באופן מפתיע בהחלט, אני וסימפל שתמיד מאחרת, הגענו בבוקר יום שישי לכיתה לפני כולם. זה היה אירוע מיוחד, המתכונת שלנו בהיסטוריה. הכיתה הייתה שקטה למשך חמש דקות שבהן הספקנו ללמוד עוד קצת, עד שעוד תלמידים החליטו להופיע. והם התחילו לשאול שאלות ולעשות הרבה רעש. אבל במילא כבר לא ממש הצלחתי לקלוט שום דבר מהחומר.

כשהמורה חילקה את המבחן, השתרר שקט. המבחן היה דיי בסדר. אבל תמיד יש לי פארנויות שלא רשמתי מספיק. בהתחלה הייתה לי איזו שאלה על השומר וביל"ו אבל לא ממש זכרתי את הקשר ביניהן לבין גדרה אז וויתרתי. כתבתי 4 עמודים עד שכאבה לי היד. לידי הושיבו אחת שמדברת לעצמה כל המבחן. זה היה סיוט!

אחרי שסיימתי את המבחן הלכתי לפגוש את הורי בקניון. סטאר ליוותה אותי איזה שלושת רבעי דרך. פגשתי את ההורים שלי יושבים בבית קפה הקבוע שלהם, במקום הקבוע שלהם וישר הודעתי לאמא שלי שאני מוכרחה קפה. ואז אמא שלי החליטה להאביס אותי באוכל. ישבנו איזה שעה שם בבית קפה. ממש דפקנו התנחלות. אבל לא נורא, כי ההורים שלי יושבים שם קבוע משחר הימים, כל המלצרים מכירים אותם ומנהל המשמרת הופך עולמות כדי שיזכו ליחס הכי טוב ולשולחן הכי טוב – השולחן הקבוע שלהם. בנתיים ההורים שלי פגשו חברה שלהם, עוד זוג חברים שלהם, ובזמן שכולם דיברו אני שיחקתי עם ג'יימי (הפלא שלי) והצלחתי למצוא הרבה ילדים מהשכבה שלי.

כשסוף סוף קמנו מהשולחן הלכנו לזארה ואמא שלי קנתה שתי גופיות ואני סתם בהיתי באופנה המוזרה של היום – ככל שאת נראית כמו גלידה צבעונית במיוחד, ככה יותר טוב. הסתובבנו לנו, עד שבמשביר פגשתי את איינג'ל ודיברנו וגם סימפל התקשרה, עד שהיא הייתה צריכה ללכת.

בערב באתי אל איינג'ל הבייתה, ויותר מאוחר אמא שלה לקחה אותנו לסימפל בערך בתשע ועשרים. כמובן שסימפל לא הייתה מוכנה בזמן ושבאנו ראינו את סמייל, ניים ושאי יושבים בסלון יחד עם אמא שלה והחבר של אמא שלה. היא הייתה צריכה להתלבש, ואז גם סמארט באה ומאוחר יותר עוד חברה של סימפל באה ואמא שלה פלוס חברה הלכו. הזמנו פיצה לאחר איזה ויכוח מאיפה להזמין ועל המחיר. סתם ישבנו ודיברנו, היינו במחשב מדיי פעם, אכלנו את הפיצה.... סימפל הציגה לנו את הריקוד שלה בספורט....באיזה שלב סימפל החליטה שהיא צריכה לצלם אותנו. ואז, כמה שקוף, היא ביקשה ממני ומשאי להצטלם ביחד. לקח לנו דיי הרבה זמן לתמונה נורמלית, כי כל פעם סמייל (בכוונה) וסימפל (לא בכוונה) הצחיקו אותנו. אבל בסוף אני מקווה שיצא בסדר ואני מתכוונת לקחת ממנה את התמונה הזאת ולשים לי אותה בחדר.

בערך בשתיים עזבו את ביתה של סימפל ובריין ליווה אותי הבייתה. והוא המשיך לדבר דיי הרבה. לפעמים הוא חפרן שזה משהו נורא. בכל אופן הוא דיבר על סמייל, כמה שהוא רע ונורא ועל כל המעשים הרעים שלו. (הם לא מדברים כרגע). אבל למען לא היה לי ממש כוח לכל הניתוחים על ההתנהגות שלו. אני יודעת שהוא בן אדם רע לפעמים ועושה המון שטויות ומעשים לא יפים ופוגע באנשים- כולל אנשים שאכפת לו מהם. אבל זה לא תפקידי לשנות אותו או להטיף לו מוסר. כי הוא כבר בן 16 כמעט. והוא צריך לקחת אחריות על המעשים שלו. ואני יודעת שהוא מניפולטיבי לעיתים והוא יכול להיות ממש מגעיל ואני מודעת לכל הדברים הרעים שהוא עושה, אבל בכל זאת, אני מכירה את הבן אדם, ואני כבר למדתי מה להגיד לו ומה לא....ולי אין כוח להשתתף בלינצ'ים החברתיים האלו. ועכשיו הוא כועס עליי בגלל איזה משהו שלא עשיתי. אני אפילו לא יודעת על מה.

חוץ מזה, הצטרפה לי קוראת חדשה....טוב איינג'ל יש לך ד"ש ממני, חולה עלייך מותק!!

(את בטח צוחקת עכשיו הא?)

שבוע טוב!

סוף סוף מצאתי לי זמן לעדכן. אני טובעת בערימות של מחברות בהיסטוריה, דפים והצהרות בלפור. כולם נתקפו בקדחת ההיסטוריה. רואים אנשים במסדרונות עם דפים מלאים בהדגשות, ואפילו ההודעות אנ איי של האנשים נהיו קשורות אך ורק לנושא אחד: היסטוריה.

אז השבוע קיבלתי שתי מאיות. אחת בספורט, על הריקוד, ועוד אחד על המתכונת במתמטיקה. זה היה הלם מוחלט בשבילי אבל ההורים שלי היו מאושרים והבטיחו שיקנו לי כל מה שאני רוצה.

בימים שלישי ורביעי לא למדנו בגרוש. משום מה שיעורים מתבטלים באופן מסתורי. ביום שלישי בשעתיים ביולוגיה לא עשינו כלום מאחר וחצי כיתה הייתה בשיעור תגבור בהיסטוריה. ואח"כ התבטלו לנו שעתיים תנ"ך.

ביום רביעי בשיעור אנגלית בקושי היו אנשים. למדנו שעה מתמטיקה ואז בהפסקה אמרו לכל הילדים לצאת החוצה כי למורים יש איזו ישיבה. יצאנו החוצה, ישבתי עם סימפל סמארט ואיינג'ל בשמש, ומהר מאוד אמרו לנו לחזור. אבל המורה שלנו חזר ואז הלך לבלי שוב. גם המורה של 4 יחידות לא חזר. לאן כולם הלכו? אז סתם הייתי עם סטאר כי כאמור המורה שלה נעלם, ואז עלינו למעלה וישבנו שם עם כל מיני ילדים שניסו להצחיק ולא הצליחו. חוץ מזה סטאר כל הזמן ניסתה לברוח מהרכזת שכבה שלנו והמורה שלה לאנגלית כי היא הבריזה בבוקר.

חוץ מזה גיליתי גילוי מרעיש : המורה שלי למתמטיקה, אדם כבן חמישים, לובש חוטיני!! זה היה פשוט גילוי נורא. גיליתי את זה רק במקרה. בשיעור הוא בא עם מכנסיים לבנים והוא עמד מול הלוח, ואיכשהו התחת שלו היה מול הפנים שלי.....ואז העין שלי קלטה את קווי המתאר של החוטיני שלו. ואז הייתי צריכה להסתכל שוב כדי לבדוק את העניין וכדי להיות בטוחה שהוא אכן לובש חוטיני. ובכן, לא טעיתי בעניין. למורה שלי יש חוטיני. למה לעזאזל בן אדם בן 50 לובש חוטיני?! כאילו, איך אני צריכה להסתכל עליו עכשיו?! הוא לא מתבייש, לבוא ל"משבירא לצרכן" ולקנות ככה לאור היום חוטיני? והוא לא איזה בחור צעיר בן 20! הוא בן 50! עם שיער לבן! והוא אמר פעם משהו על הבת שלו ועל בחינות הבגרות שלה! לאן הגענו?! עד לאיפה העולם מתדרדר?! וכמובן שטרחתי להפיץ את הזוועה, וסמייל הפאדחן צעק את זה לפני כל השכבה. מעוצמת הבושה הלכתי להתחבא מאחורי סמארט. ילדה אחת מהכיתה שלי אמרה לי שהוא עושה הרקדות. אז יכול להיות שהוא באמת הומו כמו שכולם אומרים.....

בזמן שחיכינו למורה שלי לביוט' ישבנו רוב הבנות מהמגמה ועוד כמה בנים מהשכבה במסדרון, ודיברנו על פיטורי המורים. מפטרים 25 מורים. כולל המורה שלי לביולוגיה. והמורה שלי ללשון וספרות אבל זאת לא תהייה כזו אבידה. המורה שלי לכימיה פורשת. והיא גם הרכזת מגמה שלנו. זה לא בסדר! אני מוחה! היא המורה הכי טובה שיש! המורה שלי לביוט' החליטה להבריז, ואני סטאר וסימפל הלכנו לתיכון הראשי, נכנסו לאולם ספורט, ישבנו שם, הלכנו לאיזה אחד מההנהלה, חזרנו לאולם. בשיעור ספורט שיחקנו אבל אני עשיתי את עצמי משחקת. אני פשוט מחכה שהכדור יבוא אליי ולא אני אליו. אחרי ספורט העדפתי להבריז ביחד עם רוב הכיתה מספרות.

