נגמר.

אני עוזבת.

סוגרת את הבלוג.

הוא לא נותן לי כלום.

אני מרגישה שאני כותבת לחינם.

זה דיי מבאס להשקיע במשהו שלא נותן לך תמורה. דיי מבאס להשקיע בפוסטים ולראות שוב ושוב ושוב שאין תגובות. אין יחס. אני לא קטנונית, ואני יודעת שאני אמורה לכתוב בשביל עצמי ובשביל ההרגשה שלי, אבל אין לי כוח לטחון את החיים הלא מעניינים שלי "בשביל עצמי" כביכול, שוב ושוב לנסות לכתוב בצורה מעניינית וכמה שיותר נעימה לעין מבחינת אסתטיקה ולראות שאין מענה. כי עם כל הכבוד, אף אחד לא עושה את זה בשביל עצמו. כי אם מישהו היה עושה את זה בשביל עצמו הוא לא היה טורח לפרסם באינטרנט.

אז לא יודעת. בשביל שניים וחצי אנשים שקוראים וגם ככה יודעים מה נעשה בחיי זה לא שווה.

אולי אני לא מבינה את "מהות הכתיבה" או מה שזה לא יהייה, אבל בנתיים, הבלוג שלי לא תורם לי. לכלום. ונמאס לי ממנו.

אני לא חושבת שהפוסט הזה יזיז למישהו, או יעניין מישהו. אבל זה לא חדש. זה היה ככה תמיד.

אז בנתיים אני לא מוחקת. אולי אתחרט. אבל בנתיים אני בפסק זמן. ארוך.

אולי אני אחזור.

הלכתי.תכף אשוב

יום שישי בערב. כרגיל, אני תמיד נמצאת בדרכים והפעם באופן כה צפוי אני שוב פוסעת לכיוון הבית של סימפל, בכדי שנלך ביחד לבית של סמארט בשביל לחגוג ביחד איתה את יום הולדתה (אפילו שיש עוד שבועיים). סימפל כמובן לא הייתה מוכנה בזמן, אבל בסוף הגענו באיחור רק של רבע שעה.

הגענו לבית של סמארט, אמרנו שלום לכולם והתיישבתי ליד איינג'ל ודיברתי איתה ועם סמייל. כעיקרון, זה מה שעשיתי רוב הערב. דיברתי עם אנשים, כל פעם עם מישהו אחר. בחיי, שום דבר מעניין לא קורה במסיבות שלנו. כשסטאר סקורפיו ועוד שתי בנות א' וש' באו התחיל קצת רעש. הן פשוט תשומיות. מה לעשות. בכל אופן, האקס וסמייל ניסו לשיר את "הפינאלי" וזה לא ממש הצליח להם. סמייל הביא דיסקים של קריוקי וסימפל ניסתה באופן נואש לשיר את "לגור איתו" וזה היה פשוט מזעזע. היא זייפה וכל פעם סטאר סגרה לה את המוזיקה. זה היה פשוט מגוחך כי היא ממש ממש לא יודעת לשיר, והזיופים האלו גרמו לי להתפגר.

כמובן שהאקס היה. עם החברה שלו. מדהים כמה פעמים בחודש אני נאלצת לסבול אותה. פעם שנייה כבר! אני חושבת שיש איסור מהרופאה שלי לראות אנשים דוחים יותר מדיי פעמים. זה פשוט משהו שהמוח שלי לא עומד בו. כל הזמן אני רק תוהה לי לעצמי מה לעזאזל הוא מצא בה. זה מעסיק את מוחי יותר מדיי, והמוח שלי לא בנוי להתעסקות מיותרת באנשים דוחים ומכוערים. באיזה שלב נשכבתי על הכורסאות של סמארט וזה היה ליד האקס. הוא פשוט ישב ליד. אז כמובן שהוא התחיל לדבר איתי, אבל ממש לא היה לי כוח אליו באותו זמן. בעצם, אף פעם אין לי כוח מיותר אליו. גם כשהיינו חברים הוא היה חופר, ואז פשוט היה אפשר לנשק אותו וככה לסתום לו את הפה כדי שיפסיק לדבר. אז אחרי שהוא ראה שאני לא משתפת פעולה עם החפירות שלו, הוא התחיל לנסות להציק לי. אז הוא שם מעליי כוס מלאה בקרח, או מים, או שניהם, היטה אותה, ואיים שהוא ישפוך עליי. ברור שהוא לא היה שופך, אבל בכל זאת עצבן אותי שמרחף מעליי קרח מהול במים (מה?). אז איימתי עליו שלא יעז. ואז סקורפיו באה והתחילה לאיים עליו שאם הוא מעז לעשות לי משהו היא תתן לו מכות. ולה כן יש אומץ. זה היה משעשע. אחרי שנמאס לו מעניין הצקות הקרח הוא שם את הרגל שלו ליד הראש שלי. בחיי! די להציק לי!!!!! נשבר לי!!!!!! מה הוא חושב לעצמו?????????!!!!!!!!! שהוא יכול להציק לי כאוות נפשו?! שיגיד תודה שאני מדברת איתו! טיפש. בין לבין נאלצתי לשמוע את השיחות שלו עם החברה שלו. בחיי, סימפל צודקת באמת יש לה קול מעצבן. הוא כמו ילדה אחת מהשכבה שלי, שהיא גבוהה ושמנה ויש לה קול מעצבן, רק ביותר קטן. נראה לי יש ביניהן איזו קרבה משפחתית. בכל אופן, נאלצתי להתוודע לעובדה שאותה עקומה לא מסוגלת לומר "כורסא" אלא "כוסא" או משהו כזה. "אני רוצה להגיד כוסא ולא כורסא! אל תהרסו לי"! כאילו שיואו איזה פאקצה מטומטמת את. (איזו מילה מוזרה זו כורסא, דרך אגב).  אותה פאקצה מטומטמת טרחה להסתכל עליי במבטים משונים (בטח בגלל שאני כזאת רזה והיא כזאת פרה – אני נכנסת בתוכה פעמיים בערך ואני כזאת כוסית לידה, והיא כזאת מכוערת) וכל פעם שרק הסתכלתי לכיוון האקס (וגם כשלא) היא טרחה להתמזמז עליו ולהתמרח עליו. כאילו שאני אתנפל עליו אם היא  לא הייתה עושה זאת.

בערך ברבע לשתיים האקס ועקומתו הלכו הבייתה ביחד עם ניים ושאי. ולמען האמת גם אני הייתי צריכה ללכת, כי ההורים שלי קבעו שבשתיים אני בבית. הייתי הולכת איתם, אבל אני לא מסוגלת לסבול פאקצות מכוערות טיפשות ושמנות אז לא הלכתי. אפילו שיכולתי ללכת ליד שאי (החמוד והמתוק שלי) בכל זאת לסבול אותה אפילו מטר אני לא יכולה. אז קצת אחרי שהם הלכו ניסיתי לשכנע את את ידיד שלי ע' ואת סימפל לחזור הבייתה. כמובן שהם לא רצו לחזור.  אחרי רבע שעה ע' הסכים לחזור (אנחנו גרים באותו הרחוב) ואז סימפל החליטה שהיא מצטרפת גם, ואז ע' נשאר.  ודיברתי עם שאי בפלאפון בדרך הבייתה...שהייתי צריכה ללכת לבד. חזרתי בשתיים וחצי ודווקא לא כעסו עליי ולא כלום.

ברובו של היום ישנתי והתחלתי לקרוא את הארי פוטר הרביעי (בפעם המאה בערך. יש לי חשק לא מוסבר להארי).

שבוע טוב!

קשה להאמין שכבר חופש. כל כך הייתי רגילה לקום מוקדם בבוקר, ללכת לבית ספר שלי, לפגוש שם את כולם, לשבת שש- שבע – שמונה שעות על הכיסא, לחזור הבייתה ולהיות חרדה ממבחנים שיעורי בית וסתם עבודות. אז זהו. יש לי חופש. אני לא יכולה להגיד שכיף לי יותר מדיי, כי ממש לא. הכל סובב סביב: שינה – טלוויזיה – מחשב. אז הפעם זה יהייה סתם פוסט נקודות קצרצר. פשוט אין יותר מדיי מה לכתוב על איך אני לא מבלה בחופש. נראה לי שרוב הפוסטים של החופש יהיו ככה.

• ביום ראשון היה לי מגן. ואני לא רוצה לדבר על זה. אני דיי בטוחה שנכשלתי. כבר הוחזרו לנו המגנים והמורה שלי אמרה שהיא תגיש אותי על העובר בדיוק. אם אני לא מקבלת ציון עובר בבגרות הזאת, יעיפו אותי מכימיה. ואם יעיפו אותי מכימיה אני בחיים לא אצליח לעשות בגרות מלאה.
  
