היום בכיתי בשיעור אנגלית. קיבלתי את הציון שלי – 61. זה המבחן היחיד שלמדתי אליו השנה וכזה ציון אני מקבלת? הייתי כל כך מאוכזבת. פשוט ישבתי במקום שלי והרגשתי איך העיניים שלי מתמלאות דמעות.

האקס בא וניסה לנחם אותי "אני לא יכול לראות אותך ככה". אז הצעתי לו שיילך. הדבר האחרון שאני צריכה זה ניחום מאנשים אדישים כמוהו שלא ממש אכפת להם, והם עושים את זה רק בשביל לעשות טובה.

אחר כך היה שיעור מתמטיקה ולמדנו חומר חדש ומעצבן. והוא נתן ציונים. וקיבלתי 85. מעניין על מה הוא הוריד לי 15 נקודות.

ואז היה תנ"ך.

ואז ספורט. והמורה אמרה שהיא תבחן אותנו על התרגיל בשבוע של ה-14 במרץ. מה שבקושי משאיר לנו זמן להתכונן. כי שבוע לפני זה יש מבחן בתנ"ך, ובאותו יום מתמטיקה. וזה יהיה ממש מעצבן. כמו שאני מכירה אותנו – זה בטח יישאר ליום שבת. היום היחידי שיישאר לי בשביל ללמוד. זה כזה סאקס. ביום שישי יש מבחן בתנ"ך וביום ראשון שלאחר מכן מתמטיקה. אני אצטרך ללמוד לשניהם במקביל.

בכל אופן אני וסטאר הלכנו לעשות כפיפות בטן, יותר נכון היא עשתה 20 ואז התחלנו לדבר. ואחר באו סאד, סמול, לאפ ועוד מישהי אלינו ודיברנו קצת על פורים וזה.

חזרתי הביתה, והייתי צריכה ללמוד למבחן בביוטכנולוגיה שיש לי מחר. כל החומר מתחילת השנה וחלק מהחומר שלפני שנה. אבל אמא שלי התקשרה וביקשה שאני ואחותי נבוא להדר שבחיפה– איפה שהיא עובדת, כדי לקנות לאחותי בגדים, כי היא לא רצתה לנסוע לבד. אמרתי לאמא שלי שיש לי מבחן, ואז היא ניסתה לשכנע את אחותי לבוא כי זה הזמן הפנוי היחיד שיש, ואחותי התחילה להתבכיין, ואז אמא שלי אמרה שלא נחזור מאוחר – ובאתי איתן.

לפני שיצאנו למדתי את החומר שלפני שנה, וסיימתי אותו. בעשרים דקות. טוב נו לפני שנה לא כתבתי הרבה. וזה לא הרבה חומר בנוסף.

נסענו במונית, והאנשים נעלמו משם עוד לפני שהגענו לחיפה בכלל. זה קצת הלחיץ אותי, אבל בסוף הגענו בשלום.

אחותי בעייתית בבגדים, והיא נורא בררנית, והיינו צריכות להסתובב בכל מיני חנויות ומקומות, ובסוף היא באמת יצאה עם שלל. ואני יצאתי בלי כלום. וכאבו לי הרגליים כי ברוב חוכמתי נעלתי נעלי עקב.

בחמש כבר הייתי בבית והמשכתי ללמוד. תוך כמעט שעתיים סיימתי. אבל לא יודעת. נראה לי שזה פשוט לא נקלט. אני פשוט לא טובה בללמוד אחרי הצהריים. הזמן שבו אני הכי קולטת זה מוקדם בבוקר אני חושבת.

אז אני חושבת שפשוט אני אצטרך לקום מחר בסביבות ארבע בבוקר וללמוד. ולא, אני לא עצלנית ולא נורמלית שאני לא לומדת עכשיו, אני פשוט יודעת שאני לא אקלוט שום דבר. סה"כ אני חושבת שאני יודעת את החומר, אני רק צריכה לעבור עליו.

וממילא אחרי פורים יש לנו מבחן יותר ענקי – חומר של שנתיים. ממש כמו מתכונת. לזה אני אלמד יותר ברצינות.

אגב, היום קיבלתי הוכחה לזה שהתגברתי על האקס. היום התאריך הוא ה-22. והוא נפרד ממני ב-22 לנובמבר. ומאז, כל 22 בחודש הייתי סופרת כמה זמן אנחנו לא ביחד. וכמה זמן הוא עם הזאתי שלו.

אבל היום, בכלל שכחתי מזה. במקרה ראיתי שהתאריך 22 לפני כמה זמן ואז נזכרתי. וזה לא כואב לי. ואני אפילו לא זוכרת כמה זמן עבר. שנה וכמה. אני חושבת שאני באמת מתגברת על זה. על האובססיה המוזרה כלפיו.

ייפי לי.