לאחרונה אני קוראת הרבה פוסטים בבלוג mybody, וכל פעם אני מזדעזעת מחדש, גם מהכמות העצומה של בנות שהוטרדו/נאנסו, ובעיקר מהתגובות, כמו למשל בפוסט הזה.
מרגיז אותי לקרוא שיש גברים (מצטערת על ההכללה, אבל רוב התגובות שאני מדברת עליהן הם של גברים) שפשוט חיים אי שם בתקופת התנ"ך.
אני פונה לכל אותם שלא התקדמו, שעדיין תקועים בדעות החשוכות והקדומות שלהם.
אז שלא יהיו אי הבנות.
אונס, מבחינתי, זה רצח. רצח של נפש. הטרדה מינית, זה מאוד לא נעים. זה מאוד פוגע ומכאיב באותה מידה.
וזה הכי כואב כשזה בא ממישהו שאת מכירה.
בחורות שנאנסת, זו בחורה שנשארת לה צלקת לכל החיים.
נכון, אני מאמינה שעם טיפול פסיכולוגי, והמון תמיכה, אפשר להשתקם פחות או יותר, אפשר לתת אמון בגברים. אפשר להפסיק להיגעל מהגוף שלך ומתחושת האשמה.
אף אחת, אף אחת לא הייתה רוצה שיאנסו אותה.
אף אחת לא הייתה רוצה שמישהו יפלוש לה לגוף הטהור שלה, יחלל אותה.
לאף אחת ואחד זה לא מגיע.
אין, שום דבר רע שמישהי או מישהו יעשו- זה לא מגיע להן.
תצאו מנק' הנחה שהיא ביקשה את זה.
אף אחת לא מבקשת את זה.
לא באמת.
יש בחורות שאולי זו הפנטזיה שלהן, של אונס ושל שליטה, אבל זה בגדר פנטזיה. גם אם היא רק מפנטזת, היא לא באמת רוצה את זה.
אישה, היא בנאדם, היא אישיות בפני עצמו. אין לה שום חובה לספק את הפרטנר שאיתה.
כן, גם אני מפלרטטת. וואלה, אני נהנית מזה, וכן, אני מודה בפה מלא- זה בהחלט מעלה לי את האגו.
וכן, היו בחורים שפילרטטו איתי, שגרמו לי להרגיש מיוחדת- כשזה לא היה ככה.
אבל זה חלק ממשחק. מחיזורים.
מותר לכל אחת לפלרטט כמה שהיא רוצה. ולגעת. ולצחוק. ולדבר גסויות.
תצאו מזה.
"לא" זה "לא" זה "לא."
לא תמיד בא לנו לשכב, ולא תמיד יש לנו חשק, וקורה שפתאום כואב, או אין כוח, או שפתאום נזכרנו בריב עם אמא שלנו מהבוקר וזה שיש לנו משהו ממש דחוף לעשות וזה מוריד איתנו.
לפעמים הבעייה היא איתכם, שאתם פתאום לא עושים לנו את זה, או שיש לכם ריח רע מהפה או מהרגליים.
וכן, זה קורה גם בצד השני.
כמו שלכם לפעמים לא בא על הבחורה, גם לנו לא בא על הבחור.
אנחנו רק בני אדם, זה קורה.
ולכל אלו שטוענים שנורא כואב להם בביצים, רחמים.
באמת, אני מזילה דמעה מזוית העין.
אז אני מסכימה, זה לא נעים, זה לא כיף, זה קצת משפיל שאומרים "תלך תאונן בשירותים".
אני מסכימה.
אבל אני לא חושבת שבגלל שלמישהו יש כאב ביצים או שהוא נורא חרמן או נורא בא לו- מישהי צריכה לספק אותו כי היא לא רוצה.
הרבה יותר כואב שחודרים בכוח.
הרבה יותר כואב לוותר על הכבוד העצמי שלך ולהרגיש כל כך מושפלת.
אני אומרת מניסיון, עליי כפו. ואני עשיתי דברים כי לא היה לי נעים. וזה לא צריך להיות ככה.
ממש לא.
ובאמת חשוב לי שהחבר שלי יהנה שהוא איתי. ואני אעשה הכל כדי שהוא יהנה ויהיה לו טוב ויגמור חמש פעמים.
זה לא שאני חושבת רק על עצמי.
אבל אני בטוחה שהוא יבין, אם פתאום כואב לי, או לא בא לי להמשיך עד הסוף.
אז הוא יתבאס, אולי, אבל לא יכריח אותי.
כי במערכת יחסית, יש דבר כזה שנקרא הבנה וויתורים.
וכשאין מערכת יחסית- אני לא חושבת שמישהו חייב למישהו משהו.
נמאס לי מהדעות האלו של "היא ביקשה את זה" או "היא צריכה לספק אותו".
כי היא לא.
אף אחת היא לא צעצוע.
אנחנו בני אדם, ויש לנו רגשות.
רק רציתי לומר את דעתי.
אני מקווה שרוב הגברים הם לא ככה.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