• דיברתי עם סמייל על "חברים אמיתיים". דיברנו ממש שיחה...אממ רצינית כזו. לפעמים אפשר לדבר איתו לא רק על שטויות. רוב האנשים תופסים ממנו את הבן אדם שתמיד עושה צחוק ולא רציני. אבל זה לא ככה. הוא פשוט סיפר לי שהוא מרגיש שאין לו חברים אמיתיים באופן כללי. אני לא יכולה לחשוף פה יותר מדיי, אבל זה מה שהוא אמר בערך. משום מה הבנתי אותו.
  
• מיינתי סוף כל סוף את המחברות שלי ועשיתי קצת סדר במגירות שלי. נשארו לי דיי הרבה מחברות שיש בהן הרבה דפים יחסית
  
• ביום שני הייתי אצל סימפל ביחד עם סמארט. היינו אמורות לראות את "ספיידר מן" אבל פשוט ישבנו מול המחשב והורדנו כל מיני שירי ילדים. (אני אמרתי לה להוריד).
  
• ביום שלישי היה לי שיעור פרטי בכימיה. שוב.
  
• קיבלתי חשבון פלאפון של 60 ₪. חשבון שני ברציפות עם סכום כזה. רוב השיחות הן לשאי. כנראה שאני מדברת איתו יותר מדיי.
  
• כמו שאמרתי – אני והאקס חזרנו לדבר. איכשהו. אבל משום מה אין לי יותר מדיי חשק לדבר איתו. כאילו בסדר, היי וביי וכל השטויות של מה נשמע. אבל הוא בכוונה מנסה לפתח את השיחה ולגרור את זה לשיחות ארוכות והוא יותר מדיי חפרן. וקרצייה. לפעמים אני שמה את עצמי באנ איי רק כדי שלא יציק לי.
  
• המחשב שלי מתפגר לאיטו. יותר מדיי פעמים צריך לאתחל אותו. והאיי סי קיו שלי מתנתק ככה סתם בלי סיבה, ולא תמיד הוא חוזר לעצמו. מעצבן. ועוד יותר מעצבן שיש את האנשים שרואים שאת נמצאת באנ איי ובכל זאת מציקים לך. כי הם חושבים שהם מאותם אנשים מיוחדים, שלהם אני כן אענה שאני באנ איי. חצופים.
  
• היום אני איינג'ל וסימפל הלכנו לקנות לסמארט מתנה ליומלדת. היה מצחיק למדיי. כל דבר שניסיתי ציווינו על סימפל למדוד (כי הן באותה מידה בערך) וזה היה מורט עצבים. בסוף קנינו גופייה בסגנון צבאי (אבל לא ממש צבאי צבאי אלא יותר כתמי הסוואה כאלו) מקסטרו ויש עליה הדפס כתוב, ומכנסי דגמ"ח בצבע חום -חאקי מפוקס, ועוד גופייה בצבע בורדו עם הדפס מאחורה גם מפוקס. הבגדים האלו ממש ממש יפים- אני רוצה אותם לעצמי! אמא שלי דיי התעצבנה מהסכום. והיא צודקת. כי לכל יומלדת זה מינימום 50 ₪ וכמה אפשר לעמוד בסכומים כאלו? אז בסדר, יש חברות טובות שעליהן אפשר להוציא סכומים גבוהים יחסית, אבל כשזה הופך להוצאה שבועית זה דיי מכביד. כבר נהייה לא נעים לבקש מאמא שלי כסף, אפילו עשרים שקל. כי עשירים אנחנו לא. זה לא שאנחנו עניים מרודים, אבל צריך להצטמצם. כי מה לעשות. עם כמה שזה נשמע מגעיל – אני מקווה שהכל יחזור אליי ביומולדת. עכשיו אני חושבת על ברכה לסמארט. אחרי שקנינו מתנות התנחלו קצת אצל סימפל וראינו "משחק החיים" ו"שנות השבעים" ואז אמא של איינג'ל לקחה אותי הבייתה.

אלו העדכונים להיום.

מחרתיים יהייה עוד פוסט.

סוף כל סוף הגיע ה-20 ליוני, וסמייל סוף כל סוף יכל לחגוג את מסיבת יום ההולדת שהוא פינטז עליה, ותיכנן אותה לפחות 4 חודשים מראש.

כמובן, שאני וסמיפל הגענו באיחור, כי כשבאתי אליה היא הייתה עוד צריכה להתקלח, והיא התבלטה אם ללבוש את החצאית מיני שלה או לא. בסוף היא החליטה ללבוש את החצאית.

הגענו לבית שלו וכולם היו שם. ואני לא ממש זוכרת מה קרה. בתחילה, ישבנו אני שאי סימפל איינג'ל וסמארט בחדר של סמייל והתחלנו לראות במחשב את "ברוס הגדול מכולם". אבל זה היה משעמם. אז עברתי לסלון ודיברתי עם אישים. ואז התחלתי לשתות. התחלתי לשתות ולא הפסקתי. ולא סתם לשתות, אלא פשוט לרדת על אלכוהול. במהלך אותו הערב, שתיתי 4 בירות ו3 כוסות שמפנייה. ואני לא רגילה לשתות הרבה, ועוד הגוף שלי קטן יחסית, והייתי על בטן ריקה ועירבבתי....וזה אסור.....אבל ממש לא יודעת למה עשיתי את זה. הסוף היה ידוע. בהתחלה הרגשתי שכואב לי הראש. אז ישבתי ליד איינג'ל. כמה אנשים אמרו לי שאני שיכורה אבל לא הרגשתי ככה. ואז לאט לאט הכאב ראש החמיר ואיתו הרגשת סחרחורת. אני לא ממש זוכרת מה קרה בהמשך, אני רק זוכרת שאמרו לי לשכב במיטה של סמייל ולנוח ושאיינג'ל, סטאר, סמארט סימפל ושאי היו איתי. סמייל בא גם מידי פעם, ואמר לי לנוח. זה היה פשוט נורא. חשבתי שאני הולכת למות ואמרתי דברים ממש מטופשים..... אפילו ביקשתי מסמארט לקרוא לאבא שלה. היום שאי אמר לי שהייתי ממש ממש שיכורה והתנהגתי מוזר. המחשבה שחברים טובים ראו אותי במצב כזה עושה לי ממש רע. המחשבה שילדים בני 16 בקושי, צריכים להתמודד עם אנשים שיכורים, ממש נוראית כי יכל לקרות גם אסון. יכולתי להתעלף. יכולתי לקבל הרעלת אלכוהול. יש אנשים שזה לא נראה להם יותר מדיי חמור, אבל אני לא רגילה לשתות הרבה. כלומר, כן, אני שותה מדי פעם, שאבא שלי נותן לי לשתות קצת, אבל הפעם ממש הגזמתי. כשאיינג'ל וסמארט היו צריכות ללכת הבייתה הן רצו לקחת אותי ולהעלות אותי הבייתה, אבל לא הסכמתי בכלל שהן ייגעו בי, כי חשבתי שאם אני אזוז אני אפול, ושאם ההורים שלי יראו אותי במצב כזה, אני אחטוף עונש. ואחרי שהן הלכו בלעדיי, אני לא זוכרת כלום. מהרגע שהן הלכו, ועד הרגע שסטאר שאי וסימפל הלכו הבייתה ואז התחלתי להרגיש יותר טוב, אני לא זוכרת שום דבר. אני רק זוכרת שסטאר התחילה לשטוף לי את הפנים. אחרי ששאי סטאר וסימפל הלכו הבייתה, ישבתי בסלון, ביחד עם סמייל, האקס, מיי, ניים ועוד שלוש בנות: 1, 2, ו3. אין לי כוח לתת שמות כרגע.  שמנו מוזיקה ודיברנו. האקס התחיל לדבר איתי מדי פעם. הוא כמובן טרח לפלרטט עם כל מישהי שהייתה שם, ולגעת בה....טוב הוא היה שיכור. חוץ ממני, גם הוא השתכר וגם סמייל קצת השתכר....ומיי שיחקה את עצמה שיכורה. בכל אופן, ישבנו בסלון, שמענו מוזיקה, ראינו טלוויזיה....עד שכבר היה מאוחר בלילה, או מוקדם בבוקר, ואז לאט לאט כולם התחילו להירדם. 1 ו2 נרדמו בחדר של סמייל, 3 נרדמה בסלון, מיי גם נרדמה, סמייל נרדם והתעורר על התחת של של 3, ואמר שיש "לתחת שלה רטט", וניים גם חצי ישן חצי התעורר על כמה כיסאות. אני והאקס נאלצנו לחלוק ספה. ואז התחלנו לעקוץ אחד את השני. והתחלנו לדבר. דיברנו על הפרידה, על היחסים שלנו.....מסתבר שהוא לא היה כזה האיש הרע. הוא רע, כמובן, אבל לא עד כדי כך. ניים אמר שחפרנו והפרענו לו לישון. אבל ליבנו את העניינים, ואפשר לומר שהשלמנו. ואחרי שהשלמנו התחילו להתעורר והוא התחיל להימרח עליי. דיגדג אותי, הרים אותי, עד שמצאתי את עצמנו משלבים רגליים אחד על השנייה....בחיי. מי היה מאמין. בשש וחצי, אני מיי האקס וניים יצאנו לכיוון הבית, שאנחנו לא שוכחים לקחת מסטיקים שלא יריחו את האלכוהול. בשבע בבוקר הגעתי והלכתי לישון, לא לפני ששלחתי הודעה לסטאר, שאם מישהו שואל, הייתי אצלה כל הלילה וחזרתי בבוקר רק כדי לא להדאיג את ההורים שלי (זה היה התירוץ).