היום הייתי בתגבור להיסטוריה. בשביל זה הייתי צריכה לקום מוקדם כדי להספיק להיות שם בתשע. הלכתי עם סימפל, אבל לא מצאנו את הכיתה. בסוף מצאנו אותה. התגבור היה משעמם למדיי ולא חידש לי כלום. רוב הזמן הייתי רדומה וסתם ציירתי וקשקשתי לי במחברת.

עכשיו אני מדברת עם סמייל, ואחרי שאני אוכל משהו אני אתחיל ללמוד.

בהצלחה לי.

עוד חמישה ימים המתכונת בהיסטוריה. רק היום התחלתי ללמוד. עשיתי קודם כל חזרה על כימיה לבוחן שיש לי מחר וניסיון נואש להבין מה כוחות הו.ד.ו רוצים ממני. ואז התחלתי ללמוד להיסטוריה. בהתבוננות ראשונית זה נראה כאילו יש ממש הרבה הרבה חומר, אבל שמתחילים ללמוד רואים שזה לא בעייה. יש לי הספק טוב בחומר, סיימתי את רוב החומר – כל הדברים הפשוטים. אחרי שאני מסכמת את הכל אני מעבירה למחשב, מדפיסה ואז תהיה לי חוברת מודפסת יפה.....

חוץ מזה היום אני סטאר ואנרג'י הגשנו את הריקוד בספורט. לקח לנו בערך שלושה ימים לבנות אותו וחברה של אנרג'י ממד"א שהיא בי"א עזרה לנו. החזרות היו דיי מעצבנות....וגרמו לי לנזקים בברכיים. לקחנו את השירSmooth Criminal של מייקל ג'קסון ועשינו רעיון של פושע – סטאר,שרודף אחרי החף מפשע – אני והמשטרה שרודפת אחרי הפושע – אנרג'י. הריקוד יצא מגניב לאללה, חוץ מהמפגרות האלו, שלפעמים יש להן רעיונות מטופשים למדיי. הן רצו שאני ארקוד עם שמלה של זקנה....הם לא קולטות שאני לא באה לעשות מופע של צחוק, וה- 5 נקודות על התלבושות, זה על תלבושת מסודרת ותואמת. אני לא באה להופיע באירווזיון או על בימת המולן רוג'.

הריקודים היו יפים, הבאתי את סמארט איינג'ל וסמייל לראות את הריקוד. הלך לנו דיי טוב אפילו שלא שמעתי את המוזיקה. אחרי הריקוד אני הברזתי מחינוך, ואיינג'ל וסמייל הבריזו מערבית וסתם ישבנו בקפיטרייה...ודיברנו.

ועכשיו אני פשוט רותחת על סמייל. פשוט רותחת עליו. בריין סיפר לי שסמייל ביקש את מספר האיי סי קיו של חבר של ידידה שלו וחברה שלי, מיי, והתחיל לדבר איתו (עם החבר). הטיפש הזה, התחזה לבריין, אמר שהוא מאוהב במיי, מחכה שהם ייפרדו ושמיי לא נאמנה לו. מה שכמעט גרם למריבה בין מיי והחבר שלה. החבר שלה קצת חשד, ושאל את מיי מי זה. היא אמרה לו ואז החבר של מיי וסמייל התחילו לריב. אני ממש בשוק. אני כל כך רותחת על סמייל ואני אפילו לא קשורה לזה. אני לא מבינה לאיזה רמה סמייל יכול לרדת. איכשהו סמארט בכלל לא מופתעת. אני בחיים לא האמנתי לכזה דבר. עם כל השטויות שסמייל עושה, לא האמנתי שהוא יגיע לכזו עליבות נפש. ואף פעם לא 

כעסתי עליו ככה. זה כל כל לא הוגן כלפי מיי והחבר שלה כי הם לא עשו לו שום דבר רע.  אני יודעת ממה ששאי אמר לי, שסמייל מאוהב במיטל, אבל להגיע לכזה דבר??

והוא חושב שזה בצחוק. הוא לא מבין למה הוא גרם. הוא לא מבין מה הוא עשה. מיי והחבר שלה יכלו להיפרד!! הוא לא קולט. והבן אדם בן 16 כמעט! לאיזו רמה אפשר להגיע? אני לא מבינה למה הוא עשה את זה. מה יצא לו מזה. כל החברים שלו פשוט מאוכזבים ממנו/ כועסים עליו, בריין ומיי שונאים אותו......אני לא יודעת מה אני יותר: כועסת או מאוכזבת ממנו. מסתבר שאנשים, הם לא באמת מי שהם.

יום שני. השעה 7:30 בבוקר. אני נמצאת בחדר מספר 605 שבבית ספר שלי. מסביבי עוד הרבה תלמידים לחוצים. מתכונת ומתמטיקה לא צירוף טוב. למען האמת זהו צירוף רע למדיי. כשסוף סוף המורה מגיע ומחלק לנו את הטפסים, משתרר שקט בכיתה. ואני הסתכלתי על מה שאמור היה להיות המתכונת הראשונה שלי לשנה זו וגם לחיי. 6 תרגילים, קלים למדיי, שפתרתי את רובם, שאת כולם ידעתי לפתור בלי שום בעייה, חיכו רק לי. הייתי צריכה לפתור ארבע, אבל פתרתי את כל השש. שיהייה. ליתר ביטחון. אחרי שעה וחצי אני יוצאת מהחדר, מצליחה לדבר עם כמה אנשים ששאלו אותי איך היה. "היה קל" הייתה התשובה שלי, אבל אצלי הכל יכול להשתבש. אחרי המבחן היה שקט בשכבה, כי חצי גוש  נסע לטיול של"ח, הגוש השני התחיל ב-11 תודות למגן ורוב תלמידי שלוש יחידות הלכו הבייתה. באנגלית סתם היינו במחשבים ואני ואנרג'י ניסינו לשעשע את עצמנו ואז התבטלו לנו שעתיים כימיה ובמקום זה למדנו יישומי מחשב. המורה נראה לי התאהב בסימפל כי הוא כל הזמן עזר לנו וליטף אותה וכאלו...אבל העיקר שסיימנו לעשות את רוב העבודה בביוט'.

אחרי הצהריים דיברתי עם שאי, והוא גם היה צריך להודיע לי מה עושים הערב – ל"ג בעומר, וגם שכולם נפגשים כדי לקנות את הדברים....את הכסף הפקדנו בידיה של סמארט וסמייל טרח למחות על "מה נותנים לפולנייה לשמור על הכסף" ובתגובה היא אמרה לו "יותר עדיף מלתת לרומני" אבל בכל אופן כולם נותנים לה להיות הגזברית, כי כל העיסוק הזה במספרים תפור עליה. במשך שעתיים לערך היינו בסופרמרקט והתווכחנו על – אני אפילו לא זוכרת מה...

אבל לבסוף סיימנו את הקניות, התחלקנו בעודף ובמה מי יביא מה.

ברבע לתשע, פגשתי את סמייל וניים 2 כדי ללכת לבית של איינג'ל לעשות אצלה על האש. הדרך איתם הייתה דיי מעצבנת כי הם שיחקו את עצמם הומואים וסיפרו בדיחות פרטיות. אבל הגענו בשלום לבית של איינג'ל. וגם שאי, ניים בריין ופלא ופלא האקס בלי הקטינה שלו היו שם. לקח זמן עד שכולם באו. ועוד ילד אחד שלמד איתי לפני שנה והוא האקס הנוסטלגי של סימפל מכיתה ו' (פשוט אתם לא רוצים לדעת – באמת שלא) שהיה אמור להביא את המנגל, לא הביא אותו. הוא חזר הבייתה והביא אותו. אחרי שעה. אני ובריין צחקנו עליו. כי הוא פשוט טיפש. טוב, עכשיו צריך להדליק את המנגל. שישה בנים שכל אחד מהם חושב שהוא יודע הכי טוב מכולם ולא צריך עזרה מאף אחד ובעצם הם לא יודעים כלום ניסו להדליק את המנגל ולסדר אותו כמו שצריך. הרבה הרבה זמן זה לקח להם. בזמן הזה אני ושאי טחנו בייגלה, אני שאי וסמארט הלכנו לצד וסמארט לברוח מהאש ולדבר, אני וסמארט נחנקנו מהעשן, כולם התחננו בפני סמארט שתקרא לאבא שלה, הכל יכול לעזור לנו ובריין פשוט צחק וירד על כולם. בסופו של דבר, חבר של אמא של איינג'ל בא להציל אותנו, וסמייל התחיל להכין את הבשר. באותו זמן אני איינג'ל  בריין וסמארט (ושאי לפרקים) דיברנו על נושאים ברומו של עולם כמו פמיניזם ושיוויון. אני לא זוכרת מתי, אבל באיזה שלב אני איינג'ל ושאי הלכנו לצד לדבר. הרוב דיברנו עליי ואיך יכולתי לשכב עם האקס. וכל מיני כאלו. שחזרנו כולם בהו בנו. כולם התחילו להעלות זיכרונות נוסטלגיים. בריין וסמארט התחילו לחפור אז עברתי לשבת עם כל הבנים (מלבד עוד שתי בנות שהלכו לא אחרי הרבה זמן). אני התחלתי לשתות – מנסה להיזכר מתי הפעם האחרונה שבה שתיתי בירה לבנה. חוץ מזה עשינו ערבוב של בירה עם דיאט קולה לימון וספרייט. טעים לאללה. אבל פעם אמרו לי שאסור לערבב בירה עם משקאות מוגזים. אופס. ואז הצעתי לסמייל לערבב את הבירה עם לימונדה. את זה לא טעמתי, כי באקס עשה את זה ולא יכולתי לטעום מהכוס שלו. (הוא כזה מעצבן מנסה לעשות פוזות ופלברות). אני תפסתי שיחה עם ניים2....כשסמייל מציק לנו והאקס בוהה בנו. בערך בשלוש לפנות בוקר התחלנו לנסות לסדר את החצר של איינג'ל (שהייתה מאוד מבולגנת) והתקפלנו הבייתה

שלוש וחצי הייתי במיטה שלי מסריחה מעשן ועם כאב ראש לא נורמלי. להבא אני אזכור לא לשתות יותר מדיי.

