לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב.
Avatarכינוי:  .Fake Reality

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2006    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2006

ללא מחסומים


החום פה בלתי נסבל. אני מרגישה נחנקת, אין לי אוויר, אין לי חשק ללבוש חזייה.

רוצה לצאת מכאן, רוצה לטוף שוב על עקבים דקים ובשיער פזור ברחובות תל אביב.

 

חלמתי עליך שלשום. זה מה שנשאר לנו.... כל הביחד, כל האהבה, כל הלנצח, כל הגעגועים, הכל דעך והתפוגגג והפך לשתיקה אחת גדולה. מעניין מה איתך, ואם אתה חושב עליי, לפעמים. כל הזכרונות מאופסנים לי בבליל שלם במגירה במוח, אני לא מסוגלת להתמודד.

 

אני חיה על פרוזק, אבל לא מספיק. אני רוצה סטרונין ישר לוריד, כל פעם שהרמה נופלת.

 

אני זונת תשומי. רוצה שיגידו לי בוקר, צהריים וערב - כמה אני יפה, כמה אני מדהימה, כמה אני מהממת, כמה לא יכולים בלעדיי. צריכה - לא צריכה אישורים חיצוניים.

נמאס לי לרצות אחרים, רוצה שיתחילו לרצות אותי.

 

נמאס לי לשרוט עם הציפורניים, לעצום עיניים ולהתמכר לריגוש ריקני. לא רוצה עוד מזה. מספיק לי ודי.

נכתב על ידי .Fake Reality , 25/5/2006 19:46   בקטגוריות שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ms. Scars ב-31/5/2006 11:42
 



פרוייקט אוהבים 2006


"יש לי את הרגש והוא אומר לי מתי שזה טוב, ויש לי אותי לפעמים, יש לי אותי לאהוב."

כי אחרי זמן ארוך של התעלמות מעצמי, התחלתי להקשיב לעצמי ולהבין מה טוב לי ומה לא. וכי עשיתי החלטות כואבות, רק כי ידעתי שהן נכונות.

 

ואני יודעת, שיש לי את עצמי לאהוב.

ויש בי מה.

הגעתי להשלמה עם הגוף שלי ועם המראה שלי.  אני לא צריכה גברים שיוכיחו לי שאני נחשקת (למרות שהם כן). זה היה אחד הדברים הכי קשים לי- בתור אחת שהייתה לה בעייה עצומה עם דימוי גוף. אני יודעת שאני רזה. אני אוהבת את הבטן השטוחה שלי, את עצמות האגן. את החזה שלי - למרות שהוא לא גדול. אז מה אם הוא קטן? זה עדיין יפה.

אני אוהבת את הפנים שלי. אני יודעת שאני יפה. אני אוהבת את השיער שלי, אני כבר לא רבה איתו בכל בוקר.

אני יודעת שאני יפה וסקסית והכל תלוי בגישה שלי, ואם זה נשמע כאילו אני מעריצה את עצמי - פאק איט, אני צריכה "להעריץ" את עצמי. אם אני לא אוהב את עצמי - מי יאהב?

אני יודעת שיש לי חוכמה וכשרונות, ואני אוכל להיות מה שארצה. אולי זו הנאיביות של גיל 18, אבל אני מאמינה שאוכל לטרוף את העולם.

מה רע לי?

לא רע לי.

אני נמצאת בבסיס שהכי רציתי להיות בו. אומנם אני סוג של פקידה - אז מה, אני עובדת, ואני עושה דברים, ויש מסביבי אחלה אנשים. וזה כיף לי לבוא לבסיס, עם כל האנשים האחלה, והצחוקים, והישיבה על הדשא, והמפקדים החמודים שלי.

ואני חוזרת כל יום, וקוראת המון, ומפנקת את עצמי במקלחת חמה וארוכה - הדבר הכי כיפי בעולם.

אני עושה מה שטוב לי.

בענייני בחורים - אל דאגה. יודעת שאין מה לדאוג, יודעת שלא אשאר לבד ויודעת שאמצא את הנסיך שלי.

 

זהו, אני שוכחת את כל הרע והכאב.

רוצה רק לטעום מהטוב.

 





נכתב על ידי .Fake Reality , 22/5/2006 20:55   בקטגוריות ספיישלים ופרוייקטים, תמונות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני ב-28/5/2006 11:14
 



סד"ח בירושלים


אז לפני שבוע נסענו המטה שלנו, והפלגה הטכנית (אצלנו בבסיס יש חלוקה לפלגות) לסדרת חינוך בירושלים.

הגענו לבסיס, ואני והפקידה שעובדת איתי, וגם סוג של חברה שלי, סגרנו את כל הלוז"ים וכל הדברים, ובערך בתשע יצאנו לירושלים. חרפתי כל הנסיעה... בדרך עשינו עצירות לאסוף אנשים בת"א, וגם בירושלים עצמה.

המפקד הישיר שלי יצא איתנו, וגם עוד קצינה מהמטה שלנו.

