Sunny came home to her favorite room
Sunny sat down in the kitchen
She opened a book and a box of tools
Sunny came home with a mission

She says days go by I'm hypnotized
I'm walking on a wire
I close my eyes and fly out of my mind
Into the fire

Sunny came home with a list of names
She didn't believe in transcendence
It's time for a few small repairs she said
Sunny came home with a vengeance

יום שישי, 7:30 בבוקר. אני מתעוררת מצלצול השעון המעורר שלי, ושומעת דממה. מסתבר שאף אחד לא קם. הלכתי להעיר את האחיות שלי כדי שלא יאחרו לבית ספר, והן התחילו לקטר. אח"כ גם ההורים שלי קמו. אל דאגה, אף אחד לא איחר.

באותו יום, היה סיור לביוט' ולכימיה בטכניון. אני כמובן לא הלכתי, כי אני לא לומדת כימיה. הלכתי לי בנחת לבית ספר, והיו בכיתה רק 10 תלמידים כולל אותי. חלק היו בסיור, וחלק הבריזו בשל מסיבה שהתקיימה ביום חמישי. המורה לתנ"ך לימדה כרגיל. בהפסקה, הלכתי לדבר עם שאי ועם עוד כמה ילדים. שאי נראה לי פשוט...שבוז. העיניים שלו פשוט כבויות. בהתחלה, חשבתי שזה סתם בגלל שהוא לא ישן מספיק. אבל זה לא. הוא בדיכאון קל. אתמול בערב, דיברנו על זה, אני, סמארט, בריין, איינג'ל וטוק. כולם פשוט שמו לב שהוא במצב רוח דיכאוני. סמארט וטוק טוענים שזה בגלל לימודים, בגלל איזה מבחן בפיזיקה שהוא קיבל בו ציון נמוך. ושתבינו, הוא ילד חכם. יש לו ממוצע של 90 לפחות. הוא לוקח דברים כל כך קשה......

בשיעור השני של תנ"ך, המורה שיחררה אותנו קצת יותר מוקדם. כמובן שלא נשארתי לחינוך, והברזתי. חוץ מזה, קבעתי עם ההורים שלי להיפגש איתם בקניון מתי שהם יסיימו להתאמן במכון כושר. יצאתי מהתיכון, והתקשרתי לאבא שלי, והוא לא ענה. חשבתי מה לעשות, והחלטתי לבדוק אם סטאר ערה, כי היא לא יצאה לסיור. היא הייתה ערה, והזמנתי את עצמי אליה. ישבנו בחדר שלה ודיברנו, והתקשרתי לאמא שלי הפעם, והיא אמרה לי לבוא. ובאמת אח"כ באתי וסטאר ליוותה אותי קצת.

הגעתי לקניון, ונפגשתי עם הוריי. ישבנו בבית קפה הקבוע שלהם, בערך שעה ומשהו. והזמנו שתי ארוחות בוקר. אנחנו רעביםJ אח"כ אבא שלי הלך לסופר, ואני ואמא הלכנו להסתכל בחנויות נעליים, אמא שלי קנתה שתי מסגרות לתמונות מכסף, ואז הלכנו למשביר להסתכל על חזיות, ובדיוק סימפל התקשרה אליי.

ואח"כ חזרנו הביתה. וראיתי "פינת אור" (אלוהים אני מתחילה להתמכר לזה), והתקלחתי, והייתי במחשב. ודיברתי עם איינג'ל ועם סימפל בקשר לערב. טול עשה מסיבת יום הולדת וסימפל לא רצתה לבוא. היא אמרה לי ולסמארט להגיד שהיא חולה (בסוף לא אמרנו...אופס).

בערך בתשע וחצי התחלתי להתלבש, ולבשתי את הבוקסר החדש והשקסי שלי J קודם, עברתי אצל סימפל, כי היא הייתה צריכה להביא לי מעטפה. והגעתי קרוב לרחוב שלו, והיה חשוך ולא ידעתי איפה זה, והתקשרתי לאיינג'ל לשאול איפה היא. אמרתי לה שאני מחכה עד שהיא תבוא. אח"כ היא התקשרה אליי שוב, וסמארט ניסתה להסביר לי, ואז התחלתי ליבב לה שאני לא רוצה ללכת במקום המפחיד הזה, ואז היא אמרה לי לחכות להן. וחיכיתי. ושיחקתי בפלאפון וכמעט סיימתי את הסוללה. ואז הן באו ואמרו לי שזה בכלל לא חשוך. אז הן עיוורות. זה כן היה חשוך! ולא רציתי ללכת למקום החשוך הזה, בעיקר שאין לי מושג איפה הבית שלו בדיוק.

