גשם חזק קשה לי לראות
אפילו שעיני פקוחות
נוסע הלילה
לבד לצפון
כי בא לי לברוח.

אתמול שוב היה קשה לי לקום בבוקר. אני מתחילה לשנוא את העובדה שאני קמה בבוקר. אבל בכל זאת הלכתי לשיעור אנגלית. הגשם כבר נגמר, אבל עדיין היה קר. שיעור אנגלית היה נורא משעמם כרגיל. אח"כ היה מתמטיקה – אבל להפתעתי לא היה משעמם – פשוט התחלתי לפתור את כל התרגילים שהיו בספר. אין לי כוח לחכות לקצב האיטי של כיתתי. אחרי מתמטיקה היה תנ"ך, ואז היה שיעור ספורט. סמול ואני חשבנו להבריז – אבל בסוף ויתרנו. כל תרגילי החימום פשוט גורמים לי להרגיש אשכרה מפגרת. אני נטולת קורדינציה ויכולת לעשות יותר משתי פעולות בבת אחת. אולי זה מסביר את העובדה שאני לא יודעת לרדת לבנים כמו שצריך. הצורך לשלב גם פה, גם לשון וגם יד – אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. בכל אופן, אחרי החימום המפגר שבו הרגשתי כמו קציצה,היינו צריכות לרוץ שש סיבובים ואז לעבוד על הריקוד. לא ממש ידעתי עם מי לעבוד – כי סטאר ואנרג'י הבריזו, וגם עדיין, אני לא יודעת עם מי אני עושה את הריקוד. אז סתם נדבקתי לסמול וללאפ, שניסו לחשוב על רעיונות לריקוד שלהן. לאפ העלתה רעיונות חמודים, אבל כמובן שאני לא יכולה לקחת אף רעיון – אני פשוט ארגיש מעתיקנית. אחרי שיעור ספורט הלכתי הביתה ואז – אוכל! פתחתי בדיאטה, ורוב הזמן אני חיה מלחם קל וגבינה לבנה חצי אחוז. אני באמת מקריבה המון – וויתרתי על כל הבורקסים, הלחמניות, הפיתות ושאר דברי מאפה ובצק, חטיפים, שוקולד, ממרח שוקולד.....פשוט על הכל. רוב הזמן אני חיה מלחם קל, גבינת חצי אחוז, ירקות, ורק בארוחת צהרים אני מרשה לעצמי "להתפרע". גם כן. אבל אבא הכין הרבה אוכל וסוף הייתה לי הזדמנות לאכול באמת משהו טעים. אחרי ארוחת צהרים, הלכתי להתקלח, ודיברתי עם אמא שלי בטלפון ופתחתי במבצע "הצלת הפאוור פאף". יש לי עגיל של בובת פאוור פאף, וביום שבת בלילה ישנתי איתה. והיא נפלה לי מהאוזן. ובבוקר, חיפשתי אותה ולא מצאתי אותה על האוזן שלי ולא על המיטה שלי. לכן, בצהרים, התלתי לחפש אותה בכל מקום. לא יכולתי להשלים עם העובדה שהיא נעלמה. הפכתי את כל החדר, הוצאת את המיטה שלי.....בסוף היא הייתה מתחת למיטה וכשמצאתי אותה התחלתי להרים אותה ולצעוק ולקפץ בהתרגשות "הפאוור פאף שלי חזרה! הפאוור פאף שלי חזרה!" ורק אז התחלתי ללמוד לבוחן בביוט'. אני מבינה בערך את החומר. זה פשוט מעצבן ומשעמם בטירוף. אחר כך, שוב נפגשתי עם אמא שלי בחנות משקפים. אני לא מבינה למה אמא שלי הייתה צריכה אותי, כי הם היו צריכים לתת לה את העדשות, והיא תיקח אותן לחיפה עם המשקפיים שלי וירכיבו את העדשות שם על המקום. חזרנו הביתה, וראיתי טלוויזיה. השיעורים באנגלית היו משעממים מדי. אחרי סתם שמתי מוזיקה ואני ואחותי הקטנה התחלנו לרקוד ולשיר לצלילי האחיות פיק. כן, זה מה שאני עושה במקום ללמוד. למען האמת, ניסיתי, בעזרת אחותי למצוא איזה רעיון לריקוד. לקחנו את הצעיף של אמא שלי וניסינו לרקוד איתו לצלילי כל מיני שירים, אבל כל התנועות שלי פשוט משעממות וחוזרות על עצמן, ודביליות. לא נראה לי שצעיף זה יכול להיות "חפץ" אנחנו צריכות נושא. מישהו, רעיונות?

