נגמר.

אני עוזבת.

סוגרת את הבלוג.

הוא לא נותן לי כלום.

אני מרגישה שאני כותבת לחינם.

זה דיי מבאס להשקיע במשהו שלא נותן לך תמורה. דיי מבאס להשקיע בפוסטים ולראות שוב ושוב ושוב שאין תגובות. אין יחס. אני לא קטנונית, ואני יודעת שאני אמורה לכתוב בשביל עצמי ובשביל ההרגשה שלי, אבל אין לי כוח לטחון את החיים הלא מעניינים שלי "בשביל עצמי" כביכול, שוב ושוב לנסות לכתוב בצורה מעניינית וכמה שיותר נעימה לעין מבחינת אסתטיקה ולראות שאין מענה. כי עם כל הכבוד, אף אחד לא עושה את זה בשביל עצמו. כי אם מישהו היה עושה את זה בשביל עצמו הוא לא היה טורח לפרסם באינטרנט.

אז לא יודעת. בשביל שניים וחצי אנשים שקוראים וגם ככה יודעים מה נעשה בחיי זה לא שווה.

אולי אני לא מבינה את "מהות הכתיבה" או מה שזה לא יהייה, אבל בנתיים, הבלוג שלי לא תורם לי. לכלום. ונמאס לי ממנו.

אני לא חושבת שהפוסט הזה יזיז למישהו, או יעניין מישהו. אבל זה לא חדש. זה היה ככה תמיד.

אז בנתיים אני לא מוחקת. אולי אתחרט. אבל בנתיים אני בפסק זמן. ארוך.

אולי אני אחזור.

הלכתי.תכף אשוב