“And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am”

אחרי הטיול השנתי, היה לי קצת קשה לחזור לשגרה. בעצם לכולם. מאז ומתמיד אחרי טיולים שנתיים ובפרט בחודשים מאי – יוני, העומס עלינו בלימודים יורד, פחות לומדים, אין מבחנים וכולם מעבירים את הזמן בסבבה עד החופש המיוחל. אבל לא. עכשיו אלו החודשים הכי עמוסים שלנו. וכבר נמאס לי למען האמת. נמאס לי מהחיים השגרתיים משהו. נמאס לי מהבית הספר הזה. נמאס לי מהכל. נמאס לי משגרת החיים העגומה שלי. אפילו נמאס לי מהבלוג הזה, כי הוא גורם לי לא לכתוב כמו שצריך.או שבעצם אף פעם לא כתבתי כמו שצריך והבלוג הזה רק גורם לי לראות את האמת. אם הייתי יכולה, הייתי לוקחת את עצמי על טיסה ראשונה לניו יורק עם 60 דולר בכיס. תצליח שם- תצליח בכל העולם. ככה מדונה התחילה ותראו אותה היום. בעצם מדונה היא לא דוגמה כל כך טובה. היום היא בעצם אישה מבוגרת ומתדלדלת שבאופן נואש מנסה לשמור על עצמה צעירה ומגניבה.

אז פיתחתי את התמונות מהטיול. יצאו מצחיק ולמען האמת דיי השתפרתי בצילום. סרקתי את הכל, אבל משום מה אנשים לא מצליחים לקבל אותן. כנראה איזו מכשפה הטילה עליהן קללה.

אתמול שוב דיברתי עם איינג'ל איזה חצי שעה אם לא יותר. זה דיי מצחיק, כי אף פעם לא היינו חברות כל כך טובות. ואז קבעתי עם סימפל ללכת לסמארט. שהגעתי אליה, היא אפילו לא הייתה מוכנה. אז הייתי צריכה לחכות לה שעה בערך, עד שהיא תתקלח ותתלבש, אבל זה לא היה כזה נורא כי בנתיים זכיתי לצפות בבוב ומרגרט. אחלה סדרה. הגענו אל סמארט באיחור אופנתי של שעה. היה מצחיק למען האמת. גם בריין ואיינג'ל היו. אכלנו פיצה וצילמנו את סימפל ישנה. היא פשוט נרדמה. הבייתה הגעתי בארבע וחצי.

היום ואתמול . רוב הזמן ניסיתי ללמוד למתכונת שיש לי במתמטיקה ביום שני. אתמול חזרתי על החומר אבל באמצע נרדמתי. היום סקורפיו באה אליי בבוקר (היה לנו חופש) והיינו אמורות ללמוד אבל רוב הזמן דיברנו. אחה"צ עוד עשיתי חזרה על החומר – מכל נושא פתרתי שניים שלושה תרגילים ורשמתי נוסחאות,אבל למען האמת – עד כמה שזה נשמע מגוחך, אין על מה ללמוד. המורה נתן לנו שאלות ממאגר שאלות והיינו צריכים לפתור אותן, ואם פותרים את הכל אין בעייה להצליח במבחן כי אתה מוכן. ופתרתי את הכל. אז ברור שעושים קצת חזרה אבל ככה אין לי מה לחרוש יותר מדיי. כל התרגילים אותו דבר ואם אתה פותר אחד כמו שצריך, אז גם את השני אתה תפתור כמו שצריך. אלו החיים של 3 יחידות לימוד. מה לעשות. ואני לא לחוצה ומשום מה אני בטוחה בעצמי. כי את כל החומר אני יודעת והוא יושב לי טוב טוב בראש. וזה קצת מוזר לי ההרגשה הזו, כי תמיד במתמטיקה הרגשתי אפס (אלו החיים של 4 יחידות לימוד לשעבר) והכל אצלי הפוך מהחוקים הלא כתובים בבית ספר שלנו לגבי מבחנים במתמטיקה – להיות כמה שיותר לחוץ ומפוחד, ולחרוש (או לפחות להגיד שחרשת) לפחות 4 שעות. ואני לא ככה. כי אני לא אתם. אני שונה מכם. אני מיוחדת. למרות שיש לי את כל הבעיות שלכם אני לא כמוכם. אני לא אותה טיינאג'רית כמוכם. ואולי אני בעצם כן. כי הנה, אני מגעילה כמוכם. כי אני מרכלת וצוחקת מאחורי הגב על סימפל. נכון שהיא מעצבנת לפעמים, אבל גם אני מעצבנת. עם כל הקריזות שלי וכל הדיכאונות שלי. וזה ממש לא בסדר מה שאני עושה כי יכול להיות שבעייניה אני החברה הכי טובה שלה. כי שהיא בוכה, היא לא מתקשרת לסמארט, לאיינג'ל, לסטאר או לסקורפיו אלא אלי. ואני דוקרת אותה מאחורי הגב. אבל אני, בניגוד לכולם, לי יש רגשות אשם. לי איכפת מכולם. אני חייבת שכולם ירגישו בסדר. ואפילו שנמאס לי להיות נחמדה לכולם, ואפילו שאני רוצה להיות ביצ'ית, אני לא יכולה. כי אני טובה מדיי. יותר מדיי טובה.אני לא מזוייפת, לא תככנית, לא חושבת רק על עצמי ופועלת רק לטובת האינטרסים שלי. כמו שאני קוראת בבלוגים אחרים על הרוע של האנשים מסביב. על איך הוא קיים ונמצא שם ומפעפע לתוך כולם. אולי אני גם כזאת בלי לשים לב. ואם חוזרים ל"עניין המיוחדות" אני אפילו לא יודעת מה מייחד אותי מכולם. כי אין בי שום דבר מיוחד אפילו שכולם מיוחדים. אפילו הבלוג שלי לא כזה מיוחד. הוא סתם בלוג דפוק שאף אחד לא שם לב אליו. ולפעמים פשוט בא לי לסגור אותו, כי אני לא מצליחה לכתוב נורמלי. אני כותבת סתם, ולא יפה כמו שכתבתי בעבר. לפעמים אני מרגישה כל כך חשופה, למרות שאיש לא קורא. למרות שלפעמים אני מרגישה שאני כותבת לעצמי. אבל אני לא מסוגלת. זה חלק ממני. הכתיבה. מכורה לבלוג הזה אפילו שאני לא רוצה.

אני לא כמו כולם. אני אחרת. אני שונה. אני מיוחדת אפילו שאין לי על מה. זה גורם לי להרגיש שאני אלוהים.

(הערה: הפוסט הזה – למעט שנתייים שלוש שורות, נכתב אתמול. אם הייתי כותבת היום היה יוצא לי משהו אחר לחלוטין. אבל לזמן שכתבתי אותו הוא היה נכון והוא עדיין יפה. ואני מחליטה להשאיר אותו)

(הכותרת לא קשורה ממש.....)

בדיצה, שמחה גילה ורינה חזרתי סוף כל סוף מהטיול השנתי לרמת הגולן. אני מתה מעייפות אבל מופעל עליי לחץ פיזי מתון לעדכן אז אני אעדכן. סליחה אם אני קצת מסטולה, אני פשוט נורא עייפה ובטוח שכחתי כמה פרטים, אז איתכם הסליחה.

