עבר עליי שבוע נהדר של חופש. סוף סוף בלי לימודים, מבחנים, עצבים ולחץ. המון זמן פנוי לעצמי, ואף רכישות חדשות: שלושה ספרים ושני סטים מהממים של חזייה ותחתונים.

ליל הסדר היה נחמד. עשינו אותו אצל אחות של אמא, וכאמור, היה ממש נחמד.

יום אחרי זה – עוד ארוחת חג, והספקתי לאכול שני סוגים קינוחים שונים ועוד טעימה.

פשוט נורא.

אחרי זה אני ורועי קפצנו לגבי, שם ראינו C.S.I וחיסלנו חבילת במבה גדולה.

ימים שני עד רביעי ביליתי אצל החבר שלי, אחרי יובלות שלא ראיתי אותו.

ביום שני הלכנו לים בת"א.

והבעיה הייתה ללבוש בגד ים. ועוד אחרי כל האוכל הזה. זה לא שאני שמנה, אני פשוט לא רזה כמו שהייתי פעם. פתאום הירכיים שלי נראו לי עצומות, ובלטו לי כל הסימני מתיחה והצלוליט. אומנם, מאז שהשתחררתי הספקתי לרדת 4 ק"ג (בצורה נורמלית הפעם, בגלל זה ממש איטי), ואני מרגישה יותר טוב עם עצמי, אבל בכל זאת.

ביום חמישי פשוט פחדתי לעלות על המשקל. ואז חשבתי לעצמי "רגע, למה אני כל כך מפחדת מהמכשיר הארור הזה? וגם אם תהייה עלייה, מה יקרה?" בסוף הייתה ירידה של 100 גרם (לא שזה משמעותי),זה פשוט ההרגשה הזאת. ההרגשה שלא משנה מה, תמיד תרגישי שמנה. זה לא שאני מצפה לחזור למה שהייתי לפני הצבא, בכל זאת, אני בת 20.5 ולא צריכה ולא יכולה להיות 46 ק"ג כל ימי חיי, זה פתאום היה שונה, שאני לא עטופה בבגדים.

בשאר הימים לא עשינו משהו מיוחד, וביום רביעי באנו אליי.

גם אצלי לא עשינו משהו מי יודע מה מדהים, בעיקר בילינו בקניונים ובקריאת ספרים (אנחנו שני חננות). יום שישי שוב גבי  אירח אותנו, וזה היה חביב למדיי.

אתמול באה המשפחה לארוחת צהריים לכבוד החג.

שבוע של חופש חלף לו. כאמור, לא משהו מעניין או מיוחד, סתם הרגשה כיפית (עד שאקבל את הציון פסיכומטרי, ולא בטוח שזה יהיה כיף) של מנוחה.

כבר כתבתי קורות חיים ושלחתי אותם למספר חברות כ"א, והתקשרו אליי.

מחר יש לי פגישה בשתי חברות כ"א שונות, אחת מהן מציעה לי לעבוד במענה טלפונים של בנק כלשהו, וביום שלישי יש לי מרכז בקרה של חברת תקשורת, וביום רביעי יש לי את אותו הדבר רק עם חברת סלולר.

בכל מקרה, אני מקווה שאמצא עבודה מהר, ושאעבור את המבחנים האלו.

ולסיום, תמונות!

מה שלבשתי בליל סדר (מטושטש, אני יודעת):