הגענו, והיו אצלו: בריין, למלם, טוק, חיית המחמד, ניים עוד שלוש בנות שאין להן כינויים, ועוד אחד – אנויינג. (annoying). הוא בן אדם מעברי, שאני מעדיפה למחוק.  פעם בכיתה ט', היינו ידידים, וזה היה מסובך, ודפוק, והתנשקתי איתו בזמן שהייתי חברה של האקס, ובלה בלה בלה, אין בינינו קשר מאז, חוץ מהבהיות שלו בי מדי פעם.

בכל אופן, דיברנו וראינו טלוויזיה, ואח"כ ראינו סרט – "בחורים רעים 2". דווקא סרט נחמד. אבל ארוך.בסוף נשארנו - אני וכל הבנים. חה.

בשלוש ומשהו גררתי את טוק הבייתה, ובעצם את כולם.

ולומר משהו: טוק לא הבן אדם הסימפתי ללכת איתו בשעת לילה מאוחרת. יש לו מחשבות פסיכוטיות כמו "האנשים האלו באוטו, לא היו שם מקודם" ו"מה אם פתאום יופיע בית רדוף רוחות וערפדים וניכנס פנימה ולא נוכל לצאת".

הלכתי לישון בשלוש וחצי.

והיה לי חלום איום. בסגנון צעקה. אני לא ממש זוכרת פרטים אבל זה הרעיון הכללי: הייתי עם עוד כמה ילדים שאני מכירה אבל אני פשוט לא זוכרת מי הם במסדרונות השכבה שלנו. והייתה איזה מישהי שניסתה לתפוס רוצח כלשהו. ואז הרוצח, או שזאת הייתה בחורה בעצם, לקחה סכין ענקית ופשוט עשתה מסע טבח. בסופו של החלום, הרוצח או הרוצח נרגע/ה, או סתם נעלם/ה, וניצלתי. עם רוב הילדים שהיו איתי בהתחלה. אבל הייתי מחובקת עם בחור כלשהו, שאני מכירה, אבל אני פשוט לא זוכרת מי זה. ושנינו היינו מלאים בדם. ברר.

קמתי היום באחת ומשהו, משיר הפתיחה של "פינת אור" והלכתי לראות את זה. ובדרך אכלתי ארוחת צהרים. ואח"כ התכוונתי לעשות משהו מועיל כמו להכין שיעורי בית, אבל נרדמתי. לא ישנתי הרבה זמן, כי סימפל התקשרה אליי ארבע פעמים! בפעם הראשונה זה היה סתם כדי לפטפט, אבל בשלושת הפעמים האחרות זה היה כדי לשאול אותי שאלות בתנ"ך.

אני עדיין חושבת על שאי. איכשהו, זה פשוט גורם לי לחשוב שאני אדישה. בכלל לא שמתי לב שהוא מדוכא, עד שאיינג'ל אמרה לי. והוא הידיד הכי טוב שלי. איזו מין ידידה אני.....והוא גם לא אומר לי. כנראה שגם זה אומר משהו. יכול להיות שאת סמארט הוא הכי מעדיף, אולי איתה הוא הכי חש בנוח לדבר,  בגלל שהיו/יש לו רגשות כלפיה. אבל בכל זאת, אני רוצה לדעת מה קורה איתו. אני רוצה לדעת שזה לא משהו רציני, שזה רק בגלל לימודים, כדי שיהיה אפשר להראות לו כמה זה מיותר וטיפשי להיות עצוב בגלל זה. נכון, אני לא טובה בלעודד אנשים. אני טובה בלעשות להם רע יותר. אני בדרך כלל זו שצריכה עידוד. אבל אם מישהו בא ומספר לי את הצרות שלו, או סתם שופך את הלב אני אנסה לעזור לו. אני תמיד אקשיב לו ואתמוך בו ואהיה שם בשבילו. אוף.