באופן מפתיע בהחלט, אני וסימפל שתמיד מאחרת, הגענו בבוקר יום שישי לכיתה לפני כולם. זה היה אירוע מיוחד, המתכונת שלנו בהיסטוריה. הכיתה הייתה שקטה למשך חמש דקות שבהן הספקנו ללמוד עוד קצת, עד שעוד תלמידים החליטו להופיע. והם התחילו לשאול שאלות ולעשות הרבה רעש. אבל במילא כבר לא ממש הצלחתי לקלוט שום דבר מהחומר.

כשהמורה חילקה את המבחן, השתרר שקט. המבחן היה דיי בסדר. אבל תמיד יש לי פארנויות שלא רשמתי מספיק. בהתחלה הייתה לי איזו שאלה על השומר וביל"ו אבל לא ממש זכרתי את הקשר ביניהן לבין גדרה אז וויתרתי. כתבתי 4 עמודים עד שכאבה לי היד. לידי הושיבו אחת שמדברת לעצמה כל המבחן. זה היה סיוט!

אחרי שסיימתי את המבחן הלכתי לפגוש את הורי בקניון. סטאר ליוותה אותי איזה שלושת רבעי דרך. פגשתי את ההורים שלי יושבים בבית קפה הקבוע שלהם, במקום הקבוע שלהם וישר הודעתי לאמא שלי שאני מוכרחה קפה. ואז אמא שלי החליטה להאביס אותי באוכל. ישבנו איזה שעה שם בבית קפה. ממש דפקנו התנחלות. אבל לא נורא, כי ההורים שלי יושבים שם קבוע משחר הימים, כל המלצרים מכירים אותם ומנהל המשמרת הופך עולמות כדי שיזכו ליחס הכי טוב ולשולחן הכי טוב – השולחן הקבוע שלהם. בנתיים ההורים שלי פגשו חברה שלהם, עוד זוג חברים שלהם, ובזמן שכולם דיברו אני שיחקתי עם ג'יימי (הפלא שלי) והצלחתי למצוא הרבה ילדים מהשכבה שלי.

כשסוף סוף קמנו מהשולחן הלכנו לזארה ואמא שלי קנתה שתי גופיות ואני סתם בהיתי באופנה המוזרה של היום – ככל שאת נראית כמו גלידה צבעונית במיוחד, ככה יותר טוב. הסתובבנו לנו, עד שבמשביר פגשתי את איינג'ל ודיברנו וגם סימפל התקשרה, עד שהיא הייתה צריכה ללכת.

בערב באתי אל איינג'ל הבייתה, ויותר מאוחר אמא שלה לקחה אותנו לסימפל בערך בתשע ועשרים. כמובן שסימפל לא הייתה מוכנה בזמן ושבאנו ראינו את סמייל, ניים ושאי יושבים בסלון יחד עם אמא שלה והחבר של אמא שלה. היא הייתה צריכה להתלבש, ואז גם סמארט באה ומאוחר יותר עוד חברה של סימפל באה ואמא שלה פלוס חברה הלכו. הזמנו פיצה לאחר איזה ויכוח מאיפה להזמין ועל המחיר. סתם ישבנו ודיברנו, היינו במחשב מדיי פעם, אכלנו את הפיצה.... סימפל הציגה לנו את הריקוד שלה בספורט....באיזה שלב סימפל החליטה שהיא צריכה לצלם אותנו. ואז, כמה שקוף, היא ביקשה ממני ומשאי להצטלם ביחד. לקח לנו דיי הרבה זמן לתמונה נורמלית, כי כל פעם סמייל (בכוונה) וסימפל (לא בכוונה) הצחיקו אותנו. אבל בסוף אני מקווה שיצא בסדר ואני מתכוונת לקחת ממנה את התמונה הזאת ולשים לי אותה בחדר.

בערך בשתיים עזבו את ביתה של סימפל ובריין ליווה אותי הבייתה. והוא המשיך לדבר דיי הרבה. לפעמים הוא חפרן שזה משהו נורא. בכל אופן הוא דיבר על סמייל, כמה שהוא רע ונורא ועל כל המעשים הרעים שלו. (הם לא מדברים כרגע). אבל למען לא היה לי ממש כוח לכל הניתוחים על ההתנהגות שלו. אני יודעת שהוא בן אדם רע לפעמים ועושה המון שטויות ומעשים לא יפים ופוגע באנשים- כולל אנשים שאכפת לו מהם. אבל זה לא תפקידי לשנות אותו או להטיף לו מוסר. כי הוא כבר בן 16 כמעט. והוא צריך לקחת אחריות על המעשים שלו. ואני יודעת שהוא מניפולטיבי לעיתים והוא יכול להיות ממש מגעיל ואני מודעת לכל הדברים הרעים שהוא עושה, אבל בכל זאת, אני מכירה את הבן אדם, ואני כבר למדתי מה להגיד לו ומה לא....ולי אין כוח להשתתף בלינצ'ים החברתיים האלו. ועכשיו הוא כועס עליי בגלל איזה משהו שלא עשיתי. אני אפילו לא יודעת על מה.

חוץ מזה, הצטרפה לי קוראת חדשה....טוב איינג'ל יש לך ד"ש ממני, חולה עלייך מותק!!

(את בטח צוחקת עכשיו הא?)

שבוע טוב!