יום שישי כאמור, לא היה משהו מיוחד בבית ספר. כרגיל, שיעור תנ"ך, והמורה החזירה את המבחנים. קיבלתי 76, אני דיי מרוצה. המורה התחילה לדבר על כמה המבחנים היו גרועים, ואיזה דברים אנשים כתבו במבחן וזה היה נורא משעשע. והיא אמרה שהיא מאוד לא נהנתה לבדוק את המבחן והוא עצבן אותה. אז סימפל צחקה ואמרה "מה היא לא נהנתה לצחוק" ואז מישהי שיושבת לפנינו (וקיבלה 27. ונראה לי שהיא כתבה את כל התשובות המטופשות) התחילה לצעוק עליה לפני כולם שמה היא חושבת לעצמה, וכולם הבינו שהיא חכמה אבל שתפסיק לצחוק כל הזמן וכו' וכו'. סימפל ענתה לה שהיא לא קשורה לחיים, שאף אחד לא התכוון אליה אישית, ושכדאי שתסתום את הפה. אני ישבתי והתחלתי לצחוק בטירוף עד שירדו לי דמעות מהעיניים. אח"כ היה שיעור חינוך וקיבלנו לוח מבחנים חדש! האח! הוא כל כך צפוף.....מי האהבל שחיבר אותו?! בכל אופן, הלוח נגמר לי ב-23 לפברואר, וזהו זה לוח המבחנים האחרון. אח"כ יש חופש פסח ומייד אחריו מגיעות המתכונות והבגרויות. אבוי.

חוץ מזה, איינג'ל הביאה לי ספר על חלומות. וקראתי בו קצת, והוא באמת נחמד. אבל כל מה שהוא "מנבא" כלפי העתיד – כל הסימנים והפירוש שלהם נשמעים באמת אותו הדבר. אבל אני חולמת הרבה על מים וים ואוקיאנוסים וזה אומר שאני בסערת רגשות או משהו כזה. וזה מה שנכון, ויש עוד כמה דברים שהם נכונים חלקית.

הגעתי הביתה – הספקתי לאכול, להתקלח, לקרוא, לישון ואז כאמור התחיל כל הבאלגן עם המסיבת הפתעה.

בערב, שאי אמר לי שיוצאים לסרט.

יופי לי. הזדמנות לברוח מהבית.

בערך ברבע לתשע התחלתי להתארגן, כי הייתי צריכה להיות אצל סימפל מוקדם. הגעתי אליה בתשע ורבע, וגם סאד באה. היינו צריכות לחכות לסימפל שתסיים להתקלח ולהתלבש ולהסתרק. כמובן, היא לא מוכנה. היא אף פעם לא מוכנה בזמן וזה כל פעם דופק את כולם מחדש. סמארט התקשרה ושאלה איפה אנחנו, ואמרתי לה שסימפל בדיוק מסתרקת, ואז סמארט אמרה שבחיים לא נספיק לראות את הסרט שרצינו – "הטירה המכושפת" כי הוא מתחיל בעוד עשר דקות והיא ממש כעסה על סימפל. בסוף, דוד של סימפל הסיע אותנו, הוא קצת שם גז למען האמת, אבל שוב שהגענו – כבר לא נשארו כרטיסים.

מה שמצחיק היה, זה ששאי וניים כן קנו כרטיסים לטירה המכושפת, אבל בסוף הם החליפו אותם. חוץ משאי וניים, גם בריין וסמארט היו והם היו דיי מעוצבנים על סימפל. בסוף הלכנו ל"סמוראי האחרון" – למרות שסימפל לא רצתה. אמרנו לה שזה יהיה העונש שלה. וגם ישבנו בשורה 3 בצד, ואת סימפל הושבנו בצד – כי זה מגיע לה. אני ישבתי בין סמארט לבין שאי. האולם היה דיי מלא, והכי מצחיק ראינו את פיאה עם החברים שלו גם כן בא לסרט. והוא ראה את סימפל ועשה כזה פרצוף של "שיט למה היא פה" וזה היה משעשע.

הסרט, היה סרט דיי טוב. וטום קרוז פשוט שקסי. זה סרט מלחמה, עם כל מיני סצינות של הרג וקרב – אז היו קטעים שפשוט עצמתי את העיניים. וכמובן, שאני וסימפל בכינו לקראת הסוף. אבל מה, הסרט ממש ארוך. נכנסו לסרט בעשר ויצאנו בפאקינג אחד בלילה!

אחרי הסרט, הלכנו אני, ניים, שאי, סמארט, סימפל וסאד אל בריין הביתה. דיברנו, אכלנו וכו'. ניים ושאי הלכו ראשונים, אח"כ סמארט ואז נשארנו אני סימפל וסאד. וסימפל נרדמה. חזרתי בערך בארבע וחצי הביתה.

היום, משום מה קמתי בעשר בבוקר. אני לא יודעת למה. וגם לא ישנתי מספיק. פשוט לא יכולתי לישון. אחרי שהתקלחתי ואכלתי – הגיע הזמן לעבוד. אצלנו בבית, אין שבת של מנוחה. כולם עובדים. אבא מבשל, אמא שלי מנקה את הבית ואני ואחיותיי עוזרות לה. אז שטפתי וסידרתי את החדר שלי ואח"כ עזרתי לאמא לקפל כביסה, ואז הכנתי שיעורים במתמטיקה, ואז אבא שלי ביקש ממני לשטוף ולייבש את החסה, ואז קראתי בספר על החלומות, ואח"כ הלכנו לאכול צהרים ואחרי זה הלכתי לישון.

וקמתי לא מזמן.