היום ההורים שלי סיפרו לי סיפור, שדיי הכעיס אותי.

אתמול אחותי הקטנה נסעה למופע "רוק עצמאות" בראשון לציון.

חם, צפוף ודוחק.

אין סיכוי שבעולם, שאפשר להעביר שם לילה שלם ללא מים.

לא מספיק שמשלמים הרבה כסף על הכרטיס, לוקחים לילדים את הבקבוקי מים בכניסה למתחם, ומוכרים את המים בעשרה שקלים לכוס.

ההורים שלי אמרו שזה בושה וחרפה.

אני מסכימה איתם.

אני יודעת שהמפיקים  רוצים להרוויח כמה שיותר כסף, אבל למה ככה?

כרטיס עולה גם ככה בערך 150-200 ש"ח.

האם אין גבול?

זו פשוט חוצפה!

מילא תמכרו בקבוקים בעשרה שקלים, אבל כוסות?!

זו סוג של סחיטה.

לוקחים את בקבוקי המים בכניסה, ואין אפשרות אחרת. וחייבים לשתות. הייתי באינספור אירועים שכאלו, וכל כך חם, דחוק וצפוף שחייבים, פשוט חייבים שתייה, אחרת מתעלפים.

וכוס אחת לא תמיד מספיקה.

מה אם מישהו רוצה או צריך לשתות עשר כוסות? הוא צריך להוציא עוד 100 שקלים בנוסף לכסף ששילם על הכרטיס ובנוסף לכסף ששילם על אמצעי התחבורה.

אולי אני תמימה. אבל בעייני זה פשוט דוחה שקיימת תאוות בצע שכזו.

במשך זמן לימודיי במכינה, התלבטתי מאוד מה ללמוד בהמשך. כיאה לבת מזל מאזניים אמיתית, לא הצלחתי להחליט. רציתי משהו שייתן לי אפשרויות תעסוקה, אבל מצד שני שיעניין אותי ושאתחבר אליו.

החלטתי לפנות ליועצת האקדמאית שלנו.

היא שאלה אותי כמה שאלות, ואז שאלה אותי "שמעת על לימודי ביבילויתרפיה?"

היא הסבירה לי שזה טיפול באנשים באמצעות טקסטים.

הרגשתי שנדלקה לי נורה מעל הראש.

זה גם שילוב של אהבתי לספרים ולכתיבה, וגם את הרצון שלי לעזור ולטפל באנשים. אני מאוד מאמינה בזה, כיוון שגם אני מתמודדת עם קשיים באמצעות כתיבה.

הלימודים הם לתואר שני, ולכן לתואר ראשון לקחתי ספרות + ייעוץ והתפתחות האדם.

לספרות אני יודעת שאתקבל ללא בעיה, אבל ייעוץ והתפתחות האדם אני לא בתקן מבחינת פסיכומטרי, אבל אני מקווה שבכל זאת אתקבל, מה גם שצריך לכתוב קורות חיים ואני מקווה שזה יעזור.

אני יודעת שגם אם לא אתקבל, אוכל ללמוד לימודים רב תחומיים (שזה חארטה למען האמת) ולקחת את המקבץ של הקורסים שאני צריכה. אבל ממש מתחשק לי ללמוד ייעוץ והתפתחות האדם, זה נשמע לי כל כך מרתק!

תחזיקו לי אצבעות!

שמתי לב כי אני לא כותבת כרוניקה יותר, ואולי לכן הפוסטים שלי מעטים ודלים.

אני לא מוצאת עניין בלכתוב על הדברים הקטנים של היום- יום, אני מרגישה שזה משעמם אותי ובעיקר את הקוראים.

אבל בזמן האחרון קצת מתחשק לי. קצת מתחשק לי לחזור ולהיות אותה תיכוניסטית הממלאים עמודי וורד לבנים בהגיגי היום יום- איך היה בבית ספר, איזה מבחן עשיתי, וכיצד ביליתי עם חברה זו או אחרת.

כשאני מביטה לאחור- נדמה כי דבר לא השתנה.