היום הראשון

בשעה חמש בבוקר, שעוד חשוך בחוץ, השעון המעורר שלי מצלצל. בקושי מוחלט אני קמה מהמיטה ומתחילה להתארגן ולסדר דברים אחרונים. בערך בשש אני באה לבית הספר, אחרי שאבא שלי הקפיץ אותי, והיו מעט מאוד ילדים. (יחסית). צלצלתי לסטאר, שנייה לפני שהיא באה. לאט לאט התחילו לבוא יותר ויותר ילדים, עד שכולם הגיעו ועלינו לאוטובוסים. בזמן הנסיעה שמעתי מוזיקה ובאמצע Smells Like Team Spirit  הגענו לאיזה צומת כזו עם כל מיני חנויות. אכלנו,שלחתי smsים לשאי,  שתינו והצטלמנו. אח"כ המשכנו לנחל ג'ילבון. היה קצת מפרך, והיה חם מאוד. היו קטעים שהלכנו במים, ואני נמוכה, ונתקעתי באבנים, ושתי בנמות מהכיתה שלי פשוט עזרו לסיים את המסלול. החלק הכי קשה הייתה העלייה על ההר בחזרה, הרגשתי שאני מתה ואין לי יכולת לזוז ו/או לנשום. בנסיעה באוטובוס דיברתי עם איינג'ל, עד שהגענו למקום נוסף – בונקר, מוצב, אנדרטה, מה שזה לא יהייה. אחרי ששהינו שם, נסענו לאכסנייה. הייתי בחדר ביחד עם סטאר, אנרג'י, בלונדי, ילדה אחת מהכיתה שלי ועוד שלוש בנות מהכיתה של בלונדי שלא ממש הכרתי לפני הטיול (והן ממש חמודות). אם לא אכפת לכם, אין לי כוח להמציא לכולם שמות, אז הם פשוט יהיו מסומנים במספרים או משהו כזה. בכל אופן התקלחנו,התארגנו ובחנו את החדר. זה לא ממש חדרים, האכסנייה זה בעצם בקתות כאלו, שיש חדר מרכזי קטן עם מטבחון (זה אפילו לא חדר) ועוד שני חדרים שיוצאים מהחדר המרכזי. אחרי המקלחות, אני, אנרג'י סטאר ובלונדי יצאנו להסתובב בחוץ ולהודיע לכולם ש"ארוחת ערב בשבע". גם למי שכבר יודע וגם למי שכבר הודענו לו. באיזה שלב, ארבעתנו ניסינו לישון ביחד באותה מיטה, אבל לא ממש הצלחנו כי פשוט דיברנו. אחרי ארוחת הערב, שהייתה סבירה למדיי,ובמהלכה סטאר ובלונדי עשו מלחמת אוכל שגם אני נפגעתי ממנה, היה לנו קריוקי. עלו ילדים לזייף בקולי קולות, אבל אני רוב הזמן דיברתי עם איינג'ל בפלא (פעמיים שכל אחת מהן נמשכה בסביבות העשרים דקות – חצי שעה). ובל נשכח את "אנשי הערב הטוב", שהם בעצם חבורה של כמה בנים, שאני לא מכירה אותם חוץ מאחד שהיה איתי לפני שנה בכיתה, שכל פעם שאני וסטאר עברנו לידם אמרו לנו "ערב טוב". אז המשכנו להגיד להם ערב טוב או בוקר טוב במשך כל הטיול. אני וסטאר הלכנו לחדר של סימפל .כמובן שהאקס הטיפש טרח להראות נוכחות בחדרי החמוד, והוא ממש העלה לי את הסעיף. קצת אחרי שהוא הלך, כולנו כולל ידיד של כמה מחברותיי לחדר (ודיי ידיד שלי) ונקרא לו א'. לאט לאט הבנות פרשו לישון. בהתחלה אנרג'י נרדמה, ואז בלונדי וסטאר, ואח"כ הילדה מהכיתה שלי – היא תהייה מספר 1. בערך בשתיים וחצי הלכנו לישון א' נשאר איתנו לישון, הוא ישן על כריות, סדינים ושמיכות.

היום השני

לקח לנו דיי הרבה זמן לקום ולהתארגן בבוקר. בסופו של דבר, קמנו והלכנו לאכול. (האוכל לא היה משהו). הפעם שינו לנו את המסלול בגלל החום הכבד, ואז למעשה הרווחנו כי המסלול שהיה מתוכנן אמור להיות קשה בטירוף. בתחילה היינו באיזה בריכה טבעית ענקית כזו, וכולם נכנסו והשפריצו ואח"כ הבריכה המשיכה למין נחל כזה וכולם עברו בו. אני וסימפל הלכנו בדרכים היבשות, עד שהגענו לקטע בו כולם קפצו שוב למין בריכה עם מים. אני וסימפל, עם האקס ועוד ילדה אחת הלכנו בדרך העקיפה, עד שראינו את האוטובוסים נוסעים להם, ובאחד מהם הייתה מרכזת השכבה שלנו והיא העלתה אותנו. בזמן שחיכינו שכל הילדים יסיימו את ענייניהם, ישבתי באטובוס המטונף מבוץ ושמעתי מוסיקה. איכשהו הורדתי את האוזניות שאחותי הקטנה הלוותה לי ופאקינג שיט הן נשברו. לשלוש חתיכות. ילדה אחת הביאה לי מין סלוטייפ אבל זה לא ממש עזר. אחרי שכולם עלו לאוטובוסים, שוב נסענו לאיזו בריכה ושוב כמעט כולם נכנסו, וצילמתי הרבה תמונות, ושוב דיברתי עם איינג'ל. לאכסנייה הגענו מוקדם, ונשארו לנו 4 שעות בערך להתארגן ולנוח. היה לי קצת משעמם, אנרג'י ובלונדי הלכו לישון. דיברתי עם שאי והוא נשמע נורא נלהב ושמח לדבר איתי והשיחה איתו ממש זרמה.  בערב הייתה לנו מסיבה בבריכה. אבל מאחר ולא היה לי בגד ים ואני אוהבת יותר מדיי את הבגדים שלי מכדי להרוס אותם – אני וסימפל רק באנו לראות מה קורה שם ואז הלכנו להסתובב באכסנייה ובים החדרים. היה שקט מוחלט כי כולם היו בבריכה. הסיטואציה התאימה לתסריט של סרט אימה.  איכשהו, אני וסימפל גילנו את מספר החדר של האקס ושל החבר שלו –זה שלא מחליף תחתונים, שבמקרה הוא האקס של סימפל והיה להם איזה קטע בחופש הגדול. והם לא מדברים. א' שהוא איתם בערך בחדר (הוא והאקס לא מדברים גם) הכניס אותנו, וחיטטנו להם בדברים ואפילו אכלנו לאקס מהסינגלס. חזיר יש לו כל כך הרבה. אח"כ הלכנו לחדר, ואנשים באו ונכנסו ויצאו והלכו (כל הזמן זה היה ככה) ושיחקנו טאקי (באיזה שלב אנרג'י חזרה מהבריכה ובאה לשחק) וברוב המשחקים ניצחתי. ילדה אחת מהחדר שלי, נקרא לה מספר 2, הייתה בבריכה ונעקצה על ידי ברחש בעין וכל העין שלה התנפחה אז לקחו אותה לבית חולים והיינו צריכים לחכות לה.גם א' ועוד ידיד של כמה מהבנות- ב', היו איתנו ושיחקו. הבנות הלכו לישון, חוץ מבלונדי שהסתובבה בחוץ ואנרג'י שגם הסתובבה בחוץ וחזרה אחרי חצי שעה. אני , א' וב' שיחקנו שוב טאקי, עד שנרדמנו. בשלוש בלילה 2 חזרה ביחד עם בלונדי, אחרי 4 שעות בבית חולים וחירבשה שעשו לה ניתוח. יום אח"כ הסיפור הזה הופץ במספר גרסאות. בקיצור, היינו בחדר עם עוד ילדים, עד שבאיזה שלב נרדמתי לגמרי.

היום השלישי

בזמן ששוב קמנו כולנו ואירגנו את החדר, 2 שמה לנו כרקע את "זקני צפת". בנוסף, 2 בלונדי ואנרג'י התחילו לשיר בקולי קולות על הברחש שעקץ את 2. סידרנו את החדרים והתיקים, אכלנו (איכס חביתה מאיזו אבקה זה ממש דוחה) ועלינו לאוטובוסים. רוב הילדים נרדמו והיו עייפים. המסלול היה בנחל סער, והלכנו רק ליד הנחל וטיפסנו על ההר. המסלול לא היה קשה פיזי, אבל בכל זאת היה מעצבן כי הוא היה מחליק ואני הבן אדם הכי חסר שיווי משקל שיש. כבר הספקתי לספור את הפעמים שבהם כמעט נפלתי. באיזה שלב, כבר היה לי כל כך חם והייתי כל כך עייפה שכבר לא היה אכפת לי מכמה סימנים כחולים יש לי על הרגליים, אלא רק רציתי לסיים את זה. שהגעתי סוף כל סוף כאשר כולי מים לאוטובוס לא הייתה מאושרת ממני. ד"א שכחתי לציין שהמחנכת שלי לא גילחה את בית השחי, ויש לה שערות כמו של גבר! והיא עוד באה עם גופייה! זה הפך לנושא שיחה מרכזי בטיול שלנו, ומדריכת השל"ח שלנו אמרה שזאת לא פעם ראשונה והיא תבקש מאיזה מורה להעיר לה כי זה לא אסתטי. ילד אחד לא מהכיתה שלי, אבל היה איתי לפני שנה בכיתה, צעק לה פעמיים באוטובוס לגלח את בית השחי. אחרי המסלול עצרנו באיזה קניון ואכלנו מקדונלדס, ועוד הצטלמנו וצילמנו את המחנכת. תוך שעה, הגענו חזרה לבית ספר. אמא של סימפל לקחה אותי הבייתה. אוי זה היה כל כך כיף לחזור הבייתה! סיפרתי להורים שלי חוויות, ואז סידרתי את התיק ופרקתי אותו ואז נכנסתי למקלחת ארוכה (כמה כיף להתקלח בלי להתחשב באחרים) ואחרי המקלחת אכלתי אפילו שלא הייתי רעבה אלא רק כדי להרגיש טעם של אוכל אמיתי, ועוד הספקתי לספר לכולם חוויות.

סיכום

מספר ילדים שנפגעו: - אחד מהכיתה שלי התייבש, שלחו אותו לבית חולים ואז הבייתה.

