אני מכורה לזמינות.

הפייסבוק והמייל שלי פתוחים כמעט כל היום. מדיי כמה דקות אני נכנסת שוב שוב לכל אותם אתרי חדשות. אני חייבת לדעת מה קורה. אם יש עדכון במייל. אם שלחו הודעה. מה כל אחד העלה לפייסבוק. אם יש כתבה מעניינת. אם מישהו הגיב לי על משהו.אם קרה משהו. ואם יש איזה אירוע חדשותי גדול-לבדוק שוב ושוב אם יש חדש. אם אני לא ליד המחשב, אני תמיד בודקת בפייסבוק את הפוסטים הקודמים.

ומאז שיש לי את הגלקסי 2- זה החמיר. כי אני יכולה להיות זמינה 24 שעות ביממה.

אני מכורה לישראבלוג. כבר 9 שנים. לכתיבה וספרים אני מכורה קצת יותר שנים. אחת ההנאות שלי זה להסתובב בחנויות ספרים ולאתר ספרים שאני רוצה לקרוא. ואם לא נחמץ לי הלב על חשבון הבנק וכרטיס האשראי השחוק- אני גם קונה. בכמויות. 

אני מכורה לנעליים. רצוי עם עקב כמה שיותר גבוה ודק. אף פעם אין לי מספיק. החלום שלי זה ארון נעליים ענקי כמו של בלייר וולדורף או קארי ברדשאו. וספריה ענקית משלי, בדיוק כמו שהראו ב"היפה והחיה".

אני מכורה ללקים לציפורניים. סבא שיפץ בית של שעון והפך אותו לארונית קטנה בה אני שומרת את אוסף הלקים. כל סיבוב בסופר-פארם או המשביר חייב לכלול התבוננות במדפים עם הבקבוקים הקטנים הצבעוניים. תמיד אני מחפשת גוון חדש. 

אני מכורה לבעלי-חיים. ואפשר לדרג את ההתמכרות לפי דרגות.

לכל בעל חיים (בעיקר אם הוא פרוותי וידידותי) אני חייבת לגשת ולנסות ללטף. והכי אהובים עליי- החתולים.

כל חתול תמים שנכרה בדרכי (או אני בדרכו) אני מנסה לשכנע שיתקרב ומנסה ללטף. לא כולם מסכימים.

החתולים מתחת לבניין תמיד זוכים לשאריות ולליטוף מהיר, גם אם אני ממהרת.

דרגה מעל- החתולים שלי ושל החבר בחצר.

והדרגה הכי חמורה- הרצל החתול. מכל חתולי החצר- הוא הכי חנפן. חתולים חנפנים אני הכי אוהבת. ואי לכך- הוא הכי מפונק.

אני מכורה למתוק. ולפחמימות. ולאכילה רגשית.

אני מכורה לפוך שלי, לא יכולה להיפרד ממנו גם באוגוסט הלוהט.

אני מכורה לחבר שלי. לחיבוקים שלו. לנשיקות שלו. לריח שלו, לטעם שלו, למגע שלו, לאיך שהוא מעיר אותי בבוקר.

לכל ההוויה שלו, שלנו. לכל מה שהופך אותי ואותו ל"אותנו", לכל מה שקשור בזוגיות שלנו.

אז עברו כמעט שלושה שבועות מאז שהתחלתי את השנה השלישית והאחרונה שלי לתואר. מבחינת ההרגשה – אין איזו הרגשה שונה, לא התרגשות ולא של חזרה מחופש ארוך. אולי זה בגלל שבשבוע האחרון של החופש עבדתי כל יום, אז כבר התרגלתי למסגרת.

אני מרגישה שממש לא עברו שלושה חודשים מאז הפעם האחרונה שהגעתי לאוניברסיטה. היה נחמד לראות שוב את כל החברות ולגלות כל מיני שינויים בחייהן.

לא יצא לי ממש לראות את כל החוג שלי, כולנו דיי התפצלנו בגלל כל הבחירות והסמינרים.

