היום בצהרים, אבא שלי מתקשר אליי.

"אני אצל **** (השם של טכנאי המחשבים שלנו, וחבר של אבא שלי) עכשיו"

"נו ו...?" *בפחד וברעדה*

"הוא חיבר את המחשב, והמחשב נדלק".

מסתבר שהמחשב שלי לא היה הרוס, הטכנאי דיבר איתי והסביר לי שכל מה שהייתי צריכה לעשות, זה להוציא את הכבל של המחשב, לחבר אותו חזרה, ואז להדליק את המחשב.

יופי.

אבל העיקר שהמחשב שלי חזר אליי היום, אבל משום מה הרמקולים לא פועלים. אחותי אמרה לי שהיא תסדר את זה, אבל היא עוד מתקלחת!

אז אתמול הזמנתי את עצמי למור, וגם דרור היה אצלה. הם בדיוק עשו עבודה לביוטופ שלהם, וניסיתי לעזור להם, אבל יותר הפרעתי להם.

אחרי שהם סיימו הם הלכו לשחק פינג פונג, ואילו אני הלכתי למחשב, ואז היה לי כבר נמאס, אז עליתי לראות אותם משחקים.

ואז הם ניסו ללמד אותי לשחק... מור כל הזמן שאני צריכה לנסות, ואני טוענת שאני יודעת שאני גרועה בזה גם בלי לנסות, אבל ניסיתי.

אין לי כשרון (ועוד יש לי אבא שממש טוב בזה!), אבל אני יודעת קצת לחבוט (על אף שאני מפספסת מדי פעם שאני לא מרוכזת) ואני יודעת גם ל"תפוס" את הכדור בחזרה (בערך), אבל יש לי בעיה קלה. אני לא יכולה גם להעיף את הכדור וגם לחבוט בו, לכן מור צריכה להעיף לי את הכדורים.

אני מניחה שאם אני אתאמן קצת, אני אדע לשחק... אומנם לשחק באופן עלוב, אבל גם זה משהו... העיקר שמור מאמינה בי.

אחרי זה ירדנו למטה, ודיברו וטחנו תוך כדי. אכלנו שתי שקיות במבה גדולות, שקית אפרופו, ושמונה עוגיות אוריאו.

שחזרתי הביתה ראיתי קצת טלוויזיה והלכתי לישון.

היום חשבתי שאני אראה את איתי. אבל היו לו תעסוקות אחרות.... אבא שלו רצה שהוא ייסע איתו לטבריה, או לא יודעת מה... זה דיי מובן.

אבל, לא יודעת, אני לא מרגישה שיש לי חבר. בזמן האחרון אנחנו לא מדברים הרבה.... ואנחנו אפילו לא חודש ביחד! רק ביום שבת הבא נהייה ביחד חודש...האמת היא שרוב הזמן הוא יושב בחוץ עם כל הידידות שלו, ועם כל השכונה שלו, במשך כל הלילה, לעשן נרגילה ולשתות וודקה. טוב בסדר, החבר שלי לא חסר חיים כמוני....

אבל שאנחנו נפגשים אצלו, אז אנחנו יושבים בחוץ עם החברים שלו מהשכונה, וזהו. ואני מרגישה בחוץ... ממש בחוץ. כמו עציץ, כמו קישוט.... כי אני לא מכירה אותם, אין לי שפה משותפת איתם, ואני ביישנית בטירוף עם אנשים חדשים נוסף על הכל... אז הוא מחבק אותי, ומחזיק לי את היד, ומנשק אותי, ומדבר איתי קצת, אבל... אני לא מרגישה שהוא ממש איתי לגמרי.

אני פשוט.... מרגישה כאילו זה לא הולך. כאילו אנחנו לא מתאימים, כאילו זה תקוע. כאילו הוא באמת ילד.

והוא לא אדיר. זה יכול להיות לטובה, אבל הוא לא אדיר.... והוא לא יהיה אף פעם.

ואני רוצה את אדיר.... עדיין. למרות הכל. יש לי עדיין רגשות קטנים אליו.... אבל אני לא אדחה כל אחד שכבר רוצה אותי הרי...

אני אוהבת את איתי, ואני נמשכת אליו.... אבל, לא יודעת. משהו פה לא מסתדר לי.

אולי זה בגלל שאנחנו בתחילת הדרך, וצריכים להתרגל אחד לשני... וכל זה.....

אני רק מקווה שזה יחלוף.... ושהכל יסתדר... פשוט אני לא רוצה עוד מערכות יחסים מתוסבכות....