-          ילדה מהשכבה שלי פתחה את הרגל ונשלחה לבית חולים וחזרה עם 4 טפרים.

-          בלונדי נקעה את הקרסול

-          סמייל אמר לי שהאקס גם נקע את הקרסול

-          סימפל התעלפה

נזק אישי : עייפות, סימנים כחולות וחתכים על הרגליים וכל השרירים (בעיקר בירכיים) תפוסים ומונעים ממני יכולת לזוז.

נזק למכשירי חשמל: - סלולרי שלי שעבד שעות נוספות

-          מצלמה שצילמה סרט שלם ומחר אני מפתחת את התמונות

-          ווקמן שחרשתי עליו קצת יותר מדיי

-          אוזניות שבורות

מסקנה: העולם מתחלק לשלושה סוגים : כאלה שאוהבים טיולים בכל נפשם, נהנים מהם ועוזרים לאחרים (בעיקר משצ"ים אבל לא רק), אלו שיוצאים לטיולים אבל מקטרים כל הזמן ואלו שלא מסוגלים לסבול טיולים ולכן לא עושים את זה לעצמם ומעדיפים להישאר בבית. אני הסוג השני.

מסקנה נוספת : אומרים שאחת המטרות לטיולים שנתיים היא להגביר את אהבת המולדת. הם עושים בדיוק להפך. אחרי המסלולים המפרכים אתה נשבע לעצמך שאתה לא חוזר לשם יותר ויהי מה.

שורה תחתונה : אין כמו בבית

מחר אני יוצאת לטיול שנתי לרמת הגולן עד יום שלישי, אז ככה שעד יום רביעי לא יהיו עדכונים. בואו נקווה שהטיול יעבור בשלום ולא יהייה משעמם יותר מדיי.

ביום חמישי המחנכת והמורה שלי להיסטוריה החליטה להבריז משעתיים היסטוריה. אז ככה שהיה לנו שעתיים חלון. שחזרתי הבייתה מבית ספר, המקלדת שלנו לא עבדה מתה. שבקה חיים. ככה סתם לאור יום. לגלוש באינטרנט ............היה אפשר לגלוש אבל חוץ מזה כלום זה היה פשוט סיוט לדבר עם אנשים באיי סי קיו בלי יכולת לכתוב (שיטת העתק הדבק של אותיות) עכשיו חברה של אחותי הקטנה הביאה לנו את המקלדת הישנה והחלופית שלה וזה ממש סיוט. יש לה רצונות משל עצמה, וחלק מהמקשים לא עובדים אז אם אין סימני פיסוק פה ושם, איתכם הסליחה

 חוץ מזה ביום חמישי הלכתי לסטאר וקנינו דברים אחרונים כגון ממתקים וסרט צילום לטיול השנתי.

יום שישי בערב, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את כולם באנו בערב אני, איינג'ל,   סמייל וסמארט אל סימפל הבייתה. היא רצתה שנעזור לה לעשות צמות על כל הראש. 4 שעות היא עשתה 20 צמות. סמארט הייתה זו שעזרה לה בעיקר והיא צעקה עליה רוב הזמן ואז גם אני ניסיתי לעזור באיזה שלב אני וסמארט הלכנו לאכול עוגה וסמייל בא לעזור לנו לחתוך אותה ושמענו את הצעקות של סימפל על איינג'ל ועל סמארט שתבוא לעזור לה, ואנחנו מתפוצצות מצחוק וסמארט אמרה "אוי ואבוי השארנו אותה לבד עם המפלצת". בכל אופן, זאת הייתה מסיבת בנות וסמייל.. סימפל עשתה לעצמה את הצמות (היא הצליחה לעשות רק חצי ראש והיום היא פירקה אותן) ואנחנו סתם צחקנו ודיברנו וראינו טלוויזיה, והתחלנו לראות איזה סרט אימה מהאמצע שלו, שנקרא צ'רי פולס, על איזה רוצח סדרתי שרוצח בני נוער בתולים באיזו עיירה.... ובקיצור הכל מתחיל להסתבך. איזה מוח חולני יחשוב על כזה סרט..... היום ראיתי שהסרט הוא לבני 18 ומעלה.. אופס. אני וסמייל נשארנו אצל סימפל עד 4 לפנות בוקר- אני כבר הייתי חצי ישנה ובהיתי באמ טי וי וסמייל וסימפל כרגיל הציקו אחד לשני.

היום ישנתי עד 2 בערך, והייתי עסוקה בלסדר את התיק למחר.

אני צריכה לקום בחמש בבוקר, ואין לי מושג איך אני אירדם אחרי שישנתי רוב היום.

שבוע טוב לכולם!

הדבר האחרון שהיית עושה ב:

מקלחת: מנסה לבדוק את טעם השמפו שלי

חדר של ההורים: סקס על המיטה שלהם

חדר שלך: צובעת אותו בוורוד מזעזע

בית ספר: מקשיבה למורה לשם שינוי

אוטובוס: עובדת על כולם שיש מחבל

מונית: מנסה לחרמן את הנהג

בית מלון: גונבת ברזים

בית חולים: מסכימה להתאשפז

עבודה: מפיצה אי מייל שטני על הבוס

קולנוע: לא גונבת לזה שלידי את הפופקורן

מטוס: נתקעת בשירותים

רחוב:  מדברת לעצמי

בית של החבר/ה שלך: משחקת דוקים

בית של סתם חבר/ה: משחקת דמקה

מסעדה: בורחת ולא משלמת

חוף הים: טובעת

טיול שנתי: סקס עם האקס

מסיבה: אקח סמים

דייט: אשפוך על הדייט יין שלא יורד בכביסה

בליינד דייט: הולכת אליו (כמו מאליס)

הדבר האחרון שהיית עושה עם:

אמא שלך: מספרת לה הכל (כמו מאליס)

אבא שלך: מספרת לו בדיוק מה עשיתי עם בנים. לפרטי פרטים.

ראש הממשלה הנוכחי: נותנת לו לאכול עוד בורקס

מדונה: קאזה לשלטון

מייקל ג'קסון: ישנה אצלו בבית

משה איבגי: יש לי תחושה של דז'ה וו

הידיד/ה הכי טוב/ה שלך: סקס (אבל תלוי עם מיJ)

הבוס שלך: מטרידה אותו מינית

אקס/ית משכבר הימים: מתחננת אליו שנחזור ומתוודה על אהבתי כלפיו

כרטיסן ברכבת: מספרת לו שגנבתי את הכרטיס

ז'אק שיראק: מתוודה שאני המתנקשת

אחותך הקטנה: עוזרת לה בשיעורים

אשתך/בעלך לעתיד: בוגדת בו

קצין המבחן שלך: באה לפגישה מסוממת

קצין הצבא שלך: מתחצפת

השטן: שולחת אותו לאיוב

אלוהים: זאת אני

הדבר האחרון ש:

היית אומר לפני המוות: שומעת דיסק של בריטני ספירס

היית נותן למישהו: הכל

היית עושה בהודו: מחביאה גראס בתיק

היית עושה בארגנטינה: מקללת את המורדים

היית עושה בצרפת: מדברת עברית בקול רם

היית עושה באנגליה: גונבת את תכשיטי המלכה

היית שוכח בבית: תחתונים וחזייה

יגרום לך לבכות: המורה שלי לביוטכנולוגיה שברה את הרגל

יגרום לך לצחוק: הבדיחות של ******

היית מסכים להתערב עליו: סטרפטיז לעיניי כל השכבה

תראה בטלוויזיה: ערוץ 33

תשלם עליו כסף: גלולות להרזייה

תעשה לפני השינה: אספור כבשים

היית חושב עליו ביומולדת שלך: הזדקנתי

היית רוצה לשמוע בחתונה שלך: את השיר by the way

השעה שמונה ומשהו בערב. אני מול הארון הפתוח, מנסה למצוא משהו ללבוש. אני בוחרת לי ג'ינס וחולצת סטרפלס אדומה שבהמשך התגלתה כטעות......

אני יוצאת מהבית לכיוון ביתה של סימפל. אני מצלצלת לה באינטרקום. פעם שנייה. אין קול ואין עונה. אני מרימה אליה צלצול ומסתבר שהילדה אצל סקורפיו, בוחרת לעצמה בגדים והיא אפילו לא התקלחה. אחרי שאני מסיימת להתעצבן עליה, אני מחליטה ללכת למקום המפגש...הגעתי קצת יותר מוקדם, ודיברתי עם בריין. לאט לאט כל מיני ילדים התחילו להגיע – לא כאלו שאני איתם במי יודע מה קשר. עד שבסוף ניים, ניים 2, סמייל ושאי באו. בהתחלה הלכתי עם סמייל ניים וניים2 אבל הם הלכו יותר מדיי מהר ולא היה לי כוח אז חיכיתי לשאי והלכנו ביחד. רוב הזמן הייתי עם שאי הוא באמת מתייחס אליי רגיל אבל יותר נחמד...טיפה. הייתה פעם אחת שהסתכלנו אחד על השנייה במין מבט כזה...לא משנה. מה שמעצבן שלוקח לו הרבה זמן להחליט איינג'ל אומרת שזה בגלל שהוא חושב על זה ברצינות ובריין פשוט הציע שיטיל מטבע וזהו

