באוויר יש תחושה של סוף השנה, בקושי לומדים, באים לבית ספר בשביל להעביר את הזמן, אבל מצד שני יש תגבורים וצריך לחרוש!

לבית ספר אני בקושי באה. הפכתי להיות מבריזנית שחבל על הזמן. אף פעם לא הייתי מבריזה ועוד בכמויות שכאלו. התחלתי עם זה רק בט', ואלו היו הברזות בודדות, ורק כשידעתי שבמילא לא לומדים, וכבר סוף שנה ויש חזרות וכל הבלה בלה בלה הזה. אבל השנה – זה פשוט הפך להיות כרוני. אומנם עכשיו זה כבר דיי סוף השנה, אבל בכל זאת. למשל, ביום שלישי התעוררתי בעשרים לעשר, ופספסתי ביולוגיה, והיום באתי ב-11 (משמע הברזתי משעת אפס –מתמטיקה ואנגלית).

 יש לנו עכשיו הרבה תגבורים לכימיה. הבחינה הזו דיי מלחיצה אותי – כי דיי קשה לי בזה....דיברתי עם הרכז של כל המגמות (הוא אחד מההנהלה, ובכלל הוא דואג לתלמידים וכולם באים להתייעץ איתו) והוא אמר שהוא לא מוותר לי השנה על הבחינה. הוא אמר שהיא רק 20% מכל ה-5 יחידות, ושאפילו אם אני מקבלת 60, בסופו של דבר זה יוצא 12 נקודות, וזה לא כזה הבדל מלקבל 80. ברור שכל נקודה ונקודה תועיל לי, אבל זה לא כזה נורא. אני חושבת שגם אם בסופו של דבר, השכלול הסופי של בכל החמש יחידות בבגרות יהייה 80, זה לא נורא. אני תמיד אוכל לעשות השלמות של בגרויות. (במילא נראה לי שאני אצטרך להשלים). הוא אמר לי שאני צריכה להאמין בעצמי, ושאני חייבת לעשות את המאמץ, ושהמורה שלי לכימיה היא מאוד פיירית, ואין בעייה. אני באמת אשתדל לעשות את המקסימום בקשר לזה – תמיד עדיף לנסות, אין לי מה להפסיד. אז, בקיצור, יש לנו ממש ממש הרבה שעות של כימיה, וזה רק ללמד עד המתכונת, ובחופש נצטרך לעשות חזרות וללמוד עד לבגרות.

זה דיי מבאס ללמוד, במחשבה שכולם נמצאים בחופש. אפילו לכיתות י"ב אין בגרויות כ"כ הרבה אחרי ה-20 לחודש. מקסימום 4 ימים אחרי. מנחמת אותי המחשבה, שבשנה הבאה הכימיה העיוני ידפקו. כי יהייה להם עומס של חומר, והם יצטרכו להיבחן על החומר של כיתה י', ומבטלים את המיקוד (איזה כיף למי שסיימו ללמוד), אז יהייה להם חומר שלא ניבחן עליו השנה, כמו אדריכלות מולקולות וסריג אטומרי, שזה ממש חומר קשה. אז צוחק מי שצוחק אחרון.

חוץ מזה ביום ראשון יש לי את הבגרות בהיסטוריה. אני צריכה כבר להתחיל ללמוד, אבל ממש אין לי כוח. קיבלתי במגן 77, אבל מגישים אותי על 80. זה דיי בסדר. לפעמים אני נזכרת בתקופה של לפני שנה, איזה כיף היה לי, כי היו רק חזרות, והייתה תחושה של....תחושה של סיום. ובכלל הכל נראה וורוד במיוחד החופש הגדול. והשנה, זה ממש לא ככה. גם בגלל הבגרות הזאת בכימיה וכל הלימודים, וגם בגלל שהחופש נראה רחוק, וגם בגלל....שטוב נו, עוד מעט זה כבר יהייה התאריך שבו אני והאקס אמורים להיות שנה ביחד...שנה. שנה עברה מאז שהתחלנו להיות חברים....

אני חייבת למצוא לי תעסוקה בחופש. אני ממש לא רוצה שהחופש יתבזבז לי על ישיבה סתמית בבית, מול המחשב ולפעמים לצאת. אני באמת רוצה שהחופש לא יעבור לי סתם ככה, כי שנה הבאה הולכת להיות שנה קשה ומלחיצה במיוחד. אני חושבת להשיג עבודה, אבל אין לי מושג במה. אני ממש רוצה לעבוד, גם כי אני צריכה כסף (נמאס לי לבקש מההורים שלי כל הזמן כסף, זה כבר מתחיל להיות לי לא נעים, הרי הם לא בנק) וגם כדי להעסיק את עצמי בשביל ש....נו טוב כדי שאני לא אחשוב על האקס. אני יודעת שאני פשוט אזכר בתקופה הטובה שהייתה לנו ביחד (4 אורגזמות בערב אחד.....מתי יחזרו הימים הטובים?) ואם אני אזכר בזה, אני אתחיל לחשוב עליו קצת, ואז הרבה, ואז אני אתגעגע למה שהיה בינינו, ואז אני אתחיל להתגעגע אליו ואז..הופס אני עלולה לחזור להתאהב בו שוב (אפילו שהוא דוחה גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה פנימית). וממש ממש לא כדאי שזה יקרה. הבעייה היא, לא להתגבר על האהבה אליו. כי על זה כבר התגברתי מזמן, הבעייה היא להתגבר על הכל. על כל מה שהיה בינינו. כי אני יצאתי מאוד פגועה בעניין. אני לא שונאת אותו, אף פעם אני לא אוכל לשנוא אותו ממש, כי באיזה מקום, תמיד תהייה לו "פינה חמה" בלב שלי, תמיד אני אוהב אותו באיזו שהיא צורה, בכל זאת הוא היה ה"ראשון" שלי בהמון המון המון מובנים.....כמו שאמרתי אני מאוד כועסת עליו כי הוא פגע בי כמו שאף אחד לא פגע בי. הוא ממש שבר אותי. אבל אני חושבת שמה לא הורג מחשל. והוא את העונש שלו כבר יקבל ממי שצריך.

השבוע הזה ושבוע הבא לא יהיו הרבה עדכונים, רק על דברים ממש חשובים ומעניינים (אם יהיו) אלא אם כן זה מעניין מישהו כימיה.....כמו שחשבתי, זה לא מעניין אף אחד (כולל אותי).