עשרה לשש, הפלאפון שלי מצלצל. מסטולה לגמרי עניתי אפילו בלי לבדוק מי זה. זו הייתה סימפל שעשתה לי השכמת בוקר. היא בדיוק חזרה, היא נהנתה, התגעגעה....לא הבנתי כל כך מה היא אומרת.

אחרי שסיימנו לדבר החלטתי שלא לחזור לישון אלא לקום ולהתארגן. בשבע התחברתי לאינטרנט וראיתי את סטאר באיי סי קיו ואח"כ היא התקשרה אליי. דיברנו ואז כבר הייתי צריכה ללכת לבית ספר.

שיעור כימיה היה איום ומשעמם.....אח"כ ביולוגיה היה יותר נורמלי. בגלל שידעתי שמבטלים את מתמטיקה, החלטתי להבריז כבר מספורט ולחזור הבייתה באחת עשרה.

בערך בשתיים עשרה וחצי החלפתי את הטרינינג המגעיל שלי לג'ינס, נשארתי עם החולצה השחורה שלי (היום לא באתי עם חולצת בית ספר) ולקחתי מחברות ויצאתי אל סטאר.

כל כך התגעגעתי אליה! עלינו למעלה, והיא הביאה לי מתנה: עיפרון כזה עבה וגדול בצבע כחול שחרוט עליו השם שלי, ומחזיק מפתחות בצורת בובת כבשה. ממש חמוד ויפה! והיא הראתה לי את כל מה שהיא קנתה....ואז היא הראתה לי תמונות. בהתחלה היו תמונות של אנדרטות ושל העיר, ושל חברי המשלחת – היה כל כך מצחיק לראות את כולם עטופים בשכבות על גבי שכבות..... אבל אז היו תמונות מחרידות. מהמחנות. הם היו בארבע מחנות השמדה..... זה פשוט נורא. התמונות האלו עשו לי צמרמורת....והכי הכי היו מחרידות התמונות של מה שהיה בפנים: ערימות של נעליים, מזוודות, שיער ומסרקים....התמונות של המקלחות והמשרפות...... המוות פשוט זעק משם. אני לא יודעת איך הם עמדו בזה. אני, לא הייתי עומדת בזה. אולי טוב שלא נסעתי. אני בן אדם כל כך שברירי וחלש לפעמים......אם מתמונות אני מזועזעת....אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעמוד בזה ולהחזיק מעמד......פשוט לא. חוץ מזה היא סיפרה לי קטעים שהלכו בטיול, מבחינה חברתית היה לה נהדר – הייתה קבוצה תומכת ואוהבת, ואם מישהו בכה או נשבר מייד כולם חיבקו ותמכו..... נוצרו שם כל מיני זוגות מוזרים..... מצד שני היה קשה ומרגש מאוד. שוב, עדיין יש מין צביטה שכזו בלב, ועדיין חבל לי שלא נסעתי....אבל לא חשוב.

אח" כ אנרג'י באה לאיזה שעתיים...... ואחרי שהיא הלכה אני נשארתי, כי בין השאר סטאר הייתה צריכה להשלים שיעורים, ואז החבר שלה בא, ואז הלכתי.

היום בערב דיברתי עם איינג'ל שעה בערך...לא דיברתי איתה כל כך הרבה זמן!

פתאום הבנתי שהתגעגעתי...כל כך שמחתי לראות ולשמוע את הקולות שלהן....חברות זה לא כמו ידידים. אין ספק. יש בנות שמתחברות יותר עם בנים, אבל החיבור שלי הוא יותר עם בנות.... אפילו שאי, שהוא הידיד הכי טוב, עדיין לא משתווה אליהן. זה פשוט ככה... זה פשוט שונה....

גם זה שהאקס לא היה פה עשה לי טוב. כמעט ולא חשבתי עליו. אני מניחה שאני פשוט אצטרך להתרגל לעובדה שהיינו ביחד, והיו בינינו דברים מאוד מיוחדים...... ואני פשוט לא אשכח את זה. לפעמים זה חזק יותר ולפעמים זה פוחת...... וזהו...ועכשיו זה נגמר ואני צריכה להמשיך הלאה. למרות שבכל רגע נתון אסכים לחזור אליו.........  מה גם שהיה קטע שעצבן אותי. סימפל סיפרה לי שהוא כל הזמן נמרח עליה בטיול. לא היה לו את פאני ולא את החברה שלו אז הוא פשוט נמרח עליה. זה כבר ממש מעצבן. העיקר הוא כועס עליי ועל סמייל שהתנשקנו וזה לא בסדר כי הוא חבר טוב שלו (?) ואני האקסית..... אבל להימרח על חברה שהיא חברה טובה והוא יודע את זה, זה בסדר. פשוט גועל נפש.

אני שמחה שהחברות שלי שוב פה. נכון, יש קצת את ההרגשה הלא נעימה, של הפספוס וההחמצה ושל הבחוץ...אבל סה"כ אני מעדיפה לחשוב על הטוב ולא להתעסק ברע.