. אחרי שאיבדנו את סמייל ניים וניים 2 ואחרי תור מאוד גדול , סלולרי שלי שעבד שעות נוספות וצפיפות נכנסנו לאמפי פארק של היישוב שלנו. הגענו להופעה של שרית חדד (שחצי שעה קודם שאלה את סימפל איך מגיעים לאמפי) והיה משעמם למדיי ושאי רצה ללכת אז הלכנו. כמה דקות אח"כ נפגשנו עם איינג'ל וסמארט ועוד כמה זמן עבר עד שפגשנו את סימפל. הגענו להופעה – בדיוק חצי מהשיר האחרון של הלהקה של היישוב שלי. זה היה מבאס, כי כולנו רצינו לראות את ההופעה שלהם. אח"כ הופיעו בנות מלהקת מחול בשיר מאוד מאוד ארוך ואז היה מופע לייזר שבעיקרון היה תעמולה ליישוב שלנו. אח"כ עלתה איזה אחת שניסתה לעשות שירה בציבור או משהו כזה, ואת זה כבר לא יכולנו לסבול אז הלכנו לדשא, וראיתי את אנרג' שעשתה אבטחת אירוע ממד"א ודיברתי איתה קצת ואז פגשנו את סמייל, ניים, ניים 2, סטאר והחבר שלה, סקורפיו ועוד כהנה וכהנה ילדים ודיברנו איתם עד שהם הלכו. סמייל קנה מין זרחן כזה שמכניסים אותו לפה וזה אמור לזהור. אז הוא קנה לי אחד ולא ממש הצלחתי להכניס אותו לפה אז הוא לקח אותו חזרה לפה שלו ואז הוא נתן לי את הזרחן שוב.....וכולם אמרו שזה מגעיל וזה כאילו שנישקתי אותו. אבל אין לי בעיה עם זה כי אנחנו שותים מאותה פחית. אחרי שישבנו בדשא, ראיתי את אחותי האמצעית עם חברה וידיד שלה, ודיברנו איתם ואז הלכנו להופעה האחרונה של צביקה פיק. אני, סימפל וניים 2 התחלנו לרקוד ביחד, להתחבק, לשיר ולהשתולל. ממש היינו באטרף. כמה בנות סוטות עלו לבמה ונישקו את צביקי.

אחרי ההופעה עוד ישבנו על הדשא, וכמה קנו אוכל ושתייה....ויצאנו מהפארק. אנחנו הולכים לנו, ופתאום איזה ילדה מלאה בקצף נדחפת ומלכלכת אותי....אני מנסה להבין מאיפה היא באה ואז קלטתי שזאת סימפל. לקח לנו שתי שניות להבין שמאחורינו יש ערסים עם יותר מדיי ספריי קצף ועוד שנייה לקחה לי ולאיינג'ל לצעוק "אוי לא" ולהתחיל לרוץ כמו מטורפות. (לרוץ עם חולצת סטרפלס שלא ממש מחזיקה ועקבים זה לא הכי נוח) . לא זוכרת כמה זמן לקח לנו להבין שלסמייל וניים 2 יש גם ספריי וניים 2 התחיל לרסס אותי.....סמייל צעק לו לעזוב אותי, כי כבר הודעתי לו שאותי לא מרססים....התחילה מלחמת קצף. במשך שעה פשוט כולם ריססו את כולם שאני ואיינג'ל בורחות ומתפוצצות מצחוק.

אחרי שכבר נגמר לכולם הקצף ישבנו ליחד איזה בניין ודיברנו. אח"כ שאי הלך עם עוד שתי בנות, ונשארנו אני, סמייל,איינג'ל, סימפל, סמארט, בריין וק'. עברנו רחוב וישבנו על ספסל.....וסמייל פשוט נשכב על הספסל ושם את הראש שלו על הברכיים שלי...והתחיל לבלבל את המוח כמה שהוא עייף. גם אני הייתי עייפה והרגליים נורא נורא כאבו לי בגלל הריצה על העקבים. באיזה שלב כמה ערסים מכיתה ח' התחילו להציק לנו וסימפל קמה אליהם והפחידה אותם בהתנהגות המורה שלהם....אח"כ סמארט ואיינג'ל הלכו הבייתה ואני סמייל סימפל בריין וקי הלכנו לשבת באיזה תחנת אוטובוס. בערך בארבע הגעתי הבייתה, שאני ממוטטת לגמרי וכשאני לא יכולה לדרוך על כף הרגל מתוך כאב והלכתי לישון.

היום קמתי ב-11 משום מה וסיפרתי לאבא שלי על אירועי ליל אמש. בערך ב-1 נסענו לעבר הפיקניק ביחד עם חברים של הורי והמשפחה שלהם....זה נמצא באיזה פארק ביישוב שלנו ויש שם מקום לשבת....טוב אכלתי קצת ואז חטפתי בחילה והלכתי לשבת בשמש על הדשא ולשמוע מוזיקה שנגמר לי הדיסק לקחתי את האחיות שלי שהיו ממש משועממות הבייתה .בבית ראיתי שיש על הגב שלי חצי מעגל שהוא קצת כהה יותר משאר העור....והוא גם כואב. נשרפתי! דיברתי קצת עם סטאר, ואז דפקתי שינה של שעתיים בערך.

כמה נחמד לחגוג יומולדת למדינה.

מה היית אומר אם:

חברתך תפסה אותך מדבר אל המראה? זה לא מה שאתה חושב

היית יוצא לבליינד דייט ומגלה שהדייט שלך היא אקסית מיתולוגית? שוב אתה?

תפס אותך פקח על כך שהכלב שלך השאיר "אוצרות" בגן ציבורי? זאת לא הייתי אני!

ראית את המרצה שלך עובד במועדון חשפנות? או מיי גאד

היית נתקל בדודו טופז ברחוב? הייט יו

חרבנה עליך ציפור? לפחות זה מביא מזל טוב

נתקע לך הכרטיס כספומט במכונה? שוב זה קורה לי

איבדת את תעודת הזהות? כנ"ל

שוכח את המפתחות באוטו? כנ"ל

ראית פרסומת לפאמפרז? כבר עברתי את הגיל

היית מוצא 100 שקל ברחוב? אלוהים אוהב אותי

חבר שלך קנה לך חמור ליום הולדת? אתה לא כל כך טוב בבחירת מתנות אה?

היו עוצרים אותך ברחוב ואומרים לך שאתה דומה למשה איבגי? זה לא אני זה אחיו התאום.

לו הייתה לך הזדמנות להיפגש איתו, מה היית שואל את:

האפיפיור? היי אח שלי מה המצב?

עמנואל רוזן? איזה חתיך!

הולדן קולפילד? אה?

אנג'לינה ג'ולי? כוסית!

קוסאי חוסיין? דוחה

בוב מארלי? Turn Your Lights Down Low

יצחק רבין? טוב שחזרת. אולי תתקן לנו את המדינה?

גאנדי? הודו זה לא המקום האידיאלי בשבילי

באגס באני? איזה חומד

מייקל ג'קסון? תראו ילדים, זה מה שקורה שעושים קצת יותר מדיי ניתוחים פלסטיים

נשיא חברת "סלקום"? אם אני אשחד אותך מינית, תוותר לי על התשלום? (בהשראת מאליס)

נילס הולגרסון? הו נילס, כל כך קטן....

וולט דיסני? סרטיך הם אהבת חיי

האנשים שמתגרמים שמות של סרטים? לכו תלמדו אנגלית

האנשים שהורידו את סיינפלד מהשידורים? מה יש לי לדבר איתם?

האנשים שהביאו את המורדים? מ-ו-ו-ת

האנשים שחשודים בסארס? אל תתקרבו אליי! חומה!

 אלוהים? ממתי אני מדברת לעצמי?

מה היית אומר ב-5 מילים על הנושאים הבאים:

איידס: מחלה חשוכת מרפא ולא נעימה

סיגריות: הדבר הכי מגעיל שהאדם המציא

טלוויזיה: ונעבור ל-פר-סו-מות

אנשים: לכו מכאן ואל תציקו לי

טלפון: למה אין קליטה דווקא כשצריך

המצב בארץ  מבאס מבאס מבאס מבאס ומבאס

מוזיקה: הדבר היחיד ששווה לחיות בשבילו.

משה איבגי: אמרו עליו שהוא היה מוכשר

נשים: שולטות שולטות שולטות שולטות שולטות (בהשראת מאליס)

חייזרים:  יש כאלו גם על כדה"א

ישרא-בלוג: הרבה בלוגרים איכותיים והרבה שלא

הבנאדם שאתה הכי אוהב בעולם:.יש בן אדם כזה בכלל?

הבנאדם שאתה הכי שונא בעולם: יש יותר מדיי אנשים כאלו

ספורט: הדבר שהכי לא מעניין אותי

מרפי: שיילך להתפגר, הוא והחוקים שלו

מים: =חיים=אהבה=סקס=איידס=מוות

עצמך: כמעט מושלמת. ואני לא הוזה.

ועכשיו במה פתוחה. מה היית אומר על השאלון הזה?  כתבה אותו הילדה הכי הכי מוכשרת בעולם.

תחילה בוכים

אחר כך הבכי מתאבן

אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:

את נפילת הבן.

ואין אומרים דבר.

או מדברים על גשם ועל מה נשמע.

ועל משהו עוד. ועוד על משהו.

והאוזן בין כה לא תשמע

ושותקים

וקמים מן הכסא. ויושבים.

וקמים. ושוב.

ויודעים דבר אחד ויחיד:

לא ישוב.

זה היה התפקיד שלי היום בטקס.

