Look for the rainbow in every storm,
Fly like an angel, heaven sent to me,
Goodbye my friend,
I know you're gone, you said you're gone,
But I can still feel you here,
It's not the end,
Gotta keep it strong,
Before the pain turns into fear,
So glad we made it,
Time will never change it, no, no, no,
No, no, no, no,
זה מוקדש לך. בהמון אהבה. למרות שזה נראה בלתי אפשרי כרגע, אני יודעת שתצליחי לנגב את הדמעות, לחייך שוב ואת תצאי הרבה יותר מחוזקת.
סבא של סטאר נפטר אתמול בלילה. איזו דרך מלבבת להתחיל פוסט. וגם בוקר.
הוא היה בן אדם מבוגר וחולה מאוד. לפני כמה שנים היה לו אירוע מוחי, ואז הוא נהייה משותק. הוא ישב בכיסא גלגלים והיה צריך לטפל בו כי הוא לא היה מסוגל לעשות כלום בעצמו. אפילו שהוא הבין מה קורה סביבו ומה קורה לו.
לפני בערך שלוש שנים אם אני לא טועה, סבא וסבתא שלה עברו לגור איתם בבית.
השנה המצב שלו התדרדר. כל המערכות שלו קרסו. אבל באיזו דרך נס, הוא הצליח לשקם את עצמו. בבית הוא כבר לא גר איתם, אלא בבית אבות.
אבל לפני כמה שבועות המצב שלו התדרדר שוב. הוא איבד את ההכרה, וכמובן שבבית אבות שלחו אותו לבית חולים. מה שקרה בעצם, שכל המערכות שלו קרסו שוב, אבל המוח שלו תפקד והוא בעצם חי מהמכונות.
אתמול בלילה הוא קיבל דום לב ונפטר.
ואפילו שהיום אחרי שיעור כימיה (השיעורים האלו מתחילים להיות סיוט) הייתי איתה, אבל בכל זאת.
אין מה להגיד. כי מה תגיד לבן אדם שמרגיש שהשמיים נפלו עליו וכל העולם שלו מתפרק. ואין שום מושג מה לומר, בכדי לנחם, בשביל לעודד, בשביל להפחית את עוצמת הכאב. כי נראה שאף מילה לא תספיק. נראה שאף מילה לא מתאימה. ואפילו שאפשר לנסות לתאר את עוצמת הכאב, אם לא חווית אותו בעצמך (וגם אם כן) אתה אף פעם לא תבין. אף פעם לא תרגיש. אף פעם לא תדע.
להגיד את כל הקלישאות? את זה ש"אולי יותר טוב לו עכשיו, לא משנה איפה הוא נמצא" , ו"לפחות הוא לא סובל יותר" ו"לא משנה מה יקרה, הוא תמיד יהייה איתך בלב" ו "הוא בטוח מסתכל עליך מלמעלה, ושומר עליך" ו"אלו החיים....מה לעשות, מוות חלק מהם, וצריך להתמודד ולהמשיך הלאה", כל הקלישאות האלו, אפילו שאני מאמינה בהן מאוד, לא ממש עוזרות. כי אף אחד לא רוצה לשמוע את זה. כי לך תגיד את זה לבן אדם, שהוא צריך להמשיך בחיים, כי ככה הם, בזמן שהוא שקוע באבל שלו.
ומוות, זה אכן חלק מהחיים. כולנו מתים בסופו של דבר. אבל להשלים עם זה שהנפטר לא איתך יותר, זה החלק הקשה. קשה להפנים את זה. קשה לקלוט שזהו. שיותר הוא לא יהייה פה.
אבל אני מאמינה, שבטח יותר טוב לו עכשיו. ואם קיים גן עדן – הוא בטוח נמצא שם.
ולמרות שלא הכרתי אותו ממש, ולמרות שהוא בטוח לא הכיר אותי, אני עדיין, רוצה לחלוק לו כבוד אחרון. כן, דווקא כאן. כי כמו שיש אנשים שבוכים, הכתיבה זאת הדרך שלי להתמודד.
יהי זכרו ברוך
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