בערב, הייתי במחשב, הורדתי שירים, עשיתי משהו לדו"ח מעבדה – אני לא מסוגלת לסמוך על פיאה, ולפני שהלכתי לישון רציתי לעשות חזרה על החומר בביוט'.אבל כל כך לא היה לי כוח. חוץ מזה, אמא קנתה לי חולצה עם קפוצ'ון בצבע כחול ככה, ומכנס טרינינג בצבע שחור עם פס עבה בצד. להפתעתי הוא יפה עליי, אבל קצת ארוך. לא מייצרים מכנסיים לגמדים.

היום, שהלכתי לבית ספר, פתאום התחיל גשם חזק! שוב, היה נורא כיף, אבל חבל שכל התיק שלי נרטב. שעתיים ראשונות – מעבדה. הייתי עם פיאה כרגיל, והוא ממש מעצבן. כמובן, שהוא לא עשה את מה שהיינו צריכים לעשות במעבדה. נמאס לי ממנו! הוא פשוט חסר אחריות, לא עושה כלום, במעבדה – משתלט על הכל ולא נותן לי לעשות כלום, ואז בא אליי בטענות. פשוט סיוט. אבל אין לי ברירה אלא להיות איתו, כי אחרת לא יהיה לי עם מי לעשות. בכל אופן, המעבדה הייתה ממש נחמדה ולא קשה, וגם לא הייתה ארוכה. היא הסתיימה מהר, ואז אני וסימפל ישבנו על המדרגות והתחלנו ללמוד לבוחן. בסוף, לא הייתה לנו ברירה, וכבר הגיע הזמן ללכת לשיעור היסטוריה. בהפסקה שבין שני שיעורי ההיסטוריה, פיאה הציק לי וגם לסימפל. אני צרחתי עליו, והוצאתי עליו את כל העצבים שלי. ואז הוא פנה להציק לסימפל. ואז סימפל התעצבנה ופשוט בעטה לו בביצים. חזק. עם הפלטפורמות שלה. הוא פשוט אחז באזור חלציו, התקפל, הוריד את משקפיו ואמר לה שהיא לא נורמלית ושזה כואב, וירדו לו כמה דמעות. סימפל התחילה להרגיש אשמה ולבקש סליחה, ואילו אני צחקתי. זה פשוט הגיע לו. ככה הוא ילמד. אמרתי לסימפל שאולי היא סירסה אותו, ואז היא תצטרך לשלם לו פיצויים, ואז סטאר אמרה לו "מקסימום תמיד תוכל לאמץ".

אחרי שעתיים היסטוריה, היה שיעור הבעה, וכמעט נרדמתי. והמורה ביקשה ממני לקרוא.

ואז היה ביוט'. ואיתו הבוחן. והוא היה פאקינג קשה! על שתי שאלות אני בטוחה שעניתי בערך נכון. אבל על השאלה השלישית לא עניתי כי לא ידעתי מה לענות. מלבד זאת, ביום שישי המגמה שלי וכל כיתת הכימיה יוצאת לסיור בטכניון. את זה בריין כבר אמר לי. אבל אני לא יודעת אם אני צריכה לצאת או לא, כי זה שייך לכימיה. מה שאני לא לומדת. ויש מצב שאני לא אבין על מה מדברים שם, כי אני לא לומדת כימיה. אבל כן קיבלתי טופס אישור ליציאה. אז אני לא יודעת אם אני צריכה לבוא או לא צריכה. אני אשאל מחר את הרכזת מגמה שלנו. היא בטח תגיד לי שאם אני רוצה אני יכולה לבוא...טוב נו נראה כבר.

חזרתי הביתה, ופשוט דפקתי בשינה! איזה כיף זה היה....וזהו. נראה לי אני אתחיל לעבוד על הדו"ח מעבדה. אפילו שפיאה אמור לעשותו. אני לא יכולה לסמוך עליו.