ישנו במרכז הסברה של צה"ל בעיר העתיקה, ובערך בצהרים הגענו לשם, ולקח המון זמן עד שיצאנו, אז פשוט ישבנו שם עד ארבע במועדון וראינו טלוויזיה וישנו.

רק לקראת אחה"צ יצאנו לטייל  ברובע היהודי עם המדריכה שלנו. גם היה לנו טיול בערב שם.

לקראת הערב כאב לי הראש בטירוף, ולמחרת בבוקר התעוררתי וממש לא הרגשתי טוב.

אז התנדבתי להחליף את חברה שלי ולשמור במקומה – פשוט לעמוד עם עוד מישהי בכניסה למבנה, ולפתוח ולסגור את הדלת. זה ממש מגוחך – אנחנו על א', ועם אפוד ונשק! חוץ מזה, כל הסד"ח היה על א', חוץ מבערבים שעלינו על אזרחי.

בצהריים הלכתי לישון ולא קמתי עד הערב.

היינו שבע בנות בחדר – אני ועוד שתי בנות איתי בפלגה, וכל השאר בטכנית. הבנות שלא הכרתי היו כל כך חמודות, והיה ממש כיף איתן.

בערך מאז אותו צהריים, עד הערב שלמחרת – הייתי במיטה, כי פשוט הרגשתי מאוד לא טוב. הראש הסתובב לי, היו לי סחרחורות ובחילות וכאבה לי הבטן. רוב הזמן פשוט ישנתי, חוץ מפעם אחת שהמפקד שלי הכריח אותי לקום בבוקר וללכת לאכול על אזרחי, והפעמים שהלכתי להתקלח – במקלחת של הסגל כמובןJ

ביום שלישי בערב החובשת שכל פעם באה לבדוק מה שלומי והכריחה אותי לשתות – אגב היא ממש מתוקה, מדדה לי חום, ולא היה לי חום, אז היא אמרה לי לקום מהמיטה ושאני באה איתה להסתובב.

נו, אז קמתי.

לקחו אותנו למדרחוב במרכז העיר, אני הסתובבתי עם הפקידה שעובדת איתי (אני מחליפה אותה, כי היא עוברת תפקיד), הצלמת שלנו, והמדריכת ח"יר – היינו בארומה, והסתובבנו בין החנויות והיה  ממש ממש קר.

למחרת כבר יצאתי לטייל, היינו על אזרחי, והלכנו להר זיתים -  יש שם אתר ארכיאולוגי עם חפירות מהר הבית השני, ונתנו לנו למיין אבנים וכאלו, אני הלכתי לשבת בצד עם כמה אנשים, מצטערת, כל האבנים בשבילי נראות אותו הדבר. אחר כך היינו בסיור בנחלאות - שכונה ממש יפה, וטיילנו בשוק מחנה יהודה, ואפילו מצאתי כומתה משופצרת של פז"מניקים:)

חזרנו לאכול צהריים, ואחרי זה היינו בגבעת התחמושת. בערב המשק"ית חינוך עשתה לנו חידון וזה היה ממש משעשע, ואז כולם הלכו לראות כדורגל, ואני שמרתי עם ידיד שלי שהכרתי שם.

ביום חמישי נסענו לגבעה הממלכתית, והיינו במוזיאון ישראל, ואז הסיעו אותנו הבייתה. לקחתי רכבת מת"א עם עוד חברה שלי עד הבית.

היה ממש נחמד, נהניתי, והשבוע הזה עבר לי ממש מהר. הכרתי גם עוד הרבה אנשים חדשים כל כך נחמדים. בכלל, כיף לי בבסיס פחות או יותר. כבר מצאתי חברים, יש לי אפילו חברה טובה אחת משם, פשוט נחמד.

 

אתמול נסעתי לת"א- פגישת מחזור עם החברות הטובות שלי בטירונות. חודשיים לא ראיתי אותן, והיה כזה כיף לראות אותן, ועוד על אזרחי – אנחנו בעיקר זוכרות אחת את השנייה עם המדי ב' הענקיים, והשיער הג'יפה. פשוט התחבקנו שם ולא הפסקנו לחייך, ולצחוק, ולעדכן ולהיזכר בחוויות.

ישבנו ביטבתה, ואכלנו טוסט ושתינו שייק, ואז נסעו ליריד המותגים, והיה ממש כיף והיה כל כך נהדר לפגוש אותן, והחלטנו שכל חודש ניפגש – אני מקווה שנעמוד בזה.

אחר כך באתי לידיד שלי מהבסיס, והיה ממש נחמד, הוא החזיר אותי הבייתה גם.

 

היום בבוקר הלכתי להילה, רצינו ללכת לים – אבל היה קר מדיי, אז פשוט התנחלתי אצלה על המיטה ואכלתי עוגות....

אני והוא כבר לא. זה כואב ופוצע, אבל כנראה שזה לא ment to be. ולא בא לי להרחיב יותר מדיי, לא רוצה שהלב ידמם עוד יותר.