אתמול היה מבחן במתמטיקה. בשעת אפס.. הלך לי טוב. שתיים מהשאלות עשיתי עוד יום קודם בבית. שיעור אנגלית לא היה, כי כל כיתה י'6 והמשצ"ים הלכו לחזרות של הטקס העירוני של היישוב שלנו. אז פשוט לא למדנו. קיבלתי 71 במבחן באנגלית וזה דיי טוב כי הציון הכי גבוה זה 78. אני ואנרג' הלכנו לשבת במזכירות במקום לשבת בכיתה ואחרי כמה זמן סטאר באה ושאלה מה אנחנו עושות שם. שנגמרה ההפסקה, אני אנרג'י וסטאר הלכנו לסבתא של אנרג'י. היא נראית אישה נחמדה והיא נישקה אותנו בלי להכיר אותנו בכלל אבל לא יכולנו לדבר איתה כל כך, כי היא לא יודעת ממש בעברית אלא רק רוסית. אחרי שהיינו אצלה הלכנו לאולם ספורט לעזור לרכזת שכבה לסדר את התפאורה לטקס של היום אבל לא עשינו כלום ודיי מהר הלכנו חזרה לשיעור כימיה, והמורה בצעד נדיר החליטה ללמד אותנו רק שעתיים במקום ארבע שעות.אחה"צ הלכתי עם סימפל לקחת לעצמה משקפיים. בזמן שהיא הייתה צריכה לחכות הלכנו להסתכל על בגדים וראיתי גופייה ממש יפה בצבע שחור עם רשת מאחורה. אני חייבת גופיית רשת.

בערב, סימפל וסטאר באו אליי ומשם הלכנו לטקס יום הזיכרון  של היישוב שלנו. ראינו שם הרבה פרצופים מוכרים, אולי בגלל המסורת – במשך שנתיים היינו מחוייבים לעמוד שם עם דגלים. חוץ מזה ילדים מהשכבה צעדו והחזיקו לפידים, וחלק מהם מופיעים בלהקה של היישוב שלנו. נפגשנו שם עם איינג'ל ואח"כ עם סמארט. באיזה שלב ראינו את בריין, עוד ידיד שלנו ע', ועוד ילד קרצייה למדיי שהיה איתי לפני שנה בכיתה. הטקס התחיל בצפירה, ואח"כ יזכור וצבי ישראל ואז הקראת השמות. הקראת השמות נמשכה דיי הרבה זמן. אח"כ היה שיר ועוד קטעי קריאה. שנגמר הטקס באנו אני, סמארט, ק, ובריין אל איינג'ל הבייתה. ישבנו אצלה שעתיים בערך.

היום היה הטקס.

החזרה הגנרלית הייתה אמורה להתחיל בשמונה. שבאתי לאולם הספורט היה שקט מוחלט וכבר חשבתי שאני היחידה אבל טעיתי. לקח בערך שעה, עד שכולם הספיקו לחבק ולנשק את כולם, עד שהחזרה התחילה.

וכמה פאשלות היו!! כל כך הרבה! (כולל אני). היה ממש רע. בעיקר עבדו על הקטעים של השירים ולכל הקריינים היה "חופש". הזמן עבר מהר...ואז התחילו להגיע ילדים. המחשבים הגיעו ראשונים...ואז אלו שלומדים פיסיקה...עוד הספקתי לדבר עם שאי (שבאמת התנהג רגיל) ועם סמארט עד שקראו לנו לשבת....לאט לאט האולם התחיל להתמלא. באו חיילים ממחזורים קודמים, משפחות שכולות ונכי צה"ל. התחלתי להתרגש.....היועצת התחילה להרגיע אותנו....אבל ממש ממש התרגשתי. אחרי הצפירה התחיל הטקס. אני קוראת דיי בהתחלה. ושהגיע התור שלי לקרוא....הלב שלי דפק כמו משוגע, והרגליים שלי רעדו. שמעתי את סטאר לוחשת לי בהצלחה מאחורה. התחלתי לקרוא, כשהרגליים שלי רועדות והרגשתי שהאותיות בדף מתבלבלות לי, אבל למזלי אני מכירה את הקטע שלי בעל פה. אבל בסוף עשיתי את זה טוב. הטקס עצמו היה יפה וללא תקלה. הבנות שרו יפה ולא זייפו, וכולם קראו את הקטעים שלהם יפה. רק סגנית המנהלת סתם חפרה.

אחרי הטקס היועצת אמרה לנו שהיינו נהדרים. הטקס היה באמת יפה. ואז פגשתי את כולם. כולם אמרו שהקראתי ממש יפה וסמייל אמר שהייתי הכי יפה בטקס. גם עכשיו, כולם באיי סי קיו מחמיאים לי על הקריאה.

בצהריים עוד הספקתי לישון ולנסות לקבוע מה לעשות היום, איך ומתי.

הלוואי והייתי יכולה ללכת לרוקעצמאות.

תחילה בוכים

אחר כך הבכי מתאבן

אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:

את נפילת הבן.

ואין אומרים דבר.

או מדברים על גשם ועל מה נשמע.

ועל משהו עוד. ועוד על משהו.

והאוזן בין כה לא תשמע

ושותקים

וקמים מן הכסא. ויושבים.

וקמים. ושוב.

ויודעים דבר אחד ויחיד:

לא ישוב.

היום בשעת אפס עשו לנו תדרוך לטיול השנתי. פשוט הוסיפו לנו שעת אפס שלא הייתה אמורה להיות במערכת.

אבל למען האמת לא היה לי כוח ללכת ובמילא יגידו לנו את אותו הדבר.

בערך בשבע התקשרתי לסטאר, והיא אמרה שלא בא לה ללכת והיא אמרה שגם אנרג'י לא הולכת. אח"כ עוד פטפטנו קצת על סימפל.

סימפל היא הבן אדם הכי חולני שאני מכירה. באמת. היא התאהבה בתחילת השנה באיזה אחד שיש לו אח תאום. אותו אחד לא ממש שם עליה ודיי שונא אותה. כדי להתקרב אליו היא עשתה הכל כולל הכל. אותו אחד נהייה חבר של בלונדי בנתיים ומי שנשאר זה אחיו התאום שהוא התחליף הכי טוב. בהתחלה סימפל הייתה דלוקה על האח, ואז הוא הבהיר לה שהוא לא רוצה איתה כלום. אז היא ניסתה להתיידד איתו – משמע, להתעלק עליו 24/7. היא יכולה להתקשר אליו 3 פעמים ביום, ואם הוא לא עונה (בכוונה לפעמים) לשיחות זה יכול להגיע ל- 7 פעמים. אז האח של ביקש מסאטר, שהיא ידידה טובה שלו, להעיר לסימפל על זה....השאלה אם היא תקלוט.

בכל אופן, היום באתי ישר לשיעור היסטוריה ואמרו לי שכל מה שאמרו בתדרוך – היה כתוב בדף שחילקו לנו ולא חידשו כלום. אפשר פשוט לקרוא את הדף.

אחרי שיעור היסטוריה, הלכתי לדבר עם איינג'ל. יום קודם היא הציעה לי לדבר עם שאי....אז אמרתי לה שבסדר, אבל שתגיד לו שאני לא יודעת מכלום, שיתייחס אליי רגיל אח"כ ולא יגיד לי כלום, ולא להגיד שאני אוהבת אותו אלא שרק יש לי רגשות כלפיו...

בהפסקת עשר, הזמן שאיינג'ל הייתה אמורה לדבר עם שאי, סימפל וסטאר החליטו כאילו בכוונה לעלות למעלה לכיתה שלהם...נו באמת..

בסוף גררתי אותן משם, לא לפני שאיינג'ל הודיעה לי שהיא תדבר איתי אח"כ, ואז הלכנו לשיעור ספורט. בשיעור ספורט עשינו מבחן, של כפיפות בטן ללא זמן, ועשיתי 60 משמע קיבלתי 100. חוץ מזה אני התנדבתי ראשונה, אח"כ צפינו בכמה בנות שעשו את הריקוד שלהן.

לפני החזרה שהייתה לנו היום ב- 12, אני וסטאר הלכנו לפגוש את איינג'ל.....היא אמרה לי שהוא אמר לה משהו כמו שהוא רואה בי רק ידידה, אבל היא אמרה לו שאנחנו מתאימים והפצירה בו לחשוב על זה והוא הבטיח שהוא יחשוב על זה ברצינות. סטאר ואיינג'ל נראה לי התאכזבו יותר ממני, אני לא התאכזבתי כי ידעתי שזה מה שהולך לקרות.

אח"כ הייתה לנו חזרה שבמהלכה רוב הילדים פשוט התחילו להתחרפן, אולי מהחום.

שסוף סוף הגעתי הבייתה, אחרי הליכה ממושכת בחום הכבד הזה, פשוט נפלתי על המיטה והלכתי לישון. שקמתי אחה"צ חצי מסוממת הלכתי לעשות את הדבר שפינטזתי עליו כל היום – מקלחת מרעננת.

ואז שוב נפלתי על המיטה. ידעתי שאני חייבת ללמוד למבחן המסריח במתמטיקה, אבל לא היה לי כוח.