התחיל הקיץ. בארון כבר מסודרות למופת החולצות הקצרות והגופיות. אני מסתובבת בבית עם בוקסר וגופיה, והסוודרים והמעילים מאוחסנים היטב.

קניתי גם ג'ינס קצרים, חולצה חדשה צבעונית, קיצית, חושפת את הפיה על השכם, וסנדלים כסופים, ושטוחים. היה כל כך מוזר לרדת מהעקב 10 ס"מ ולהרגיש את הרצפה.

עם הקניות נגמר גם הכסף, ומתישהו אאלץ להזיז את ישבני העצל ולחפש עבודה במשרה חלקית.

כמעט ומסתיימים הלימודים. אנחנו באמצע סמסטר ב', ואני נותנת את הפוש האחרון, שוב 95 במתמטיקה. קצת נמאס לי, האמת. נפטרתי מהמטרידן שהפך לסטוקר, ואני שמחה לגלות כי יש אנשים הרוצים את חברתי.

הייתה חופשת פסח- עשרה ימים של כלום מוחלט בין ארוחה לארוחה. פה ושם פגישת עדכון עם מור ורועי ואני נזכרת איך פעם היינו שלישיית החברים הכי טובים שיש, והיינו נפגשים מדי שבת בבית הישן של מור.

פגישת עדכון עם מורן שחזרה לאחר חצי שנה של טיול במזרח. (נורא כיף לראות תמונות של אנשים בפייסבוק במקומות אקזוטיים בעוד שאני נקברתי תחת ערימת דפי פוליו).

עשרה ימים של קריאת ספר ומגזינים נשים ועיתוני החג, ושינה, והתמכרות לסדרה חדשה ושאלונים מטופשים בפייסבוק וגעגועים.

*****

עשיתי מבחן אישיות בפייסבוק וזה מה שיצא לי:

אתה אדם עמוק במיוחד.לפי דעתך לכל דבר יש סיבה,בכל מנהרה יש אור, לכל מוות יש התחלה חדשה.אתה סוער ורגיש,סוחף ומרגיש.מבין ויודע. חברות ומשפחה ערך מאד חשוב עבורך. לא תמיד תעדיף להראות ולחשוף את רגשותיך ומחשבותיך. בעל כושר ביטוי בכתב או בע"פ מצויין. השמיים הם לא הגבול ויש עוד הרבה מעבר. הנך יכול להיפגע בקלות.אך מה שלא הורג אותך מחשל אותך.

פעם ראשונה שהם צודקים.

בימים האחרונים עוטפת אותי תחושת ריקנות.

אני שונאת לשבת מול המסך האלקטרוני הלבן, לנסות ולכתוב מספר מילים, אך שום מילה לא יוצאת.

הריקנות הזו פושה בכל.

כביכול הכל בסדר.

חגגנו יום הולדת במסעדת שף יוקרתית, יומיים אחר כך במעבר חד הלכנו לנגב חומוס והתחממנו בשמש עם תמונות מגוחכות והרבה אנשים עם מילים חסרות.

ויש חופש, ויש לי בגדים חדשים, והכל כאילו נפלא ונהדר ובסדר ומקסים.

אבל פתאום אני מרגישה תחושה של חוסר ציפייה. אצלי המצבי רוח נעים כמו סופת טורנדו.

אולי זה רק דכדוך של סוף חורף- תחילת קיץ.

-עוד פוסט מיותר-

ג'וני דפ.

צ'אק בס.

תחרה. שמלה שחורה קטנה וצמודה. גופיית תחרה מבצבצת מז'קט מחוייט. שחור. לק אדום. לנז'רי, בעיקר צבעוני ועשוי מתחרה ומסטאן. מחוכים וביריות. ירכונים.

עקבים גבוהים ודקיקים. הופעה מושקעת אך לא מתאמצת.

שפתיים. עיניים. בטן שטוחה. מבט, חיוך. ריח טוב. מוזיקה.

בטחון עצמי במינון הנכון. הומור, קלילות, חייכנות, חברותיות. חכמה. שנינות.

גברים שמריחים טוב. גברים שיודעים להתלבש.גברים שמנגנים. גברים שמבשלים.

גברים.

הגבר שלי.