התעוררתי בבוקר, בחוסר חשק מוחלט. לצאת מהפוך אל הקור? משהו בלתי נתפס. היה לי כל כך קר.... לבשתי שתי חולצות, מכנס טייס, ג'ינס, גרביים עד הברך, עליונית ומעיל.
בדרך לבית ספר, התחיל לרדת גשם, אבל לא פתחתי את המטריה. לא היה לי כוח להוציא אותה מהתיק, וחשבתי לעצמי שבמילא עוד שתי דקות אני מגיעה לבית ספר.
הגעתי לבית ספר, לשעתיים אנגלית. היו מעט ילדים משום מה.
אחרי אנגלית, הלכתי לחפש את סמארט, כדי לקחת ממנה את "בית הבובות" של איבסן. סימפל ביקשה ממני לקחת אותו, כי לאף אחת מאיתנו אין אותו, אז אנחנו נאלצות להתחלק בו, עד שאחת מאיתנו תרכוש את הספר.
בכל אופן, חזרתי חזרה לכיתה. סימפל הייתה עסוקה בחרישה מסיבית לכימיה. ואז גם התחיל השיעור. למורה שלנו לספרות וללשון, יש כינוי, שהכיתה נתנתה לה, ובתחילת השיעור, ילדה מהכיתה שלי, בטעות קראה למורה (מול הפרצוף של המורה) בכינוי הזה. זה היה כזה מצחיק!
אחרי השיעור, היה מבחן בכימיה. והחלטתי לנצל את השעתיים הפנויות ל- הביתה! שעליתי במדרגות המנקה קצת כעס עליי כי קצת לכלכתי לו את מה שהוא ניקה. אבל זה היה ממש בלי כוונה. הגעתי הביתה, אכלתי והייתי במחשב.
ובערך ברבע לשתיים עשרה, הייתי צריכה לחזור לבית ספר. לחמש שעות ביולוגיה. ניסיתי לא לחשוב על זה, להכניס לעצמי לראש כמה אני אוהבת ביולוגיה, כמה אני נהנית בשיעורים, אבל זה לא עזר. בעיקר שראיתי ילדים חוזרים הביתה.
עליתי לכיתה שלנו, והבנתי שלא כולם סיימו עם כימיה. אז הלכתי להסתובב במסדרון קצת – וזה היה משעמם. כצפוי.
חזרתי לכיתה, וגם ראיתי את סימפל יוצאת מהמבחן. היא אמרה שהיה בסדר, ולאט לאט עוד ילדים באו, והתחילו להתווכח על כל מיני דברים שאני ממש לא יודעת מה הם. תודה לאל.
שעתיים למדנו כרגיל. בסוף השיעור השני, המורה נתנה לנו לעשות עבודת כיתה (מיותר לציין שלא הספקתי ממש לעשות משהו, ועכשיו כל זה בתור שיעורי בית) ואז פיאה התחיל להציק לי (הוא יושב שולחן לידי). הבן אדם, פשוט חייב להציק. אין, הוא אובסיסיבי! הוא התחיל לקשקש לי על הדף. אז נתתי לו אותו ואמרתי לו שיצייר לי ציור. והוא צייר לי בית, פרח גדול, פרח קטן שזה הבן של הפרח הגדול, ומיקרואורגניזם. הציור היה מאוד לא פרופורציונאלי, שכן המ"א היה ממש גדול, ומ"א זה דבר ממש קטן. אבל הראיתי את הציור בהתלהבות לכל אחד.
המורה באותו זמן הלכה לרכז שלנו, כדי לדבר איתו על המבחנים, או על לא יודעת מה.
ואח"כ בא השרת, סליחה, אב הבית, ואמר לנו שבעוד חצי שעה בערך יש בגרות (מועד חורף – מתמטיקה) ולכן אנחנו צריכים לפנות את הכיתה.
נדדנו ברחבי בית הספר, עד שהגענו לכיתה חלופית. והיא הייתה ממש פיצית. ואנחנו בערך 40 תלמידים. פשוט הצטופפנו, כמו בקופסת סרדינים. והמורה המשיכה ללמד. אבל היא שיחררה אותנו ברבע לשלוש.
וחזרתי הביתה, ופשוט נרדמתי.
התעוררתי בחמש, שאמא שלי חזרה, והלכתי לאכול צהרים.
וראיתי טלוויזיה, והתקלחתי ואז באתי למחשב, והתחלתי לעבוד על העיצוב.
בערך שעתיים עבדתי עליו!
ניסיתי אינספור גוונים וצבעים, והחלפתי ושיניתי, ונעזרתי באחיותיי...
וזאת התוצאה.
נראה לי שאני אשנה כמה דברים, אני פרפקציוניסטית.
אם למישהו יש הערות והצעות לשיפורים, אני אשמח לשמוע.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
