Sometimes I feel
Like I don't have a partner
Sometimes I feel
Like my only friend
Is the city I live in
The city of Angels
Lonely as I am
Together we cry

I don't ever want to feel
Like I did that day
Take me to the place I love
Take me all the way
I don't ever want to feel
Like I did that day
Take me to the place I love
Take me all the way (yeah yeah)

בזמן האחרון, נדמה שהכל מתפרק לי. פשוט הכל לא מסתדר, הכל הולך לי גרוע. אני שונאת את זה. אני שונאת שאני צריכה לשמור את הכל פנימה ולהרגיש כמו פצצה מתקתקת.

פתאום הכל נעלם לי..... הכל נהייה מעורפל, ואני לא יכולה אפילו לכתוב את זה פה. אולי אם אני לא אכתוב זה לא יהיה קיים.

לפעמים נדמה שהכל חוזר לקדמותו אבל בעצם הכל השתנה. וזה משגע לי את המחשבות.

אני כל כך מצוננת. האף שלי מלא בנזלת, אני מתעטשת כל הזמן וכל שנייה אני צריכה לקנח אותו. והוא כבר ממורט וכואב – וכל פעם שאני מקנחת אותו זה כאבים איומים. אני לא ישנה בלילה כי אני פשוט מרגישה שאני נחנקת וצריכה לדחוף לעצמי טיפות אף. כל הזמן אני פשוט דומעת בצורה רצינית ובכלל ההרגשה הכללית שלי לא משהו.

אתמול היה יום מייאש. ארוך, קשה, ומעצבן. שעתיים אנגלית, שעתיים היסטוריה, שעתיים ביוטכנולוגיה וחמש שעות ביולוגיה. זה היה פשוט איום. אני שונאת ביצפר. שעות ארוכות שלא נגמרות. אני ולאפ קיבלנו 70 על הביוטופ. מה אני יכולה להגיד? אכזבה. פשוט אכזבה. וחוץ מזה הייתי רעבה נורא כל היום כי לקחתי רק לחמנייה אחת לביצפר. וכן, כל יום אני מתחילה בדיאטה חדשה, וזה מייאש אותי. כל דבר שאני אוכלת יש לי ייסורי מצפון. אני שונאת לאכול. לפעמים פשוט בא לי לדחוף אצבע ולהקיא את הכל. בכל אופן, לפני המעבדה בביולוגיה סטאר נתנה לי חמש שקל והלכתי לקפיטריה לקנות בייגל – טוסט. וסימפל אכלה לי בערך חצי מהטוסט, כי היא אמרה שהיא נתנה לי שתי שקל, כי לא היה לי מספיק כסף. המעבדה כצפוי הייתה משעממת ואיומה. זה בשעות האחרונות של היום, אין כוח לחשוב, צריך לעשות את הדו"ח במעבדה, וזה עוד יותר מעצבן ומתיש. את המעבדה עשיתי עם לאפ ועוד מישהי מהכיתה שלי, זאת הייתה מעבדה על פטרוזיליה מטופשת. גם סטאר באה להעתיק מאיתנו קצת. היא אמרה שהיא רוצה להפסיק ללמוד ביוטכנולוגיה. זה מאוד קוסם לי לצאת מזה, אבל מה הטעם ללכת לבית ספר אם אני רק מרחיבה ביולוגיה? כבר עדיף לא ללמוד וזהו. ודיברנו על המורה לביולוגיה, והבנות אמרו שהיא דפקנית. לדעתי היא לא כזאת. גם מהשיחה שאני ואבא שלי דיברנו איתה ביום הורים, וגם התרשמות שלי ממנה, היא לא נראית לי דפקנית, ולהפך, השיחה איתה הראתה שבאמת אכפת לה. אני לא מבינה מה אנשים רוצים ממורים? שיתנו להם 100 ישר? שלא יהיו קשוחים מדי פעם אלא רכים כמו חמאה? שרק מורים יעשו פוצי – מוצי? בבגרות אף אחד לא ייתן לך תשובות. בכל אופן, המעבדה חירפנה אותי קשות, ושבאתי לנקות את המבחנות ביחד עם הילדה שאני ולאפ עשינו איתה את המעבדה, פתחתי את הברז, ולכל כיוון שלא סובבתי אותו – הזרם שלו פשוט התחזק יותר ויותר. התחלתי לצחוק כמו איזה מפגרת ולא יכולתי להפסיק. בסוף אותה ילדה סגרה את הברז ואמרה לי ללכת לשבת בכיסא כי אני לא נורמלית בשעות כאלו.

