לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב.
Avatarכינוי:  .Fake Reality

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2007

אני קצת גדולה עליי


אז קמתי לפני שלוש שעות בערך, למרות שהלכתי לישון מאוחר מדיי, אני לא מצליחה לישון.

אז ראיתי סרט במחשב, שתיתי קפה, סידרתי את השירים בנגן שלי, ועכשיו אני יושבת עם המפזר חום, שמייבש לי את כל הפרצוף.

אני מוטרדת מיותר מדיי דברים. אני יודעת שבסוף אמצא פיתרון להכל, אבל אני שונאת שהראש שלי נתפס לדברים הקטנים, ואני רק חושבת עליהם, וזה מציק.

אני מנסה להתעלם- אבל זה רק חופר עוד ועוד במוח שלי, שגם ככה מיובש מדיי.

אתמול התחלתי לקרוא קוסמו (המגזין) והייתה כתבה על פאריס הילטון. גם אני רוצה להיות פאריס הילטון לפעמים- או יותר נכון, פאקצה.

אני רוצה חיים ורודים, עם נצנצים, ולהפסיק להיות רצינית מדיי. אף פעם לא הייתי מלכת הכיתה, וכנראה שלנצח אהייה אאוטסיידרית איפשהו שם בצד. אפילו בצבא, יש את הבנות שאני עובדת איתן, ואנחנו בסבבה והכל, אבל הן לא ממש חברות שלי. אני רוב הזמן מרגישה ממש אאוטסיידרית שם. לא קשורה. אני לא יכולה לקשקש וללכת להתחכך בלוחמים מסוקסים. זה פשוט לא עושה לי את זה. אז ככה, שאני עם ספר בצד, או סתם בוהה באוויר. זה לא שאני לבד או משהו... זה פשוט ההרגשה של להיות עם כולם ובכל זאת לבד, ואני שונאת את ההרגשה הזאת, שמלווה אותי כל הזמן. לא משנה איפה, לא משנה מה, לא משנה עם מי, אני תמיד מרגישה שביחד זה הכי לבד. וזה לא שאני אדם רע או משהו. פשוט עוברים עליי דברים שלא כולם מסוגלים להתמודד איתם. בטח שלא הבנות שאיתי, שהן כולה ילדות בנות 19, ובאמת, באמת שלא היו יודעות להתמודד איתי, ועם דברים שאני עוברת. אולי בגלל זה אני מעדיפה להיות קצת בצד, קצת לבד.

מתסכל אותי לפעמים שאני לא מצליחה להתחבר לכלום ולשום דבר.

 

שוב הייתי בנאפיס אתמול, ואכלתי קצת יותר מדיי.

משום מה במקלחת אני רואה רק את כל הפגמים.

למה אני לא יכולה להיות כוסית וזהו. עם עור מושלם וחלק, בלי כל מיני סימנים.

אני שונאת את זה שלמרות הכל אני שוב נגעלת מעצמי.

מרגיז אותי שאני חוזרת ונופלת שוב ושוב לאותו מקום, לאותה תהום. שאני משחקת באש.

לפעמים אני מרגישה יפה.

כשאני עם חבר שלי, ואיך שהוא מסתכל עליי, ונוגע בי- אני באמת מרגישה סקסית.

אבל רוב הזמן אני לא מרגישה ככה.

כשאני קמה בבוקר אני כל כך שונאת את איך שאני נראית.

יש ימים שאני שונאת בי את הכל.

לא מרוצה משום דבר.

 

מצחיק איך דווקא בסופי שבוע אני נכנסת ללופ של מרה שחורה ורחמים עצמיים.

בשבילי, סופי שבוע זה סבל.

כי אז יש לי זמן פנוי מדיי בשביל לחשוב.

נכתב על ידי .Fake Reality , 13/1/2007 12:54   בקטגוריות הרהורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




211,582
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Fake Reality אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Fake Reality ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)