שמתי לב שבסמסטר א' אני מסיימת את כל החובות שלי לתואר בחוג לסוציולוגיה. יש לי קורס חובה – מבנה חברתי של ישראל והוא עושה רושם של מעניין. המרצה ממש חמוד, רק מדבר מאוד מאוד מהר ובלי מצגות וכמובן- מנחית עלינו כמות עצומה של מאמרים לקרוא. כבר קראתי וסיכמתי שניים.

בסמסטר הנוכחי אני גם מסיימת עם הסמינרים. אני לוקחת סמינר ב"ערכי עבודה ומשמעותה". אני עושה אותו עם עוד חברה והנושא שלנו הוא "חשיבות הקשרים החברתיים במקום העבודה" וכיצד המגדר, שביעות הרצון בעבודה והמצב סוציואקונומי משפיעים על זה. האמת שהנושא לא מאוד מעניין אותי. בחרתי בסמינר כי אפשר לעשות אותו בזוגות, הוא דיי קל (יש לנו את כל הנתונים) ומסתדר לי במערכת.

סמינר נוסף שאני עושה- "פערים חברתיים". אותו אני עושה לבד. הנושא שחשבתי עליו הוא "השפעת מצב סוציואקנומי על גיל הנישואין של נשים". הנושא דווקא מעניין, הבעיה שהסמינר בשעות הערב ואני כבר מחוקה ולא מרוכזת.

בשירותי אנוש יש לי קורס בחירה "אקלים ותרבות שירות". הנושא לא ממש מרתק והמרצה דיי משעמם, אבל זה מה שהסתדר לי במערכת ונראה לי שאפשר לקבל ציון גבוה. שבוע הבא אני וחברה צריכות להציג מאמר במצגת וכל הבטן מתהפכת לי. אני מקווה שיהיה בסדר.

אני עושה גם סמינר שנתי- "נשים וקריירה". סוף סוף נושא שמעניין אותי! אני גם מאוד אוהבת את המרצה. אני חושבת שנושא הסמינר יהיה על הטרדה מינית במקום העבודה. חשבתי על ההבדל בין איך נשים חווות ותופסות הטרדה מינית לבין איך גברים חווים ותופסים את זה. אני צריכה אבל להתייעץ עם המרצה.

סה"כ יוצא לי ללמוד שלושה ימים בשבוע- שני, שלישי ורביעי. ויש לי גם הרבה שעות חלון. זה קצת מייאש מצד אחד, אבל מצד שני זה יכריח אותי לקרוא מאמרים ולשבת בספרייה.

הסמינרים נראים לי מאוד מפחידים כרגע, אבל אני מקווה שהכל יהיה בסדר ושאני אקבל ציונים גבוהים.

חוץ מזה, נכנסתי כבר לעניינים בעבודה. אני כבר נשארת לבד במשרד וכבר הבנתי פחות או יותר מה אני אמורה לעשות. סה"כ אני דיי אוהבת את מקום העבודה ואת מה שאני עושה בפועל. אמנם יש לי מעט טעויות קטנות פה ושם, אבל אני אשתפר.

מעבר לכך- יש את הזוגיות, החברים, המשפחה. אני גם מרגישה שהגוף שלי ממש התנוון ואני חייבת להירשם לחדר כושר, אבל גם מבחינה כספית המצב שלי כרגע על הפנים וגם אני לא רואה איך אני מכניסה את זה לתוך הזמן שלי. אז כנראה שאני אסיים עם השיעורי נהיגה אולי אני ארשם לחדר כושר. (היום למדתי לעשות חנייה ברוורס! ויצאה לי חנייה מושלמת! ועוד על עקבים!).

מזכירה לכם את התחרות שאני משתתפת בה.

כן כן, עוד תחרות טיפשית בפייסבוק, אבל זה חשוב לי:)

חברת "שיק" (שמייצרת בעיקר לקים לציפורניים) עושה תחרות בחירת שמות ללקים חדשים. כל שם שנבחר מזכה את המציעה בשלושה לקים חדשים!

ואתם יודעים כמה אני אוהבת לקים לציפורניים:)

אז מה שצריך לעשות זה להיכנס לדף של החברה ולעשות לייק:

http://www.facebook.com/pages/Chic/123798901005838

ואז לעשות לייק למה שאני כתבתי:

http://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=263718020347258&id=123798901005838

זה יהיה ממש נחמד אם אני אזכה.