היום התעוררתי עם הנאגאובר רצחני. הראש כאב לי והוא ממשיך לכאוב, ואני מרגישה את הטעם המר של הבירה. למגן שיש מחר לא ממש הצלחתי ללמוד גם כי הרגשתי שאני עוד שנייה מתה, וגם בגלל שרוב היום פשוט ישנתי.

בקיצור, אלכוהול זה דבר נחמד. אבל הוא לא נחמד שמתחילים להשתכר והוא לא נחמד לפני מגנים חשובים בכימיה.

שעון העצר מתקתק, ומחר אני מסיימת ללמוד. אבל עד שאני אגיע לחופש המיוחל, יש לי עוד בגרות אחת בכימיה לעבור.

ביום שלישי שוב היה תגבור בכימיה. הפעם על שעת אפס. היא לימדה חומר חדש ובאופן מפתיע הצלחתי להבין אותו. אחרי כימיה, פגשנו בדרך לבניין שבו אנחנו לומדים את ניים 2. יום שלישי בלילה הוא נסע לארה"ב והוא לא חוזר. נפרדנו ממנו. למען האמת, זה דיי מוזר שיותר לא נראה אותו. הוא לא היה ידיד מי יודע מה קרוב שלי, אבל בכל זאת, הוא היה יוצא איתנו והיינו מדברים...ועכשיו....עכשיו לא נראה אותו יותר בחיים. זה מוזר. בכל אופן, הלכנו לשיעור ביולוגיה, ובקושי היו תלמידים. אז לא עשינו כלום, המורה עשתה "משוב" ועוד כמה ילדות פשוט התחילו לשיר את שירי המשצ"ים שלהן. בשיעור השני איזה ילד אחד עשה את ההרצאה שהוא היה אמור לעשות...וזהו. שיעור ביולוגיה אחרון. לשיעור תנ"ך היו רק 7 ילדים, והמורה לימדה קצת, אבל  רוב הזמן היא דיברה איתנו, ושיחקנו איתה "ארץ עיר". שיעור תנ"ך למופת.

בערב היה לי שיעור פרטי בכימיה. מלמדת אותי בת של מורה למתמטיקה של 5 יחידות בבית ספר שלנו, והיא מזה עשירה!!! בכל אופן, היא לימדה אותי ופתאום הבנתי את כל הנושא של מבנה וקישור. פשוט הבנתי את הכל. זה לא כזה קשה כמו שחשבתי.

אתמול התחלתי ללמוד רק ב-11, אבל בכל זאת קמתי מוקדם כדי לא לעורר חשד. ההורים שלי התחילו לקלוט את עניין ההברזות שלי. אבל פשוט קשה להם להבין, שזה כבר סוף שנה, המורים לא מלמדים, התלמידים לא באים, ואין שום טעם שאני סתם אשב בכיתה ואבהה במורה. וחוץ מזה, זה לא נקרא "הברזה" כי גם המורים וגם התלמידים לא באים ולאף אחד אין כוח ללמוד/ללמד. עדיף שאני אהייה בבית הנחמד שלי במקום להתבשל בכיתה. אז הלכתי לתגבור, היה בסדר. מה כבר יכול להיות שונה בכימיה? אחרי הצהריים הלכתי לאיינג'ל.

היום היה לי תגבור. שעת אפס ושעה ראשונה. אחרי זה באתי הבייתה. ניסיתי לסדר את המחשב.

ברגעים אלו נודעה לי הודעה מזעזעת בקשר לבית ספר המסריח שלי. לא מספיק שמבטלים מיקוד ושעות אפס (כי נלמד בצהריים), לא מספיק שרמת המבחנים במתמטיקה תעלה, לא מספיק שאת השכבה שלנו ארגנו בצורה גרועה ואנחנו השכבה הכי גרועה שיש, שהייתה ותהייה אי פעם, לא מספיק שצריך עוד חמישה ספרים בכימיה, לא מספיק שיש מבחן באנגלית בתחילת השנה, עכשיו גם מחזירים לנו את התלבושת האחידה!!!! המחשבה ששוב אצטרך ללבוש את אותן חולצות מגעילות , עושה לי רע! כל החטיבה שנאתי את התלבושת הזאת, הייתי מקבלת מכתבים על תלבושת, כל החטיבה חיכיתי ליום המיוחל שבו אוכל ללבוש מה שארצה...ועכשיו ביטלו את זה! אני לא רוצה להיות כמו כולם! אני רוצה להתלבש לפי טעמי האישי! לא בחולצות מגעילות! אני לא מוכנה לבזבז כסך על חולצות שבמילא עוד שנה וחצי ילכו לזבל. התלבושת סתם מבזבזת את כספי הציבור! הרי במילא ההורים יצטרכו לקנות בגדים, כי אף אחד לא ילך עם תלבושת אחרי הצהריים! זה כל כך מעצבן! אני מוחה על התלבושת!!!!!!
אני שונאת את הבית ספר שלי.
 

חשבתי על כל הדברים שאני צריכה להספיק לעשות בחופש הזה. אני מקווה שאני אצליח להגשים את הרוב.

• לעבור את הבגרות בכימיה
  
• לקנות בגד ים
  
• לקנות בגדים
  
• לנצל את העובדה שיש סוף עונה
  
• לקנות נעליים חדשות
  
• לישון. והרבה.
  
• לגלוש באינטרנט עד מאוחר בלילה. או מוקדם בבוקר. תלוי איך מסתכלים על זה
  
• להתגבר עליו. סופית
  
• לנסוע לת"א
  
• למצוא עבודה
  
• לסדר את החדר והארון
  
• למיין את כל המחברות שלי
  
• לחגוג עם כולם את כל ימי ההולדת
  
• לצאת. והרבה.
  
• להשלים איתו
  
• לעשות משהו בשיער שלי
  
• למצוא עבודה
  
• לעשות קעקוע (אני יודעת שזה לא יתגשם כי אמא לא תסכים, אבל בכל זאת מותר לחלום)
  
• לרזות
  
• לשמור על קשר עם כולם
  
• להפחית בשיחות פלאפון ארוכות והודעות אס אמ אס
  
• להשתכר
  
• למצוא לי תחביב
  
• לשחק עם איינג'ל פינג פונגJ
  
• להגיע ל-5000 כניסות לבלוג שלי....טוב נו...3000 (אבל זה לא תלוי בי) ולעשות פוסט מיוחד לכבוד
  
• לבלות עם המשפחה
  
• למצוא עוד תמונות יפות לבלוג שלי
  
• לראות סרט קיץ אחד לפחות
  
• לקרוא ספר (כולל את הקנייה שלו)
  
• להפוך לפרו

 
בסוף החופש אני אחזור לרשימה הזאת (שתופיע גם ברשימות בצד) ואני אראה מה הספקתי להגשים.
 