חזרתי הביתה, ומאוד לא היה לי כוח ללמוד, או לעשות כל דבר מועיל אחר. בערב דיברתי עם פאני באיי סי קיו, וגיליתי דברים ממש דוחים על  האקס. לפעמים נדמה לי, שהבן אדם חלאה כל כך, שלא בא לי לאהוב אותו יותר.

היום בבית ספר, אחרי שיעורי היסטוריה ואזרחות, היה לנו מבחן בלשון. ואני לא יודעת כלום בלשון, אני לא מבינה איך שהמורה החדשה מלמדת. כשסוף סוף הייתה לנו מורה נורמלית – היא עזבה, והמורה החדשה מצליחה להרוס לי. אני לא מבינה את השיטת לימוד שלה, לא מבינה את ההסברים שלה, לא מבינה כלום. כל הכיתה פשוט השתגעה, ונדמה שכולם מתכננים להעתיק מכולם. ישבתי ליד סימפל בצד, והיא באמת עזרה לי קצת. אבל את הרוב עשיתי בעצמי – והמון פעמים פשוט נעזרתי בהיגיון, או בזה שאני יודעת לדבר עברית (בתיקוני הגייה בעיקר). יש סיכוי שאני מקבלת 50. זה בטוח. סימפל ניסתה להתייעץ עם ילד שישב מאחורינו, והראש שלה פנה אליי, והמורה חשבה שהיא מתייעצת איתי ולקחה לי את המבחן – שלמזלי סיימתי אותו, אבל לא רציתי להגיש כי רציתי שסימפל תעבור לי על המבחן. גם  לסימפל היא ניסתה לקחת, אבל היא לא נתנה לה.

אחרי המבחן, כולם נראו שבוזים. וראיתי את האקס ודיברתי איתו עד שהתחיל שיעור מתמטיקה, ורק חשבתי שהוא חלאה.

חזרתי הביתה, וכל מה שנותר לי לעשות זה רק לאכול את ארוחת הצהרים שלי – ולחזור לבית ספר. השלמות בתנ"ך. פעם בחודש יהיו לנו שלוש שעות מרוכזות של לימודי תנ"ך אחרי הצהרים. כשהגעתי לתיכון – לא ראיתי אף אחד ולא ידעתי איפה השיעור. ואז ראיתי את סטאר ואת סמול, ואת סאד, ועוד ילדה מהכיתה שלי ועוד ילד מהכיתה שלי – דחליל, וחיפשנו את המורה, ובסוף מצאנו אותה והיא הייתה בעיצומו של שיעור. זה פשוט היה נורא! המורה עשתה לנו הפסקה של רבע שעה מארבע ורבע עד ארבע וחצי. בסוף השיעור, הכיתה שלנו כבר יצאה מאיפוס והתחלנו לצחוק משטויות כמו איזה לא נורמלים. סיימנו בשש. היד שלי כל כך כאבה והייתה נפוחה. כמה מוזר ללכת הביתה מהביצפר בשעה שיש חושך. הלכתי עם סאד ודחליל הביתה – הם דיברו ואני לא ממש הקשבתי. הייתי עסוקה בלעופף במחשבות שלי.

הגעתי הביתה, והשלמתי מסיפל את החומר שהפסדתי. סה"כ כתבתי עשר עמודים! והדפים במחברת שלי הם בגודל של דפי פוליו!

והלכתי לאכול, ואז בדיוק שרציתי להיכנס למקלחת – אבא שלי התקשר כי הוא היה צריך שנעזור לו להביא את הקניות. ואמא שלי צעקה עליי, למה אני נכנסת למקלחת דווקא שצריך לעזור. ומאוד נעלבתי, כי לא הייתי בבית כל היום! מה היא רוצה ממני?!

הלכתי לעזור ורק אחר כך הלכתי למקלחת.

ובכיתי המון. אני לא יודעת על מה בכיתי בכלל.

וכואב לי הראש כי אני מצוננת, ונראה לי שאני פשוט צריכה ללכת לישון ולא לקום.

It's hard to believe
That there's nobody out there
It's hard to believe
That I'm all alone
At least I have her love
The city she loves me
Lonely as I am
Together we cry