בעיקר שאחד מהשמות שנתתי הוא הכינוי שלי כאן בישראבלוג:)

תודה רבה לכל המצביעים והמשתפים פעולה!

אז יש נושאים בוערים על הפרק, בין אם יותר- כמו השביתה הגדולה ובין אם פחות- כמו איך היה השבוע הראשון בלימודים וכו', אבל אני חייבת לשתף בחלום מאוד מפחיד ומטריד שחלמתי אתמול בלילה.

הייתי במיטה עם חבר שלי ולפתע הוא הפך לאיש אחר. האיש האחר מאוד מפחיד אותי, ואני נזכרת (בחלום) שראיתי סרטונים מפחידים שלו במחשב. ואז אני מתעוררת, כלומר, מתעוררת בתוך החלום. אני שוכבת לצד החבר שלי במיטה שלנו ומספרת לו על החלום המפחיד שהיה לי. הוא לא ממש מגיב ואני מבינה שאני בתוך חלום. ואז- אני שוב מתעוררת. שוב פעם- ההתעוררות איננה אמיתית, אלא אני מתעוררת רק בחלום ולא במציאות. אני שוב מוצאת את עצמי במיטה לצד החבר שלי ומספרת לו- "אתה לא מבין מה קרה, חלמתי חלום מפחיד שהפכת לאיש אחר, ואז חלמתי שאני מתעוררת לידך". אני לא זוכרת מה בדיוק קרה, אבל הבנתי שאני עדיין בתוך חלום. תוך כדי החלום, אני נזכרת בפוסט שקראתי בישראבלוג לא מזמן, על חלומות צלולים. אני נזכרת שהכותבת כתבה שכדי להבחין בין מציאות לבין חלום, היא להסתכל למשל על שעון, ואם השעה אינה הגיונית כמו 79:45, אז אנחנו מבינים שאנחנו בחלום. אני הסתכלתי על הציפורניים שלי, וקלטתי שחלק מהציפורניים צבועות בלק אחר. ידעתי שאני אף פעם לא צובעת את הציפורניים בצבעים לא אחידים, לכן אני בוודאות בתוך חלום. ואז התעוררתי- שוב פעם, כמו בפעמים הקודמות, התעוררתי לא במציאות, אלא עדיין כשאני בתוך החלום. ושוב אני מוצאת את עצמי במיטה לצד החבר שלי ומספרת לו על החלומות שלי. הוא דיי אדיש ולא מבין אותי. אני שוב מסתכלת על הציפורניים שלי ורואה שהן בצבעים לא אחידים ומבינה שאני בתוך חלום. נכון שזה נשמע נורא מטופש, להבין שאת חולמת דרך לק בציפורניים, אבל בזה נאחזתי. ואז הוא אומר שאני לא בסדר שאני חולמת "חלום בתוך חלום" וצריך לקרוא לאנשים שייקחו אותי, ואיכשהו אני מוצאת את עצמי ברחוב וזה כבר לא הרחוב בו הוא גר. אני מבינה שאני בתוך חלום וכבר התחלתי להילחץ. פחדתי שזהו, שאני תקועה בתוך איזשהו חלום ואני לא אצליח להתעורר יותר לעולם. הבנתי שאני צריכה איכשהו להתעורר וידעתי שבמציאות, אני ישנה ליד החבר שלי. התחלתי לצעוק לו "*** אם אתה שומע אותי- תעיר אותי!" כמה וכמה פעמים. כנראה שזה העיר אותי והתעוררתי, סופית. התעוררתי בקפיצה מהמיטה, מתנשפת. ממש כמו שרואים בסרטים שהגיבורים מתעוררים מתוך חלום רע. כשהתעוררתי באמת, ידעתי שאני במציאות ולא חולמת.