עכשיו החלטתי לעשות שאלון אחר, שראיתי באיזה פורום....תהנו

השעה שהתחלת לענות על השאלון: 14:40
שם: חסוי
גיל:  כמעט 16
ניקניים נוכחי במסנג`ר/אייסייקיו So Deep So Good
ספר אהוב: הארי פוטר. כולם
סרט אהוב: הצלצול
הדבר השנוא ביותר, באופן כללי: מלחמות
הדבר האהוב ביותר, באופן כללי: אהבה
צבעים אהובים: כחול סגול ואדום
להקה אהובה: אין לי משהו מיוחד
סרט דיסני אהוב: פוקהונטס
חיות מחמד: האחיות שלי?
מקצוע אהוב: ביולוגיה
מקצוע שנוא: לשון
שיר אהוב: Nirvana - Smells Like Teen Spirit (אוהבת רק השיר המסויים הזה......)
שיר שנוא: מזרחית באופן כללי
המילה הכי ארוכה שאתה מכיר : אנציקלופדיה
מה אתה עושה כשמשעמם לך, בשיעור נניח: נותנת לאנשים לצייר עליי, מקשקשת במחברת/ על השולחן
המשקה אהוב: קולה
טוסט או לחם: טוסט
ממתק אהוב: שוקולד
שפה אהובה: יפנית
הספר האחרון שקראת: בנות בראון
נושא העבודה האחרונה שכתבת לביצפר: פרוביוטיקה
ציטוט נבחר: Remmber My Name. Yo'll Scream It Later.(מל)
חמין, טשועלנט או סחנה: כלום
השלם/השלימי: "בלי..." הא?
השלם/השלימי: "אין לי..." הא?
כינוי לאדם שאתה דלוק עליו כרגע: J
מנגן ב: על העצבים
אייקון אהוב: אין לי אייקונים! יש לי סלקום!!!
קור או חום: חום
גשם או שמש: גשם
תמונה נוכחית על הדסקטופ (רצוי לצרף ): תמונה של אחותי
כשאהיה גדול אני אהיה...: מהנדסת לברדורים
שם שהייתי רוצה להיקרא בו: מה רע בשם שלי?
איך אתה אוהב את הביצה שלך? (מקושקשת , קשה , חביתה ...)? חביתה
באיזה מצב אתה נמצא בד"כ במסנג`ר/אייסייקיו? אנ איי ואון ליין
מה הסרט האחרון שראית בקולנוע? איך הוא היה? אני ממש לא זוכרת......
אתה נלחץ ממבחנים ? כן
ספרים באנגלית - כן או לא? תלוי
מילה אהובה (כגון מבצבץ ): פאק ודיפתונג
סדרת-הטלוויזיה-החינוכית המועדפת: המומינים?
הרגל מגונה: להסניף את הריח של הלק
עובדה טריוויאלית בלתי-מענינת ובלתי-חשובה: נוזל הדם מורכב מפלזמה ומחלקי תא שונים.
מה עדיף להיות, נמוך או גבוה? גבוה
מה בחיים לא היית לובש/ת? בגדים בצבעים זוהרים וצעקניים, מכנסיים בצבעים שהם לא כהים, נצנצים ופאייטים
המורדים, כן או לא? לא
דג - באקווריום או בצלחת? אקווריום
סטיגמות זה רע - אבל מה אתה? לא המציאו כזאת
מה מספר המזל שלך, ולמה ? אין לי
יש לך קמיע? מהו? אין לי
פלאפון - נזק לאנושות , או מצרך חיוני? מצרך חיוני
כמה שעות אתה במחשב ביום? יותר מדיי
חג אהוב-  פורים
הקלדה עיוורת - יודע? בטח
השלם: "..... זה השטן~!" השטן בעצמו?
התחלה או סוף? התחלה
השעה שסיימת לענות על השאלון: 14:51

מקווה שנהניתם!
עכשיו החיים שלכם הרבה יותר שלמים
 

זה מוקדש לך. בהמון אהבה. למרות שזה נראה בלתי אפשרי כרגע, אני יודעת שתצליחי לנגב את הדמעות, לחייך שוב ואת תצאי הרבה יותר מחוזקת.

סבא של סטאר נפטר אתמול בלילה. איזו דרך מלבבת להתחיל פוסט. וגם בוקר.

הוא היה בן אדם מבוגר וחולה מאוד. לפני כמה שנים היה לו אירוע מוחי, ואז הוא נהייה משותק. הוא ישב בכיסא גלגלים והיה צריך לטפל בו כי הוא לא היה מסוגל לעשות כלום בעצמו. אפילו שהוא הבין מה קורה סביבו ומה קורה לו.

לפני בערך שלוש שנים אם אני לא טועה, סבא וסבתא שלה עברו לגור איתם בבית.

השנה המצב שלו התדרדר. כל המערכות שלו קרסו. אבל באיזו דרך נס, הוא הצליח לשקם את עצמו. בבית הוא כבר לא גר איתם, אלא בבית אבות.

אבל לפני כמה שבועות המצב שלו התדרדר שוב. הוא איבד את ההכרה, וכמובן שבבית אבות שלחו אותו לבית חולים. מה שקרה בעצם, שכל המערכות שלו קרסו שוב, אבל המוח שלו תפקד והוא בעצם חי מהמכונות.

אתמול בלילה הוא קיבל דום לב ונפטר.

ואפילו שהיום אחרי שיעור כימיה (השיעורים האלו מתחילים להיות סיוט) הייתי איתה, אבל בכל זאת.

אין מה להגיד. כי מה תגיד לבן אדם שמרגיש שהשמיים נפלו עליו וכל העולם שלו מתפרק. ואין שום מושג מה לומר, בכדי לנחם, בשביל לעודד, בשביל להפחית את עוצמת הכאב. כי נראה שאף מילה לא תספיק. נראה שאף מילה לא מתאימה. ואפילו שאפשר לנסות לתאר את עוצמת הכאב, אם לא חווית אותו בעצמך (וגם אם כן) אתה אף פעם לא תבין. אף פעם לא תרגיש. אף פעם לא תדע.

להגיד את כל הקלישאות? את זה ש"אולי יותר טוב לו עכשיו, לא משנה איפה הוא נמצא" , ו"לפחות הוא לא סובל יותר" ו"לא משנה מה יקרה, הוא תמיד יהייה איתך בלב" ו "הוא בטוח מסתכל עליך מלמעלה, ושומר עליך" ו"אלו החיים....מה לעשות, מוות חלק מהם, וצריך להתמודד ולהמשיך הלאה", כל הקלישאות האלו, אפילו שאני מאמינה בהן מאוד, לא ממש עוזרות. כי אף אחד לא רוצה לשמוע את זה. כי לך תגיד את זה לבן אדם, שהוא צריך להמשיך בחיים, כי ככה הם, בזמן שהוא שקוע באבל שלו.

ומוות, זה אכן חלק מהחיים. כולנו מתים בסופו של דבר. אבל להשלים עם זה שהנפטר לא איתך יותר, זה החלק הקשה. קשה להפנים את זה. קשה לקלוט שזהו. שיותר הוא לא יהייה פה.

אבל אני מאמינה, שבטח יותר טוב לו עכשיו. ואם קיים גן עדן – הוא בטוח נמצא שם.

ולמרות שלא הכרתי אותו ממש, ולמרות שהוא בטוח לא הכיר אותי, אני עדיין, רוצה לחלוק לו כבוד אחרון. כן, דווקא כאן. כי כמו שיש אנשים שבוכים, הכתיבה זאת הדרך שלי להתמודד.

יהי זכרו ברוך

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה היום בבוקר, עוד לפני הבגרות שלי בהיסטוריה. לא ממש התחלתי כי חיפשתי מה לכתוב, הראש שלי היה ריק וכואב, וכל מה שחשבתי עליו זה הצהרת בלפור. כמעט רשמתי אותה. אני מניחה שאת אף אחד זה לא מעניין.

כל השבוע הזה, עמד בסימן היסטוריה. וכימיה. אבל היסטוריה בעיקר.

יום חמישי היה לנו בבוקר תגבור בהיסטוריה. יום שישי בשעת אפס היה תגבור בכימיה. כל יום חמישי וכל יום שישי פשוט ביליתי מול הסיכומים שלי בהיסטוריה. חוזרת שוב ושוב על החומר. קוראת שוב ושוב את אותו הדבר. מנסה לשווא שמשהו ייכנס. היסטוריה זה דבר מגעיל. הגעתי למסקנה הזאת. ביום שישי בערב, עוד הלכתי לסימפל. הרגשתי שאני חייבת להתאוורר. היא התקינה את  הדי וי די שלה בעצמה, אז ראינו את "האחרים". קצת קריפי, אבל הצלצול בהרבה יותר מפחיד. כנראה שנראה אותו שוב. יש קטעים שממש לא הבנתי משם. ואם מזכירים את סימפל, הבגרות הזאת ממש משגעת אותה. היא כל הזמן מתקשרת אליי לספר לי מה היא למדה, וכמה היא לחוצה. וזה כבר מלחיץ עוד יותר.

ביום שבת בקושי למדתי. עשיתי רק חזרה אחת על החומר. כבר לא יכולתי.

בערב כרגיל התיישבתי לי מול המחשב ופטפטתי עם אנשים באיי סי קיו. כמובן שבקושי היו אנשים און ליין. לאט לאט התחלתי להרגיש ממש רע. הראש לי התפוצץ מכאבים (זה בטח סמייל אשם, הוא שיגע אותי) ועברו לי גלים של חום וקור בגוף. הכל בגלל הבגרות הארורה הזאת. חוץ מזה, התחלתי לדבר עם מישהו שפעם היה ידיד נורא טוב שלי, ורבנו. דיברנו דיי הרבה זמן....זה היה מוזר. הלכתי לישון כמה שיותר מוקדם, אבל הלילה שלי היה גרוע למדיי. הבטן והראש שלי כאבו והרגשתי מוזר. והיה גם איזה יתוש מעצבן בחדר שלי שעשה רעש.

