אז הייתה לנו שביתה של יומיים. עוד יומיים של חופש בלתי מתוכנן בעליל. ועד שהתרגלתי לשביתה החביבה ביטלו לנו אותה! נו באמת! בשביל יומיים לשבת בבית עושים שביתה? בשביל שאח"כ יהיו עיצומים וכנראה עוד שביתות? בשביל מה הזבל הזה? אז סתם כולם נדפקו. כל מי ששבת סתם הפסיד כסף, ואנחנו התלמידים נדפקנו. גם כי הודיעו על סיום השביתה קרוב לחצות הליל, בשעה שכולם יצאו לבלות, סתם ביטלו לנו מבחן במתמטיקה, סתם היה מבחן בלשון שאיש לא למד אליו, סתם הפסדנו חומר. אני מקווה שלעמיר פרץ נורא טוב עכשיו.

אבל אל תחשבו שהשביתה הייתה זמן לבטלה. אחותי האמצעית עבדה במרץ על עבודת השורשים שלה, לאמא שלי היה מספיק זמן להסתכל על הסחלב שלה (היא קנתה סחלב ושמה אותו בסלון וכל פעם היא מסתכלת איך הוא פורח וצומח והיא אפילו משקה אותו במי גשם (!!!)) ואני...נו טוב אני עשיתי הרבה.

הלכתי ביום ביום רביעי וביום חמישי לחזרה של טקס יום הזכרון. החזרות האלו מייגעות למדיי.

הייתי במשחק כדורסל. אני, הבן אדם הכי לא ספורטיבי והכי לא מתעניין בספורט שאני מכירה. אין לי מושג איך זה קרה. ביום רביעי איינג'ל התקשרה אליי, ושאלה אם אני רוצה לבוא איתה ועם סמייל למשחק כדורסל של נבחרת בית ספר שלנו נגד מכבי ת"א. אז משום מה אמרתי כן והמשכנו לדבר עוד שעה וחצי. בכל אופן המשחק היה טוב מדהים ונפלא (כהגדרת סמייל ואיינג'ל – אני לא מבינה בזה בגרוש) וניצחנו 72 –70. סמייל נורא נורא התלהב והתרגש.

ביום חמישי בערב באנו אני סימפל ואיינג'ל לסמארט. מין ערב בנות כזה. אכלנו פיצה, ראינו תמונות של סמארט מהילדות (היא הייתה ממש ממש יפה!!) , דיברנו, היינו במחשב ורוב הזמן אני ואיינג'ל צחקנו על סמארט וסימפל שמתלהבות משמיכת פוך. בערך ב-11, סמייל  שהיה אצל סטאר ביחד עם סקורפיו ועוד ילדה אחת, מתקשר לאיינג'ל ואומר לה שביטלו את השביתה. אנחנו מסרבות להאמין. אני וסימפל פוצחות בזעקות שבר לנוכח העובדה שלמחרת אמור להתקיים מבחן בלשון ו...לא למדנו. סטאר אמרה שילדה אחת ראתה את הרכזת שכבה שלנו והיא אמרה שלא יתקיימו מבחנים.

ישבנו אצל סמארט עד בערך 12 וחצי ואז הלכנו הבייתה.

ואז, יום שישי, הייתה החזרה לבית ספר (בפעם השנייה לשבוע זה). שוב אותו בית ספר מאוס ואותן פאקצות וערסים שעומדים בכניסה.

מבחן בלשון היה ועוד איך. וגם ביום שני יש מבחן במתמטיקה. אוף!

בערב, התאספנו אני, סמייל, שאי, שתי בנות ט' וא' ועוד אחד ע' ליד הבית של ט' וישבנו שם בפארק. היה משעמם רצח! סימפל סמארט ובריין היו אצל איינג'ל בבית אז ככה שדיי התבאסתי שהן לא יהיו שם. סמייל היה מבואס בלי שום קשר.  באיזה שלב, אני וסמייל "הלכנו הבייתה" אבל בעצם הלכנו לאיינג'ל. ניסיתי לשכנע את שאי לבוא אבל הוא לא רצה כי לא היה לו כוח. עצלן. סמייל רצה שידידה שלו, פ', וחברה לשעבר של סימפל (הן קצת רבו) תבוא גם. חיכנו לה במשך חצי שעה! והיא לא באה! אני ממש לא מבינה את הסיפור שלה ולמה היא לא באה אל לפחות תודיעי! הגענו לאיינג'ל בערך ב-11. סמארט וסימפל ראו את אספן העצמות בחדר של איינג'ל, ואני,איינג'ל, סמייל ובריין ישבנו למטה במטבח ודיברנו. סמארט ואיינג'ל החליטו שאם עד גיל 31 לאף אחד מהם אין חבר והם לא מתחתנים, שניהם יתחתנו. אח"כ איינג'ל נהייתה לחוצה מזה קצת, אז היא החליטה שהם רק ייצאו. אבל סמייל אמר לה, שבגיל 31 השעון הביולוגי שלה יתחיל לתקתק ואז היא בטוח תרצה להתחתן. איינג'ל הרגישה מטופשת במקצת, אז כל הערב היא ניסתה לשכנע אותי למצוא גם לי גיבוי. זה היה מגוחך. באיזה שלב היא וסמייל החליטו ששאי יהייה הגיבוי שלי. אני נמנעתי מלתת תגובה, כי סמייל לא יודע שאני מאוהבת בו. אז סמייל התקשר לשאי (שכבר היה בבית ב-1:32 – מזל שהלכנו לאיינג'ל) וסיפר לו על השתלשלות העיניינים. אז הוא אמר "שיהייה". בכל אופן עכשיו יש לי גיבוי! אחרי שנגמר הסרט, סימפל וסמארט ירדו למטה למטבח. המשכנו לדבר ולצחוק עד שהם הלכו דיי מוקדם (בערך ב-1). אנחנו המשכנו לדבר עד בערך שלוש ואז הלכנו הבייתה.

את רוב היום ביליתי בשינה....עוד שבוע יש לנו טיול שנתי (איזה כיף!!) ואני מקווה שהוא לא יבוטל עקב שביתות. אני מתה מרעב, כדאי שאני אחפש לי משהו לאכול.

שבוע טוב!