 

אני מקווה שאצליח להשיג את כל התמונות מהסד"ח – היו המון, אפילו צילמו לי את הקעקוע! כמובן שהסתובבתי גופייה והראיתי אותו לכל העולם ואחותו – ויש לציין שהייתה התלהבות ניכרת.

 

נראה לי שאפרוש לשינה, הראש לי מתפוצץ.

שבוע טוב.

נכתב על ידי .Fake Reality , 20/5/2006 21:17   בקטגוריות פייק בדרכים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז ככה


אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהתיישבתי לכתוב פוסט כמו שצריך.

אני חושבת שפשוט היו לי יותר מדיי מחסומי כתיבה...

אז איתי הכל בסדר. עברתי מהלשכה אל פלגת הדרכה. שנאתי את הלשכה. הבנות היו שם כל הזמן ביחד, לא הסתדרתי איתן, והייתי יושבת שם שעות ארוכות בלי לעשות כלום. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי שבאה מישהי חדשה, ופשוט השתלבה שם כל כך בקלות ובמהירות, כאילו היא נמצאת שם שנים.

אז החלטתי לעבור. האמת היא, שזה גם בא מהן.

בקיצור, אני נמצאת בהדרכה (פקידה אומנם), אבל זה ממש נחמד. המפקדים שלי באמת חמודים, אפשר לשבת ולצחוק איתם, וכל הזמן עוברים אנשים נחמדים שאפשר לפטפט איתם, ולמרות שאין הרבה עבודה ורוב הזמן אני פותרת תשחצים וקוראת עיתונים וספרים, כשיש מה לעשות אני עושה, עם הרבה ביטחון.

בקיצור נחמד לי. שבוע הבא יש לנו טיול, כל הפלגה לירושלים.

יום חמישי הייתה לי שמירה, והייתי צריכה לסגור חמישי.... בחמש באתי לחדר, אכלתי קצת, התקלחתי והלכתי לישון. עד  שיצאתי לשמירה הייתי לבד בחדר. שמרתי מחצות עד ארבע בבוקר, עם עוד מישהי, שהיא ותיקה אצלנו. עד שתיים עבר בסבבה, אבל אחר כך זה פשוט נמשך ונמשך והתחלנו להירדם, כי היה כל כך קר והיינו כל כך עייפות. אחרינו היה צריך לשמור עוד איזה בחור, שפשוט נרדם ולא הגיע לשמירה. זה הדבר הכי מסריח שיש לאחר לשמירה. רק באיזה חמש הלכתי לישון, עד שבע בבוקר, ואז התארגנתי ויצאתי הביתה. שסוף סוף חזרתי הלכתי לאכול ונפלתי על המיטה בשינה.

חוץ מזה, יש עוד כל מיני עניינים שבלב, שדיי מטרידים אותי, אך אני מעדיפה לא לפרט.

אני יודעת שאין לי כל כך מה לכתוב, אני חושבת שאת הדברים העיקריים והחשובים לי כתבתי, ואני מקווה שיבואו פוסטים בצורה סדירה יותר.

 

חוץ מזה, יש פרוייקט כזה – מה נשים סופרות, אז החלטתי להצטרף:

18.8 שנים אני חיה.

26 הוא מספר היום בחודש בו נולדתי.

157 ס"מ הגובה שלי.

51 היה המשקל הכי גבוה שלי אי פעם.

46 המשקל הנוכחי .

3.5- המספר משקפיים שלי בעיניים.

4 חורים באוזניים.

1 קעקוע על הגב.

350 ₪ היה המחיר שלו.

45,266 כניסות יש לי לבלוג.

762 פוסטים כתבתי עד כה.

52 דיסקים שאני צרבתי יש לי בחדר.

107 שירים יש לי בנגן אמ פי שלוש.

88 ספרים יש לי ברשימת ספרים אהובים.

3 חודשים יש לי חוגר.

1.7 שנים נשארו לי לקחת אותו בארנק.

450 ₪ המשכורת החודשית שלי.

36 היא המידת מכנסיים של המדים ושל האזרחות.

36 המידת נעליים שלי.

15 ס"מ היקף היד שלי.

2 סוגי סבונים אני משתמשת בכל מקלחת.

850 הסכום הכי גבוה שהוצאתי על נעליים.

5.45 השעה בה אני קמה כל בוקר.

 

ובונוס: אני על מדים לבנים ביום הזיכרון.

נכתב על ידי .Fake Reality , 8/5/2006 20:36   בקטגוריות צבא, ספיישלים ופרוייקטים, תמונות  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Devil In Disguise ב-22/5/2006 20:27
 



הכל עכשיו בסדר


העבירו אותי פלגה בבסיס, הרבה יותר כיף לי במקום החדש.

 

"אני מכיר את התווי פנים שלך יותר טוב מאשר את שלי".

אחד המשפטים הכי יפים שאמרו לי אי פעם....

נכתב על ידי .Fake Reality , 6/5/2006 21:51   בקטגוריות הודעות אישיות והודעות מערכת, לפעמים כשנגמרות המילים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פסיכוסית ב-7/5/2006 23:26
 





211,582
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Fake Reality אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Fake Reality ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)