היום קמתי בעשרה לתשע, ובתשע התקשרה סימפל כרגיל וחפרה לי. הפעם ריחמתי על סמארט ולא שלחתי אותה להתקשר אליה. ראיתי טלוויזיה, ופתחתי את העיתון.....ומה עיניי רואות? במוסף "און ליין" של "מעריב" יש כתבת אמצע על "האקווריום"! וואו!!! כל כך התלהבתי מזה...מאליס מוזכרת שם דיי הרבה;-) וגם אני מוזכרת שם....אומנם בציטוט מאחד הפוסטים, אבל בכל זאת!!

הראש שלי כאב רצח. ניסיתי לעשות חזרה אבל כבר לא הרגשתי מרוכזת ולא יכולתי לקרוא. כל כך לא סמכתי על המורה שלי, כי היא חתיכת מטומטמת. כל כך פחדתי שהיא תגיד משהו לא לנכון ושלא נדע כלום לבגרות. אז פשוט ישבתי לי מול המחשב ומרוב טירוף התחלתי להוריד שירים של . s club 7

בערך באחת וחצי הייתי אצל סימפל. חזרנו עוד על החומר (זה דיי עזר למען האמת) והלכנו לבית ספר...אמרנו שלום והתחבקנו עם מי שצריך.....עד שבאה הבוחנת. הבוחנת הייתה קצת פאקצה, אבל דיי בסדר. היא הייתה נחמדה פחות או יותר. המבחן הלך לי טוב. הרגשתי שאני יודעת את הכל. עד שהגעתי לשאלה על הנאצים – החומר המועדף עליי. השאלה הייתה מחולקת לשתי סעיפים ומה התברר? המורה הפוסטמה שלי לא לימדה את השאלה של הסעיף הראשון. *הולי שיט* ניסיתי לחשוב.....מידע כללי. ידעתי רק חצי סעיף בוודאות...אבל לא רציתי להמר. בצר לי, עשיתי שאלה אחרת. לא הייתה לי ברירה. קשה להאמין שהייתה לי שאלה על הנאצים, החומר היחיד שאני יודעת פרפקט, החומר היחיד שאני אוהבת, החומר המעניין היחיד, ושאני לא עשיתי את השאלה הזאת. אוףףףף. הייתי בעצבים נוראיים. מילאתי שישה דפים. סיימתי עשרים דקות בערך לפני הזמן. ראיתי את אנרג'י בדרך הבייתה, אז ליוויתי אותה עד לתחנת האוטובוס. שהגעתי הבייתה התחלתי עם הטלפונים. דיברתי עם סטאר ואז סימפל התקשרה ואז שאי. איזה מתוק.

אני עוד זועמת על הפוסטמה, אבל לפחות עברתי את זה.  

באוויר יש תחושה של סוף השנה, בקושי לומדים, באים לבית ספר בשביל להעביר את הזמן, אבל מצד שני יש תגבורים וצריך לחרוש!

לבית ספר אני בקושי באה. הפכתי להיות מבריזנית שחבל על הזמן. אף פעם לא הייתי מבריזה ועוד בכמויות שכאלו. התחלתי עם זה רק בט', ואלו היו הברזות בודדות, ורק כשידעתי שבמילא לא לומדים, וכבר סוף שנה ויש חזרות וכל הבלה בלה בלה הזה. אבל השנה – זה פשוט הפך להיות כרוני. אומנם עכשיו זה כבר דיי סוף השנה, אבל בכל זאת. למשל, ביום שלישי התעוררתי בעשרים לעשר, ופספסתי ביולוגיה, והיום באתי ב-11 (משמע הברזתי משעת אפס –מתמטיקה ואנגלית).

 יש לנו עכשיו הרבה תגבורים לכימיה. הבחינה הזו דיי מלחיצה אותי – כי דיי קשה לי בזה....דיברתי עם הרכז של כל המגמות (הוא אחד מההנהלה, ובכלל הוא דואג לתלמידים וכולם באים להתייעץ איתו) והוא אמר שהוא לא מוותר לי השנה על הבחינה. הוא אמר שהיא רק 20% מכל ה-5 יחידות, ושאפילו אם אני מקבלת 60, בסופו של דבר זה יוצא 12 נקודות, וזה לא כזה הבדל מלקבל 80. ברור שכל נקודה ונקודה תועיל לי, אבל זה לא כזה נורא. אני חושבת שגם אם בסופו של דבר, השכלול הסופי של בכל החמש יחידות בבגרות יהייה 80, זה לא נורא. אני תמיד אוכל לעשות השלמות של בגרויות. (במילא נראה לי שאני אצטרך להשלים). הוא אמר לי שאני צריכה להאמין בעצמי, ושאני חייבת לעשות את המאמץ, ושהמורה שלי לכימיה היא מאוד פיירית, ואין בעייה. אני באמת אשתדל לעשות את המקסימום בקשר לזה – תמיד עדיף לנסות, אין לי מה להפסיד. אז, בקיצור, יש לנו ממש ממש הרבה שעות של כימיה, וזה רק ללמד עד המתכונת, ובחופש נצטרך לעשות חזרות וללמוד עד לבגרות.

זה דיי מבאס ללמוד, במחשבה שכולם נמצאים בחופש. אפילו לכיתות י"ב אין בגרויות כ"כ הרבה אחרי ה-20 לחודש. מקסימום 4 ימים אחרי. מנחמת אותי המחשבה, שבשנה הבאה הכימיה העיוני ידפקו. כי יהייה להם עומס של חומר, והם יצטרכו להיבחן על החומר של כיתה י', ומבטלים את המיקוד (איזה כיף למי שסיימו ללמוד), אז יהייה להם חומר שלא ניבחן עליו השנה, כמו אדריכלות מולקולות וסריג אטומרי, שזה ממש חומר קשה. אז צוחק מי שצוחק אחרון.

חוץ מזה ביום ראשון יש לי את הבגרות בהיסטוריה. אני צריכה כבר להתחיל ללמוד, אבל ממש אין לי כוח. קיבלתי במגן 77, אבל מגישים אותי על 80. זה דיי בסדר. לפעמים אני נזכרת בתקופה של לפני שנה, איזה כיף היה לי, כי היו רק חזרות, והייתה תחושה של....תחושה של סיום. ובכלל הכל נראה וורוד במיוחד החופש הגדול. והשנה, זה ממש לא ככה. גם בגלל הבגרות הזאת בכימיה וכל הלימודים, וגם בגלל שהחופש נראה רחוק, וגם בגלל....שטוב נו, עוד מעט זה כבר יהייה התאריך שבו אני והאקס אמורים להיות שנה ביחד...שנה. שנה עברה מאז שהתחלנו להיות חברים....

אני חייבת למצוא לי תעסוקה בחופש. אני ממש לא רוצה שהחופש יתבזבז לי על ישיבה סתמית בבית, מול המחשב ולפעמים לצאת. אני באמת רוצה שהחופש לא יעבור לי סתם ככה, כי שנה הבאה הולכת להיות שנה קשה ומלחיצה במיוחד. אני חושבת להשיג עבודה, אבל אין לי מושג במה. אני ממש רוצה לעבוד, גם כי אני צריכה כסף (נמאס לי לבקש מההורים שלי כל הזמן כסף, זה כבר מתחיל להיות לי לא נעים, הרי הם לא בנק) וגם כדי להעסיק את עצמי בשביל ש....נו טוב כדי שאני לא אחשוב על האקס. אני יודעת שאני פשוט אזכר בתקופה הטובה שהייתה לנו ביחד (4 אורגזמות בערב אחד.....מתי יחזרו הימים הטובים?) ואם אני אזכר בזה, אני אתחיל לחשוב עליו קצת, ואז הרבה, ואז אני אתגעגע למה שהיה בינינו, ואז אני אתחיל להתגעגע אליו ואז..הופס אני עלולה לחזור להתאהב בו שוב (אפילו שהוא דוחה גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה פנימית). וממש ממש לא כדאי שזה יקרה. הבעייה היא, לא להתגבר על האהבה אליו. כי על זה כבר התגברתי מזמן, הבעייה היא להתגבר על הכל. על כל מה שהיה בינינו. כי אני יצאתי מאוד פגועה בעניין. אני לא שונאת אותו, אף פעם אני לא אוכל לשנוא אותו ממש, כי באיזה מקום, תמיד תהייה לו "פינה חמה" בלב שלי, תמיד אני אוהב אותו באיזו שהיא צורה, בכל זאת הוא היה ה"ראשון" שלי בהמון המון המון מובנים.....כמו שאמרתי אני מאוד כועסת עליו כי הוא פגע בי כמו שאף אחד לא פגע בי. הוא ממש שבר אותי. אבל אני חושבת שמה לא הורג מחשל. והוא את העונש שלו כבר יקבל ממי שצריך.

