יום שישי בערב. כרגיל, אני תמיד נמצאת בדרכים והפעם באופן כה צפוי אני שוב פוסעת לכיוון הבית של סימפל, בכדי שנלך ביחד לבית של סמארט בשביל לחגוג ביחד איתה את יום הולדתה (אפילו שיש עוד שבועיים). סימפל כמובן לא הייתה מוכנה בזמן, אבל בסוף הגענו באיחור רק של רבע שעה.

הגענו לבית של סמארט, אמרנו שלום לכולם והתיישבתי ליד איינג'ל ודיברתי איתה ועם סמייל. כעיקרון, זה מה שעשיתי רוב הערב. דיברתי עם אנשים, כל פעם עם מישהו אחר. בחיי, שום דבר מעניין לא קורה במסיבות שלנו. כשסטאר סקורפיו ועוד שתי בנות א' וש' באו התחיל קצת רעש. הן פשוט תשומיות. מה לעשות. בכל אופן, האקס וסמייל ניסו לשיר את "הפינאלי" וזה לא ממש הצליח להם. סמייל הביא דיסקים של קריוקי וסימפל ניסתה באופן נואש לשיר את "לגור איתו" וזה היה פשוט מזעזע. היא זייפה וכל פעם סטאר סגרה לה את המוזיקה. זה היה פשוט מגוחך כי היא ממש ממש לא יודעת לשיר, והזיופים האלו גרמו לי להתפגר.

כמובן שהאקס היה. עם החברה שלו. מדהים כמה פעמים בחודש אני נאלצת לסבול אותה. פעם שנייה כבר! אני חושבת שיש איסור מהרופאה שלי לראות אנשים דוחים יותר מדיי פעמים. זה פשוט משהו שהמוח שלי לא עומד בו. כל הזמן אני רק תוהה לי לעצמי מה לעזאזל הוא מצא בה. זה מעסיק את מוחי יותר מדיי, והמוח שלי לא בנוי להתעסקות מיותרת באנשים דוחים ומכוערים. באיזה שלב נשכבתי על הכורסאות של סמארט וזה היה ליד האקס. הוא פשוט ישב ליד. אז כמובן שהוא התחיל לדבר איתי, אבל ממש לא היה לי כוח אליו באותו זמן. בעצם, אף פעם אין לי כוח מיותר אליו. גם כשהיינו חברים הוא היה חופר, ואז פשוט היה אפשר לנשק אותו וככה לסתום לו את הפה כדי שיפסיק לדבר. אז אחרי שהוא ראה שאני לא משתפת פעולה עם החפירות שלו, הוא התחיל לנסות להציק לי. אז הוא שם מעליי כוס מלאה בקרח, או מים, או שניהם, היטה אותה, ואיים שהוא ישפוך עליי. ברור שהוא לא היה שופך, אבל בכל זאת עצבן אותי שמרחף מעליי קרח מהול במים (מה?). אז איימתי עליו שלא יעז. ואז סקורפיו באה והתחילה לאיים עליו שאם הוא מעז לעשות לי משהו היא תתן לו מכות. ולה כן יש אומץ. זה היה משעשע. אחרי שנמאס לו מעניין הצקות הקרח הוא שם את הרגל שלו ליד הראש שלי. בחיי! די להציק לי!!!!! נשבר לי!!!!!! מה הוא חושב לעצמו?????????!!!!!!!!! שהוא יכול להציק לי כאוות נפשו?! שיגיד תודה שאני מדברת איתו! טיפש. בין לבין נאלצתי לשמוע את השיחות שלו עם החברה שלו. בחיי, סימפל צודקת באמת יש לה קול מעצבן. הוא כמו ילדה אחת מהשכבה שלי, שהיא גבוהה ושמנה ויש לה קול מעצבן, רק ביותר קטן. נראה לי יש ביניהן איזו קרבה משפחתית. בכל אופן, נאלצתי להתוודע לעובדה שאותה עקומה לא מסוגלת לומר "כורסא" אלא "כוסא" או משהו כזה. "אני רוצה להגיד כוסא ולא כורסא! אל תהרסו לי"! כאילו שיואו איזה פאקצה מטומטמת את. (איזו מילה מוזרה זו כורסא, דרך אגב).  אותה פאקצה מטומטמת טרחה להסתכל עליי במבטים משונים (בטח בגלל שאני כזאת רזה והיא כזאת פרה – אני נכנסת בתוכה פעמיים בערך ואני כזאת כוסית לידה, והיא כזאת מכוערת) וכל פעם שרק הסתכלתי לכיוון האקס (וגם כשלא) היא טרחה להתמזמז עליו ולהתמרח עליו. כאילו שאני אתנפל עליו אם היא  לא הייתה עושה זאת.

בערך ברבע לשתיים האקס ועקומתו הלכו הבייתה ביחד עם ניים ושאי. ולמען האמת גם אני הייתי צריכה ללכת, כי ההורים שלי קבעו שבשתיים אני בבית. הייתי הולכת איתם, אבל אני לא מסוגלת לסבול פאקצות מכוערות טיפשות ושמנות אז לא הלכתי. אפילו שיכולתי ללכת ליד שאי (החמוד והמתוק שלי) בכל זאת לסבול אותה אפילו מטר אני לא יכולה. אז קצת אחרי שהם הלכו ניסיתי לשכנע את את ידיד שלי ע' ואת סימפל לחזור הבייתה. כמובן שהם לא רצו לחזור.  אחרי רבע שעה ע' הסכים לחזור (אנחנו גרים באותו הרחוב) ואז סימפל החליטה שהיא מצטרפת גם, ואז ע' נשאר.  ודיברתי עם שאי בפלאפון בדרך הבייתה...שהייתי צריכה ללכת לבד. חזרתי בשתיים וחצי ודווקא לא כעסו עליי ולא כלום.

ברובו של היום ישנתי והתחלתי לקרוא את הארי פוטר הרביעי (בפעם המאה בערך. יש לי חשק לא מוסבר להארי).

שבוע טוב!