זה היה כל כך מפחיד וכל כך מציאותי. חבר שלי אמר שזה מאוד מזכיר את הסרט inspection   ואולי חשבתי עליו בתת מודע. אבל, זה לא נראה לי הגיוני משתי סיבות:

1. אני לא ממש מאוהדי התיאוריה של פרויד באשר למודע ולתת מודע. מדובר בתיאוריה שלא הוכחה מעולם ויש דיי הרבה חוקרים שטוענים שהתיאוריה איננה נכונה. ככה שאני לא באמת מאמינה במודע ובתת מודע.
2. גם אם כן היה מודע ותת מודע, ראיתי את הסרט הזה ממזמן ומאז שצפיתי בו לא ממש חשבתי עליו או משהו כזה.

אפשרות נוספת שאולי מדובר בפחדים שלי והחלום משקף אותם.

אני באמת לא יודעת איך להסביר את זה.

אני לא בטוחה שמדובר בחלום צלול. חלום צלול כידוע, הוא חלום בו אתה מבין שאתה חולם ושאתה מסוגל לשלוט בחלומות שלך. יש אנשים שזה דבר טבעי עבורם, אבל עם אימון ותרגול, כל אחד יכול לחלום חלומות צלולים. בעבר היו מקרים שידעתי שאני נמצאת בחלום. אני גם לרוב זוכרת את החלומות שלי, גם חלומות שחלמתי בילדות. היו גם הרבה מקרים בהם ראיתי את עצמי בחלום והבנתי שזה משהו דיי נדיר. בנוסף, היו לי חלומות שחזרו על עצמם. למשל הייתה תקופה דיי ארוכה שהייתי חולמת על גלי מים ענקיים שמאיימים להטביע את כל הסביבה. זה משהו שדומה לצונאמי, אבל מדובר במשהו איטי יותר. התפאורה, הרקע והסיטואציות היו משתנים לעיתים, אך המוטיב הזה- של מים שמאיימים להטביע את הסביבה חזר על עצמו. בתקופה האחרונה היו לי גם חלומות שאני נוהגת, למרות שאני יודעת בוודאות בחלום שאין לי רישיון נהיגה. או למשל חלומות על קונפליקטים עם בני הזוג שלי- בני הזוג שלי לא מבינים אותי/בוגדים בי/ אנחנו נפרדים/ אדישים אליי וגורמים לי לתסכול.

בדקתי בידידי גוגל על התופעות שקרו לי בחלום.

אי יכולת להפריד בין חלום לבין מציאות -ניסיתי לחפש האם אכן קיימת תופעה כזו. לא ממש מצאתי מידע בנושא. מה שכן מצאתי יותר קשור להזיות ופחות לחלומות. אז כנראה שאין כזה דבר, "להיתקע בתוך חלום" ומדובר בהזיות שהאדם מושפע מהן, הזיות שמתרחשות עקב שימוש בסמים או מחלות נפש שונות כגון סכיזופרניה.

חלום בתוך חלום- לפי וויקיפדיה זו תופעה שנקראת "התעוררות כוזבת" והיא קשורה ליכולת לחלום חלומות צלולים.

"התעוררות כוזבת הינה חלימה של התעוררות. כשאדם חווה התעוררות כוזבת, הוא עלול להאמין שהוא לא ישן עוד ולוותר על ההזדמנות להיכנס לחלום הצלול, כאשר למעשה הוא ממשיך לחלום כרגיל. אנשים שמבצעים בדיקת מציאות בכל התעוררות יכולים להיכנס לחלום צלול באופן זה."

לפי אתרים נוספים שעוסקים בפירושי חלומות כאשר אדם חווה חלום בתוך חלום, החלום מאפשר לו לשקף את מעשיו באמצעות שימוש בדימיון. כלומר, בעזרת הדימיון של האדם הוא חולם חלום בתוך חלום המאפשר לו ליצור רעיונות שונים, לגבש דעות ונקודות מבט שונות.

אתרים נוספים על חלומות בדגש על חלומות צלולים מדגישים כי ההתעוררות הכוזבת היא חלק מהחלום הצלול והיא שלב בדרך לחלימה צלולה.

אז כנראה שהייתי בסוג של חלימה מודעת. מצד אחד, יש בזה משהו מאוד מיוחד ודיי מגניב. מצד שני, זה היה כל כך עוצמתי ומטלטל שאני מעדיפה לא לחזור על החוויה הזו שוב.