השבוע הזה ושבוע הבא לא יהיו הרבה עדכונים, רק על דברים ממש חשובים ומעניינים (אם יהיו) אלא אם כן זה מעניין מישהו כימיה.....כמו שחשבתי, זה לא מעניין אף אחד (כולל אותי).

ראיתי את השאלון הזה בבלוג של "עיניים כחולות" (הייתי שמה לה קישור אם המחשב שלי היה מאפשר לי) והחלטתי לעשות גם.

השם הפרטי שלך: חסוי

שם המשפחה שלך: ארוך מדיי

כינויי: Fake Reality

ארץ לידה: ישראל

עיר: אי שם

גיל: כמעט 16

תאריך לידה:  26.9.87

מזל: מאזניים שולטים

בית ספר: אורט

מגמה (אם יש): ביוטכנולוגיה

צבע אהוב: כחול אדום וסגול

מאכל אהוב: יש יותר מדיי

שתייה מועדפת: וודקה חחחחח

ממתק אהוב: שוקולד

שמפו\קונדישנר: פינוק

סבון: לא זוכרת

סרט: הצלצול

סדרה: היפים והאמיצים, סקס והעיר

ערוץ: 2 אין הרבה ברירות....

תבלין אהוב: אין לי מושג

בושם: 212

האם שחית פעם בעירום: אולי שהייתי קטנה

האם נמצאת אשם באיזשהו פשע: לא

האם את\ה אוהב\ת לצחוק על אנשים: טוב נו כן

כמה כריות: 1 למה כמה אני צריכה?

חיות מחמד?: פעם היו לי דגים

מכונית אידיאלית: מרצדס

מוזיקה בכלליות (סגנון): רוק, פופ ודאנס

להקה אהובה: אין משהו מיוחד

זמר\ת אהוב\ה: אווריל לווין

להקה שנואה: ווסטלייף?

זמר\ת שנוא\ה: בריטני ספירס

כמה אחים יש לך?: 2 קטנות

מי האח הכי גדול ומה גילו?: אני הכי גדולה!

מאמין\ה באהבה וירטואלית?: לא

את\ה גולש\ת באינטרנט? אם כן כמה זמן בממוצע ליום?: יותר מדיי

הכרת פעם מישהו\מישהי מהאינטרנט? נפגשת איתו\איתה?: כן וכן

מאמין\ה באהבה ממבט ראשון?: עוד לא חוויתי את זה....

מהי אהבה בשבלך?: הרגש הכי חזק שיש

את\ה בחור\ה של סטוצים?: כעיקרון לא....אבל אולי

מה הקשר הכי ארוך שהיה לך?: 5 חודשים

פעם בגדת בחבר\ה שלך?: אמממ אממממ לא בדיוק.....

פעם חבר\ה שלך בגד\ה בך?: כן! כמה נטרך לחזור על זה?

מה הדבר שעושה אותך למאושר\ת?: לדעת שאוהבים אותי

מה הכי פוגע בך?: בואו נעבור שאלה

את\ה בקשר עם אחד\אחת האקסים\אקסיות?: למה אני צריכה להיות איתו בקשר?

מה את\ה אוהב\ת לעשות?: לדבר בטלפון

מקומות בילוי מועדפים: להתנחל אצל חברות שלי

את\ה אוהב\ת להיות בבית?: כן

מה המתנה הכי גדולה שקיבלת?: את החיים שלי

הנשיקה הכי ארוכה שלך, כמה זמן?: שלוש שעות

שיש לך אהבה את\ה נאמן\ה?: משתדלת

מה היית רוצה שיהיה בבחור\בבחורה שלך?: אופי ויופי

דרג\י את הבאים: כסף, יופי, אופי: אופי, יופי, כסף

את\ה בתול\ה?: לא

האם הגעת למגע מיני עם אדם מהמין השני(לא בהכרח סקס מלא)?: כן

האם הגעת למגע מיני עם אדם ממינך(לא בהכרח סקס מלא)?:נשיקה על הלחי?

מה עושה לך את זה יותר? סקס במקלחת, סקס במיטה, סקס על הריצפה, סקס במקומות ציבוריים?: בואו נראה...במיטה עשיתי, על הרצפה עשיתי....במקלחת עוד לא!

מזה סקס בשבלך?:    2 Become 1

הגודל כן קובע?: משנה מה עושים איתו....

את\ה אוהב ילדים?: רק את בני דודים שלי

את\ה וותרן\ית או עקשן\ית?: תלוי

מהם התחביבים שלך?: לשמוע מוסיקה, לדבר בטלפון, להיות עם החברות/חברים שלי, לגלוש באינטרנט

אהבה בנוייה על 3 מרכיבים בסיסיים, מה הם?: כבוד, אמון והערכה

את\ה חושב\ת שאת\ה יודע\ת לאהוב?: כן

המרחק הפיזי כן קובע?: כן

אני שונה ממך תנסה\תנסי לשנות אותי?:חבל על המאמץ – אתה במילא לא תשתנה

מה את\ה אומר\ת על סרטים כחולים?: תועבה

ראית אחד\אחת שלא מוצאים חן בעיניך, תתן\י צ'אנס לכבוש את לבך?: לא...

איזה פתגם אומר לך הרבה?: "אל תאהב את מה שאתה משיג, תשיג את מה שאתה אוהב"

מהו המשפט שמאפיין אותך?: it takes a minute to have a crush on someone,an hour to like someone,and a day to love some one ...but it takes a lifetime to forget someone

את\ה בחור\ה קנאי\ת?: כן

את\ה מעשן\ת?: לא

מילים או משפטים שאת\ה מרבה להגיד: פאק, פאקינג שיט, ומילים עם הסימת "יישן"

האם את\ה מאמין בה'?: כן

האם את\ה מאמין\ה ברוחות רפאים?: כן

האם את\ה מאמין\ה בחייזרים ועבמ"ים?: כן

החיים הטובים לדעתך:. אושר ועושר

היחסים עם ההורים טובים?: כן, עם עליות וירידות

האם את\ה מחשיב\ה את עצמך כסקסי\ת?: you tell me

שיר אהוב: יש כמה....אחד מהם Nirvana - Smells Like Team Spirit

הבנאדם הכי משוגע שאת\ה מכיר\ה:אני

הרגע הכי משפיל\מביך בחייך: בטח הדחקתי את זה.

מכתב בדואר או אי-מייל: דואר

מקום\ות אהוב\ים: הבתים של חברות שלי

מקום\ות שנוא\ים: ביצפר

אני אוהב\ת: להיות מאושרת

אני שונא\ת: אנשים צבועים, שקרנים, בעלי דעות קדומות, כאלו שחושבים שמגיע להם הכל והכל צריך כאן ועכשיו, כאלו שחושבים רק על עצמם, לא אסתטיים, לא מתקלחים ולא מחליפים תחתונים

מה הכי מגעיל אותך?: חרקים 

נעליים מועדפות: עקב סטייליסטו

מהי מידת הנעליים שלך?: 36-37

איפה היית רוצה לגור אם היו נותנים לך?: אמסטרדם, ניו יורק, לונדון

מה אתה הכי רוצה כרגע?: להמשיך להישאר בבית ולא ללכת לכימיה

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך תוך שבוע?: שאני אמות?

הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך תוך שבוע?: שפתאום אני אבין את כל החומר בכימיה

מה קורה?: הכל טוב מה איתך?

הרגלים מוזרים: להריח את האוכל לפני שאני אוכלת אותו

ידיד\ה טוב\ה: יש אחד יחיד ומיוחד

חבר\ה טובה: יש כמה

יש לך חברים הומואים\דו מיניים?: לא

יש לך חברות לסביות\דו מיניות?: לא

כמה אקסים\יות: 1

חבר\ה: לא כרגע

מתי הצתרפתת לראשונה: שהייתי כמעט בת 15, בחופש הגדול בין ט' לי'

איזה סטריאוטיפ את\ה?: אין אחד כזה

האם ניסית פעם סוג כלשהו של סמים?: לא

מה הדבר הראשון שתעשה עליו רשיון?: אוטו

את מי את\ה אוהד\ת בכדורגל: אף אחד

תארי את עצמך ב 4 מילים: אני כמעט מושלמת (3)

ספורט אהוב: לזפזף

ספורט למשחק:לא הבנתי.....

עיניים: חומות

שיער: שחור

אורך שיער: קצת אחרי הכתפיים

גובה: 1.55

משקל: לא חשוב

מקווה שלא עייפתי אותכם.....אני תכף הולכת להתארגן...יש לי שיעור תגבור בכימיה....יהייה עוד פוסט היום בערב נראה לי.

