כרגע החיים שלי נסובים סביב הפסיכומטרי. אין לי חיים, יותר נכון. אני קבורה בתוך ערימות של ספרים, השיחות שלי הן סיפורי פסיכומטרי ומה המדריך אמר או עשה, וכאלו.

ובעיקר ההיסטריה שלי מכך שלא אצליח. אני לא יכולה לומר שהולך לי מעולה, אני יכולה לומר שהולך בסדר.

אני מפחדת ששוב אני לא אצליח. השיעורי בית- הולכים בסדר, פחות או יותר. יש נושאים בהם אני מצליחה יותר ויש כאלו שפחות, ויש גיאומטריה שזה הסיוט של חיי. אבל נגיד, עשיתי מבחני בית שהם נותנים לנו, כאילו, של שלושה פרקים רק, ויש שם שאלות... שלא מהעולם הזה. גם דברים שלא למדנו, וגם כל מיני שאלות מתוסבכות כאלו, והרבה טעויות שטותיות. אני מפחדת שמבחן עצמו, אני לא אדע להתמודד עם השאלות האלו, אפילו שאח"כ הבנתי מה הייתי צריכה לעשות, וזה באמת לא נורא.

אבל שוב, זה מעצבן.

המינימום שאני צריכה לקבל זה 535, אבל ברור שאני צריכה יותר. אני רוצה 600 ומעלה. וזה מרגיז ומעצבן ואני לא בטוחה בעצמי בכלל. אני מקווה שבסימולציות אני אדע איפה אני עומדת ואני אצליח להשתפר בהרבה. אני באמת באמת מקווה שאני סתם מלחיצה את עצמי, ושאני לא אמצא את עצמי יושבת מול הבחינה וממררת בבכי.

הדר מוכשרת, המון פוטנציאל, פעם היא תצליח אם ירצה הגורל.

את החבר שלי אני לא רואה יותר מדי. אנחנו הופכים לזוג זקנים, אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שיצאנו ביום שישי, אנחנו איכשהו מוצאים את עצמנו מול הטלוויזיה או מול הדי וי די, או יותר גרוע, פותרים ביחד שאלות פסיכומטריות.

שבוע הבא יש לו יומולדת, אבל מאחר ומיום ראשון אני נכנסת למרתון פסיכומטרי (הצילו!) כבר הבאתי לו את ההפתעה שלו. קניתי לו "סוויס קארד" ושוקולדים ממקס ברנר, וגם הזמנתי לנו במקום בת"א... אבל, לצערי הרב ההורים שלו היו צריכים את האוטו, מה שביאס אותי עד מאוד. אני שונאת שהתוכניות לא הולכות כפי שאני רוצה! בכל מקרה, בסוף הלכנו למסעדה באיזור הבית שלו, והיה נחמד.

לפני שבוע ראיתי סוף סוף את החברים שלי, אחרי ים של זמן שלא פגשתי בהם. ישבנו בפאב, וכל המלצרים והברמנים היו מחופשים. האמת, שאני לא מבינה קטע של בחורות, שחושבות שאם זה פורים, אז הן צריכות להתהדר בלבוש מינימלי, כאילו הגיעו מהבורדל הקרוב. אוקיי, פורים והכל, אבל יש הבדל בין לבוש סקסי לבין לבוש זנותי וזול, והרבה בחורות בארצנו הקטנטנה אינן מבינות הבדל זה. נכון שכל הקטע זה להתחפש ולהיות משהו שאת לא, אבל זה נראה כאילו הן רק חיפשו את ההזדמנות לצאת מהבית בלבוש חוה.

בפאב היה נחמד ומשעשע, ונהניתי עד מאוד.

גם ראיתי אחרי יובלות את הילה ומורן, ישבנו בבית קפה ביום ראשון, ודיברנו הרבה על פסיכומטרי.

אני כל כך רוצה להיות אחרי הפסיכומטרי הארור הזה, לחגוג את חג החירות, להעיף את כל הספרים העצומים האלו שרק עושים לי באלגן וללכת לקנות לעצמי בגדים, כי גיליתי שיש לי בארון הרבה מאוד בגדים מכיתה ח-ט, שעל אף שהם עוד עולים עליי, זה פשוט לא מתאים.

אחלו לי בהצלחה!