמובן.

לי כבר ממש היה קר בחוץ..... עזרנו לה לסדר.... אני לא ממש עזרתי כי פשוט קפאתי מקור.... כמה אני לא מועילה....

אח"כ ישבנו בסלון וחיפשנו ערוץ מוזיקה נורמלי ודיברנו. אח"כ סמארט הלכה. אני ואיינג'ל התכסינו בשמיכה, בריין דיבר איתנו, אכלנו עוגה, וחיפשנו שירים נורמליים. טוק פשוט נרדם. זה היה משעשע.

חזרתי בארבע וחצי הבייתה.

וככה הפוסט שלי היה יכול להסתיים. הוא היה יכול להיות יותר ארוך. יכול להיות מלא בהערות ציניות. מלא בעוד התרחשויות. היה. אבל המציאות שינתה אותו קצת. הוא יכול בגוונים של ירוק וורוד ותכלת. אבל הוא לא.  כי היום, בשעה שתיים ורבע היה פיגוע בחיפה. כי אני גרה חצי שעה מחיפה.  בדר"כ הפיגועים עוברים לידי בחטף. נכון עצוב אבל שוכחים הלאה. כי זאת השגרה המצמררת שאליה התרגלתי. לראות את התמונות האלו בחדשות.... לראות את האמבולנסים, את המסעדה ההרוסה, את האנשים המבוהלים....את גופת המאבטח. להתסכל בתמונות האלו ולא להאמין. לחשוב..... לחשוב איך דבר כזה קורה.לחשוב על החברים שלי במד"א שאולי יש להם משמרת ואולי הם צריכים להגיע לאיזור הפיגוע ולראות את הזוועה בעיניים. המסעדה הזאת ממש ליד הים. הרבה אנשים יושבים שם. כל מכבי חיפה באים לשם. משפחות עם ילדים. זאת המציאות המצמררת שלי, שילדים ותינוקות נהרגים ככה סתם.  אני צופה בתמונות, והעיניים שלי מתמלאות דמעות. דמעות על משפחות שמחפשות את הקרובים להן, משפחות שעוברות בכל בתי החולים ובכל המחלקות כדי למצוא....כדי לקוות....כדי לקוות שהתקווה היחידה לא תתנפץ כשתצרך להגיע לאבו כביר.

ועל מה חשבה המחבלת שנכנסה לפוצץ אנשים? על מה היא חשבה לפני שהיא פוצצה את עצמה? לא היו לה רחמים על התינוקות ועל הילדים הקטנים? אבל בעצם מי שלא מרחם על עצמו ועל חייו גם לא ירחם על אחרים.

כל כך מזוויע לחשוב, שאנשים, שרק אכלו את ארוחת הצהריים, שלפני שנייה צחקו, שמחו, נשמו, דיברו....אותם אנשים – מחר התמונה שלהם תופיע בעיתון עם 300 מילה ליד בתוך מסגרת שחורה.

אני רק בוכה על אנשים שמתו למען שום דבר. על משפחות שלמות שהתפרקו. על תינוקות וילדים שבקושי הצליחו לחיות. ואני רק שואלת למה זה מגיע להם.

פעם עוד נטיתי לכיוון השמאל. פעם עוד ניסיתי להבין גם את הצד השני. אבל אני לא יכולה יותר. די! נמאס מהפיגועים! אי אפשר לחיות ככה! אי אפשר לרצוח אנשים חפים מפשע! צריך לשים לזה קץ! למה לכל הרוחות הבן דוד התינוק שלי צריך לגדול ולחיות ולהיוולד לתוך עולם מכוער שכזה?! למה?! למה אף אחד לא מוצא פיתרון למרחץ הדמים הזה? למה במקום לראות סרט בטלוויזיה ולהתלונן על השעמום שלי ועל הדברים הכי מפגרים בעולם  אני בוכה מתמונות זוועה כאלו?

זה כל כך מפחיד. אמא שלי הייתה במסעדה ביום חמישי. ישבה בדיוק קרוב לאיפה שהמחבלת ישבה. אם הפיגוע היה ביום חמישי לא הייתה לי היום אמא.

אמא שלי מכירה אנשים שנרצחו שם...אומנם לא מכירה אישית, אבל מכירה.

זה מפחיד. שגרת המוות והפיגועים יכולה להגיע לכל אחד. כי הם לא מבדילים בין ערבים ליהודים. הם הורגים את כולם. כי זה יכול להיות כל אחד. יכול לפגוע במכרים, בחברים, במשפחה. זה יכול להיות אפילו אתה.

יהי זכרם ברוך.

 Mama take this badge from me
I can't use it anymore
It's getting dark too dark to see
Feels like I'm knockin' on heaven's door

Mama put my guns in the ground
I can't shoot them anymore
That cold black cloud is comin' down
Feels like I'm knockin' on heaven's door