יש לי עיצוב חדש!!!!!!

אני פשוט נדהמת!!!!!!

זה כל כך יפה!!!!!!!!

ביום ראשון היה לנו טקס מחוייבות אישית וקבלת תעודות זהות. כאילו שיואו איזה מגניב. בסופו של דבר היה טקס חפירות. היו הרבה נאומים ודיבורים ובלה בלה בלה בלה....ממש חפרו לי בשכל. חוץ מזה, אח"כ חילקו תעודות הזדיינות, אההה סליחה הצטיינות למי שעשה מחוייבות אישית בצורה נאמנה. אז גם אנרג'י קיבלה אחת כזו על מד"א (היא עשתה איזה 500 שעות) ומלבד זאת, היא חגגה 16 קיציים – היה לה יום הולדת. שהיא עלתה לבמה אני וסטאר ועוד שתי בנות מהכיתה שלי שרנו לה "היום יום הולדת, היום יום הולדת" ומשום מה כולם הסתכלו עלינו בצורה מוזרה ...

.אחרי הטקס אמרנו לה מזל טוב והבאתי לה את הברכה היפה שהכנתי לה (עם צבעים ותמונות והכל). ואז חזרנו לבית ספר. המחנכת שלי החליטה להבריז, כרגיל. אז אני וסימפל עלינו למעלה לבקר את סמארט וסמייל, והם היו היחידים בכיתה, בקושי למדו. ואז אני וסימפל רצינו לקבל את התעודות זהות. אחרי שהסתובבנו בין המזכירות, לחדר מורים, הסתבר שהתעודות אצל ילדה מהכיתה שלי. הלכנו לחפש אותה, ומשום מה סימפל החליטה שהיא צריכה ללכת לאשכול פיס ואנחנו צריכות לחכות לה שם. אז חיכינו שם איזה שעה. בנתיים ראיתי את אחותי והחברים שלה חוזרים ממירוץ גולני שלהם. ואז סימפל הייתה צריכה ללכת לשיעור ספורט ואני הברזתי (כרגיל). חזרתי לבית ספר, ואז אני רואה שאותה ילדה הייתה בעצם בבית ספר כל הזמן! הלכתי למזכירות, לקחתי את התעודת זהות שלי וגם את של סימפל, והסתובבתי בבית ספר. הלכתי לחפש את סמארט וסמייל, ואז עשיתי טעות, הראיתי לסמייל את התעודות שלנו. סמייל לקח את התעודה של סימפל והראה אותה לכולם. הוא אפילו הכניס אותה לפה שלו! ואכל אותה! בסופו של דבר הוא נתן לי אותה...ואז הוא התחיל לדבר עם האקס וסמארט כבר הייתה צריכה לחזור לשיעור.

יצאתי מבית ספר וחשבתי מה לעשות. ואז ראיתי את אנרג'י וסטאר. והלכתי איתן לבית של סטאר. אנרג'י נורא התלהבה מהברכה של סטאר וממה שהיא הביאה לה ליומלדת. ואז סימפל באה והיא הייתה עצבנית על זה שלקחתי לה את התעודה. והיא שמעה שסמייל הראה את זה לכולם. אז הייתי צריכה להכחיש כדי שהיא לא תהרוג אותי. ואז חזרנו לבית ספר והמורה כצפוי לא באה. אז לא ידענו את ציוני המגן שלנו. ואז הלכתי עם סטאר ואנרג'י לחטיבה – וואו כמה זמן לא הייתי שם. היה לי דז'ה וו קטן. אחחח הנוסטלגיה.

אח"כ הלכתי לאנרג'י. ראינו טלווזיה והיא דיברה בטלפון ואז הלכנו לישון. סטאר ואנרג'י נרדמו מהר, ואני נימנתי לי....ואז באו החברות הפאקצות של אנרג'י ממד"א ואחרי שעה וחצי לערך הלכתי הבייתה. באתי הבייתה, דיברתי עם איינג'ל שלושת רבעי שעה ואז באתי אליה הבייתה.

אתמול בלילה- בערך בחצות, סימפל התקשרה אליי. הייתי חצי מסטולה ועוד בחלום שלי...ואז קלטתי שזו היא. הייתי בטוחה שמשהו קרה, ומה מסתבר? היא רצתה שאני אגיד לסטאר שתגיד למורה שלהן לאנגלית שהיא לא תבוא כי היא מחדשת את הויזה בשגרירות. בחיי, אין גבול לחוצפה. היא לא יכלה להתקשר יותר מוקדם? או לחכות לבוקר? או לשלוח הודעה? או יונת דואר? או איי מייל? אבל למה לעזאזל ב-12 בלילה שאני, מה לעשות, ישנה.

היום הברזתי משיעור מתמטיקה, ורציתי מאנגלית. אבל בסוף לא הברזתי. והצטערתי על זה. אני ממש נעשית מבריזנית כרונית שזה מפחיד.......(ד"א שמתי לב שיש פה יותר מדיי את המילה "ואז". אל תתייחסו לזה, אחרי 4 שעות כימיה השכל שלי לא כמו שהוא היה פעם)

כשאני מצויידת בג'ימי שלי, בסטפרלס נוטה ליפול ובעקבים בגובה 7 ס"מ ואחרי עלייה של שבע קומות ברגל הגענו אני בריין וסטאר לבית של שאי. בבית שלו היו דיי הרבה ילדים, ברובם בנים וסמארט. ואה כן החברה של האקס. (פרטים בהמשך). התחלתי לעשות טלפונים כדי להעסיק את עצמי וכדי להתחמק מהמבטים הבוהים של האקס ועקומתו. בתחילה התקשרתי לסימפל, היא לא ענתה. התקשרתי לאיינג'ל ולמרבה הפלא היא ענתה. דיברנו כ- אין לי מושג, ואז שוב עשיתי טלפון לסימפל(פעם רביעית לאותו יום) כדי לבדוק באיזה מצב צבירה היא. מסתבר שהיא הייתה תקועה עם החזייה שלה, שלא הסתדרה לה. אמרתי לה  שתשים על עצמה משהו ואני אסדר לה שהיא תגיע. איינג'ל באה ביחד עם סקורפיו ועוד מישהי. שלום שלום לכולם, נשיקות ועניינים. לפעמים זה כזה צבוע, כל הנישוקים האלו כי בערך לרבע שכבה אני נותנת נשיקת שלום ואת חלקם אני בקושי מכירה. בכל אופן, אני סמארט איינג'ל ישבנו ופטפטנו לנו... כשסימפל הגיעה דיברנו גם איתה, ולמען האמת לא הבנתי מה לא היה בסדר בחזייה שלה. היא הייתה בסדר גמור. באיזה שלב אמרתי לאיינג'ל שאני החלטתי לרדת מעניין שאי. לא יודעת, זה פשוט לא מסתדר. היא הציעה לי לנסות....היא אמרה לי לנשק אותו (זה היה אחד מרעיונותיי המבריקים). ות'אמת, הייתה לי הזדמנות כזאת. הוא דיבר איתי בצד וביקש ממני לדבר עם איזו ילדה אחת שנראתה מאוד משועממת...והייתה לי הזמנות...אבל...אבל....אבל לא יכולתי. אח"כ איינג'ל אמרה שזהו יותר אין לי הזדמנויות....אני מקווה שהיא טועה, וגם אם לא, אולי יותר טוב ככה.

 שמו מוסיקה וחברה שלי התחילה לרקוד לה, וניסתה לסחוב את כולם, אבל זה לא ממש הלך לה. סמייל וניים 2 המשיכו במשחק של "אנחנו הומואים" וזה כבר נראה...לא טוב. ביקשתי מניים 2 שיכין לי לב מנייר, כי הוא חייב לי. הוא כתב לי ל"____(השם שלי) המתוקה, בהצלחה בישראל" (הוא עוזב השנה לארה"ב) ואז החתימה של השם שלו. ואז פתאום נהייה טרנד שכל הבנות ביקשו ממנו להכין להן לבבות וגם סמייל התחיל להשתתף בזה. כולם מעתיקים ממני!  חוץ מזה, ניים 2 נדבק אליי ואל סימפל (אל סימפל קצת יותר) ואז באיזה שלב שאלתי אותו אם הוא דלוק על סימפל. הוא אמר שכן, ואז סמייל בא ונזף בו למה הוא אומר לי את זה כי "זו הטעות של החיים שלך!" ו"הוא רוצה להיות איתה בחדר ושאת לא תהיי פה". טוב תהרגו אותי וזהו. קראתי לסימפל, ואח"כ היא סיפרה שהוא הציע לה חברות...חה חה חה. אבל אין לי מושג אם הוא באמת התכוון לכך, או שהכל היה בצחוק, כי אח"כ ניים 2 סמייל והאקס צחקו על זה והתנהגו כאילו הם התערבו על משהו שקשור בזה. בנים.....