ואז חשבתי על שאי. וחשבתי מה יקרה אם נהייה חברים. וחשבתי איך החברות הזו תיראה. ואז נזכרתי באקס. ואיתו היה הכל פשוט. מהתחלה ידעתי שהוא דלוק עליי והוא החליט "להשיג" אותי, והוא הצליח.....ואז נזכרתי בכל הדברים שעשינו, וידעתי שעם שאי אני לא יעשה משהו מי יודע מה, כי הוא ביישן ותמים ולא חרמן כמו  האקס. ואז נזכרתי איך לפני הרבה הרבה זמן מצצתי לו (לאקס). ואז הגעתי למסקנה, שבעצם הכנסתי גוש בשר חי ורוטט לתוך הפה שלי. וידעתי שיותר אני לא עושה את זה. אני יותר לא מכניסה לפי מאכלים שלא מבושלים היטב.

באיזה שלב קמתי מהמיטה והתחלתי לפתור תרגילים מסריחים בסטטיסטיקה. סיימתי חוברת אחת ואז הייתי צריכה להתחיל לפתור את ה"קריאת גרפים". אבל זה היה כל כך משעמם שפשוט לא עשיתי כלום. המוח שלי נזל.

כולם רועדים מפחד מהמבחן הזה במתמטיקה. סמייל החל לבלבל לי את המוח שהוא לא יודע כלום בסדרות (הוא כן הוא יודע אבל הוא סתם פחדן) וממש אין לי כוח לעודד אותו.

שיגיד תודה שאין לו מבחן בשעת אפס.

טוב החלטתי לעשות את השאלון שמסתובב פה ברחבי הבלוגספירה שחיבר הדג הקטן

הכי הרבה ש
הכי הרבה זמן שרקדתם ברצף: 4 שעות
הכי הרבה שקראתם ביום אחד: 660 עמודים – הארי פוטר וגביע האש. יש לי קריאה מהירה והרה זמן פנוי
הכי הרבה שישנתם ברצף: 15 שעות...נראה לי
הכי הרבה שרצתם ברצף (בקילומטרים): 1,000.....וזה היה במסגרת שיעורי ספורט.

הכי הרבה ששיחקתם באותו משחק מחשב: אין חיה כזאת
 הכי הרבה עם/ב
הכי הרבה זמן ברצף עם אותו בן אדם (בלי שינה): לא זוכרת
הכי הרבה זמן בחיק הטבע: 3 ימים...בטיולים שנתיים..
הכי הרבה זמן בחו"ל: שבועיים נראה לי באנגליה, צרפת והולנד. 
הכי הרבה בלי
הכי הרבה זמן בלי אוכל: 24 שעות. ביום כיפור 

הכי הרבה זמן בלי שתיה: כנ"ל
הכי הרבה זמן בלי שינה: 24 שעות

הכי הרבה זמן בלי סקס: חצי שנה…(אוף) 
ולפינה הנרקוטים
הכי הרבה אלכוהול בערב אחד: הרבה כוסות יין בליל הסדר האחרון  

הכי הרבה גראס בערב אחד: איכסה
הכי הרבה סיגריות ביום אחד (ואיזה סוג): איכסה
הכי הרבה זמן בלי סיגריות (למעשנים): לא רלוונטי.

הכי הרבה זמן בלי גראס (למכורים):לא רלוונטי 

ולסיום
מערכת היחסים הכי ארוכה: חמישה חודשים
מערכת היחסים הכי קצרה: שלושה ימים. 
והדבר שעשיתם ממנו הכי הרבה מעבר לסקאלה: הממממממ.....לחיות זה נחשב? אני חיה 15 שנה ושבע חודשים וחצי

אז הייתה לנו שביתה של יומיים. עוד יומיים של חופש בלתי מתוכנן בעליל. ועד שהתרגלתי לשביתה החביבה ביטלו לנו אותה! נו באמת! בשביל יומיים לשבת בבית עושים שביתה? בשביל שאח"כ יהיו עיצומים וכנראה עוד שביתות? בשביל מה הזבל הזה? אז סתם כולם נדפקו. כל מי ששבת סתם הפסיד כסף, ואנחנו התלמידים נדפקנו. גם כי הודיעו על סיום השביתה קרוב לחצות הליל, בשעה שכולם יצאו לבלות, סתם ביטלו לנו מבחן במתמטיקה, סתם היה מבחן בלשון שאיש לא למד אליו, סתם הפסדנו חומר. אני מקווה שלעמיר פרץ נורא טוב עכשיו.

אבל אל תחשבו שהשביתה הייתה זמן לבטלה. אחותי האמצעית עבדה במרץ על עבודת השורשים שלה, לאמא שלי היה מספיק זמן להסתכל על הסחלב שלה (היא קנתה סחלב ושמה אותו בסלון וכל פעם היא מסתכלת איך הוא פורח וצומח והיא אפילו משקה אותו במי גשם (!!!)) ואני...נו טוב אני עשיתי הרבה.

הלכתי ביום ביום רביעי וביום חמישי לחזרה של טקס יום הזכרון. החזרות האלו מייגעות למדיי.

הייתי במשחק כדורסל. אני, הבן אדם הכי לא ספורטיבי והכי לא מתעניין בספורט שאני מכירה. אין לי מושג איך זה קרה. ביום רביעי איינג'ל התקשרה אליי, ושאלה אם אני רוצה לבוא איתה ועם סמייל למשחק כדורסל של נבחרת בית ספר שלנו נגד מכבי ת"א. אז משום מה אמרתי כן והמשכנו לדבר עוד שעה וחצי. בכל אופן המשחק היה טוב מדהים ונפלא (כהגדרת סמייל ואיינג'ל – אני לא מבינה בזה בגרוש) וניצחנו 72 –70. סמייל נורא נורא התלהב והתרגש.

ביום חמישי בערב באנו אני סימפל ואיינג'ל לסמארט. מין ערב בנות כזה. אכלנו פיצה, ראינו תמונות של סמארט מהילדות (היא הייתה ממש ממש יפה!!) , דיברנו, היינו במחשב ורוב הזמן אני ואיינג'ל צחקנו על סמארט וסימפל שמתלהבות משמיכת פוך. בערך ב-11, סמייל  שהיה אצל סטאר ביחד עם סקורפיו ועוד ילדה אחת, מתקשר לאיינג'ל ואומר לה שביטלו את השביתה. אנחנו מסרבות להאמין. אני וסימפל פוצחות בזעקות שבר לנוכח העובדה שלמחרת אמור להתקיים מבחן בלשון ו...לא למדנו. סטאר אמרה שילדה אחת ראתה את הרכזת שכבה שלנו והיא אמרה שלא יתקיימו מבחנים.

ישבנו אצל סמארט עד בערך 12 וחצי ואז הלכנו הבייתה.

ואז, יום שישי, הייתה החזרה לבית ספר (בפעם השנייה לשבוע זה). שוב אותו בית ספר מאוס ואותן פאקצות וערסים שעומדים בכניסה.

מבחן בלשון היה ועוד איך. וגם ביום שני יש מבחן במתמטיקה. אוף!

בערב, התאספנו אני, סמייל, שאי, שתי בנות ט' וא' ועוד אחד ע' ליד הבית של ט' וישבנו שם בפארק. היה משעמם רצח! סימפל סמארט ובריין היו אצל איינג'ל בבית אז ככה שדיי התבאסתי שהן לא יהיו שם. סמייל היה מבואס בלי שום קשר.  באיזה שלב, אני וסמייל "הלכנו הבייתה" אבל בעצם הלכנו לאיינג'ל. ניסיתי לשכנע את שאי לבוא אבל הוא לא רצה כי לא היה לו כוח. עצלן. סמייל רצה שידידה שלו, פ', וחברה לשעבר של סימפל (הן קצת רבו) תבוא גם. חיכנו לה במשך חצי שעה! והיא לא באה! אני ממש לא מבינה את הסיפור שלה ולמה היא לא באה אל לפחות תודיעי! הגענו לאיינג'ל בערך ב-11. סמארט וסימפל ראו את אספן העצמות בחדר של איינג'ל, ואני,איינג'ל, סמייל ובריין ישבנו למטה במטבח ודיברנו. סמארט ואיינג'ל החליטו שאם עד גיל 31 לאף אחד מהם אין חבר והם לא מתחתנים, שניהם יתחתנו. אח"כ איינג'ל נהייתה לחוצה מזה קצת, אז היא החליטה שהם רק ייצאו. אבל סמייל אמר לה, שבגיל 31 השעון הביולוגי שלה יתחיל לתקתק ואז היא בטוח תרצה להתחתן. איינג'ל הרגישה מטופשת במקצת, אז כל הערב היא ניסתה לשכנע אותי למצוא גם לי גיבוי. זה היה מגוחך. באיזה שלב היא וסמייל החליטו ששאי יהייה הגיבוי שלי. אני נמנעתי מלתת תגובה, כי סמייל לא יודע שאני מאוהבת בו. אז סמייל התקשר לשאי (שכבר היה בבית ב-1:32 – מזל שהלכנו לאיינג'ל) וסיפר לו על השתלשלות העיניינים. אז הוא אמר "שיהייה". בכל אופן עכשיו יש לי גיבוי! אחרי שנגמר הסרט, סימפל וסמארט ירדו למטה למטבח. המשכנו לדבר ולצחוק עד שהם הלכו דיי מוקדם (בערך ב-1). אנחנו המשכנו לדבר עד בערך שלוש ואז הלכנו הבייתה.

את רוב היום ביליתי בשינה....עוד שבוע יש לנו טיול שנתי (איזה כיף!!) ואני מקווה שהוא לא יבוטל עקב שביתות. אני מתה מרעב, כדאי שאני אחפש לי משהו לאכול.

שבוע טוב!