או כמעט שכחתי. האקס כל הזמן, פשוט כל הזמן, התמרח על עקומתו. בחיי, החברה שלו כזאת מכוערת ועקומה, ואני לא אומרת זה רק בגלל שהיא החברה שלו, היא באמת זוועתית. אני יצור כה מושלם לעומתה, וזה שהוא עזב אותי בשבילה, זה כל כך מעליב! מילא היה עוזב אותי לטובת איזו כוסית...אני יודעת...אבל בשביל דבר כזה?! חשבתי שהיה לו טעם כזה טוב...בכל אופן, ידיד שלי אמר שזה ממש מגוחך שהוא נמרח על חברה שלו שקטנה ממנו באיזה שלוש שנים...וגם סטאר אמרה לי את זה היום. זה היה באמת מגוחך, כי שקוף שהוא עשה את זה בכוונה, כדי שאני אקנא. זה היה כל כך פאתטי!!!! ועוד יותר פאתטי זה שהתעלמתי לחלוטין. זה לא ממש הזיז לי, פשוט זה היה טיפה מביך ולא נעים. נראה לי שהוא עוד מנסה להחזיר לי על זה שהוא ראה ששמתי על שאי את הראש פעם.....בחיי, הוא כזה מגוחך ומעורר רחמים.

במהלך הלילה, לאט לאט כולם התפזרו לבתיהם. עד שנשארנו סמייל, שאי (מן הסתם), בריין,החבר הכי טוב שלו, ניים, עוד ידיד שלי ואני וסימפל. סימפל לא ממש נחשבת כי היא דיי נרדמה. וכולם דיברו וצחקו על איזה ילד משנה שעברה, ובכלל על עוד שטויות. וזהו כעיקרון....לא היו עוד דברים מעניינים....נראה לי....(למה לעזאזל זה יוצא לי במודגש?!)

הגעתי הבייתה בעשרה לארבע, ודפקתי שינה עד שלוש. החיים קשים.

שבוע טוב!   

בבוקר יום חמישי, מצאתי את עצמי בערך בשעה חמישה לעשר בבוקר, הולכת ברחוב עם אחותי האמצעית. שתינו הלכנו לכיוון תחנת האוטובוס כדי לתפוס מונית לחיפה - לפגוש את אמא שלי. כבר שהגענו לתחנה בפוקס הגיעה מונית, ואחרי נסיעה לא ארוכה מדיי הגענו להדר, לרחוב החלוץ. אמא שלי חיכתה לנו שם, ואז הלכנו לקנות בגד ים לאחותי. באופן מפתיע אחותי בחרה בגד ים תוך עשר דקות (כולל מדידה ותשלום). היא בחרה בגד ים ממש יפה, גופייה ומכנסון בצבע ג'ינס כזה...שיש כמו רקמה של פרחים בחלק העליון של המכנס. ממש יפה. אח"כ הלכנו למשרד החדש של אמא שלי. שהייתי קטנה, אמא שלי הייתה לוקחת אותי איתה לעבודה, ותמיד היינו מסתובבות בהדר, ככה שהביקור הזה עשה לי נוסטלגייה קלה. לפני כמה שנים, היא עברה למשרד אחר במושבה הגרמנית, והשנה הם שוב חזרו למקום שבו עמדו המשרדים הישנים שלהם-  רק שעכשיו בנו שם משרדים חדשים. המשרד של אמא שלי ממש יפה וגדול, ואז אמא שלי הייתה צריכה ללכת לישיבה, אחותי עוד שיחקה קצת במחשב, ואז יצאנו להסתובב.בהתחלה התבלבלנו ביציאה מהמשרדים, אבל בסוף מצאנו את דרכנו. יצאנו החוצה לרחוב, ונכנסו לאיזו חנות בגדים, אחותי קנתה חולצה ממש יפה בכל מיני גוונים של כחול עם אדום, ואילו אני קניתי סטרפלס בצבע ירוק זית, שכתוב עליה בלבן :

Hello boys!

ומהצד יש שני פסים בצבע לבן.....חיפשתי גופיית רשת, אבל לא מצאתי שום דבר שמצא חן בעייני.

המשכנו עוד להסתובב עד שאחותי החליטה שהיא רוצה לחזור. ואז התבלבלתי בכיוונים, ו...הלכנו לאיבוד. ניסינו לחזור חזרה, אבל היינו כל כך מבולבלות, עד שהתקשרנו לאמא שלי שתבוא לחלץ אותנו. היא ניסתה להסביר לנו את הדרך חזרה, אבל לא הבנתי כלום, אז היא באה לקחת אותנו. שוב חזרנו למשרד שלה, ואז בערך ב- 1 חבר מהעבודה שלה לקח אותנו הבייתה. היה יום עמוס ומייגע.

בערב, הלכנו לדודים שלנו. (אח של אבא שלי). חוץ מאיתנו, היו אחותה של אישתו של דוד שלי, בעלה והילדים, אחיה ואשתו, וההורים שלה. היה דיי נחמד, רוב הזמן ראיתי טלוויזיה.

היום ישנתי עד מאוחר, ואז בצהריים ראיתי את הסרט קזבלנקה. אני מתה על סרטים ישנים ואפילו בכיתי בסוף. (כמה צפוי).

היום בערב שאי עושה מסיבת יומלדת. לקח לי דיי הרבה זמן למצוא מעטפה. בבית הזה אין מעטפות! הייתי צריכה להשתמש במעטפה עם ציור של גארפילד....נו טוב...חוץ מזה אצל סבתא שלי יש ארוחה משפחתית היום לכבוד דודה שלי שנוסעת עוד חודש לארה"ב לשנה.....ואני כאמור רוצה ללכת לשאי! ההורים שלי לא הכריחו אותי, אבל טרחו לעשות לי רגשות אשם ואבא שלי רק אמר שזה לא יפה והמשפחה הכי חשובה....אני יודעת שהוא צודק, אבל......אני מקווה שהמסיבה הזו תהייה שווה את זה....

אין לי ממש כוח להתחיל לכתוב בפירוט על הימיםן האחרונים, אז כמה עדכונים קצרים:

·         ביום ראשון היה לשאי יומולדת. אז באתי במיוחד לביצפר ואיחלתי לו מזל טוב.

·         ביום שבת סמייל כעס עליי, על משהו שעשיתי. הוא לא אמר מה, רק ממה שהוא רמז זה בקשר למה שבריין אמר, וזה משהו שיותר נכון לא עשיתי, ומאותו דבר רק איינג'ל יצאה בסדר. אבל לבסוף הוא סלח לי והזהיר אותי שאין יותר הזדמנויות. הבטחתי להתנהג יפה ולא לעשות את זה יותר בשנית, אבל אני לא יודעת מה עשיתי.....

·         ביום שניהייתה לי הבגרות במתמטיקה. היה בסדר, המתכונת הייתה יותר קלה לפי דעתי. הבוחן היה אנטיפט והתחיל להטיף לנו במבחן. אני חושבת שזה דיי טראומתי לעשות את הבגרות הראשונה במתמטיקה. אבל לא נורא עברתי את זה. אח"כ בדקתי את התשובות והכל נכון...אבל בכל זאת, אני לא יודעת.

·         יום שני באו להתקין לנו ADSL  . לקח דיי הרבה זמן אבל לפחות האינטרנט מהיר.

·         שיחה מעניינת שעשיתי עם סקורפיו באיי סי קיו

סקורפיו

איזה חמוד ____(שאי)..הוא התקשר אליי כדי לשאול איך הלך לי.

סקורפיו

אני מתה על הילד הזה!!!!!!!!!!!

אני

ואליי לא???????????

סקורפיו

הוא לא התקשר אליך..?

אני

לא......

סקורפיו

לא נורא!!

אני

(פרצוף בוכה)

סקורפיו

אוייי אני כל כך מתה עליו!!!הוא כזה מתוק!!

חחחח אחרי זה הוא דיבר איתי באיי סי קיו והוא גם דיבר בטלפון אז אמרתי לו

שיגיד לי שהוא סיים ואז נדבר,אחרי 2 דקות הוא שולח לי הודעה

"זהו,אני כולי שלך"

סקורפיו

איזה חמוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני

......

סקורפיו

ואמרתי לו שאני מתגעגעת אליו!!

סקורפיו

את יודעת כמה זמן לא ראיתי אותו?!

סקורפיו

אז הוא אמר לי שהוא גם מתגעגע!:)

אני

............................

סקורפיו

........?

אני

אין לי מה להגיד....

נעלבתי

סקורפיו

למה?!?!?!

סקורפיו

בגללי?!

סקורפיו

סליחה!

אני

את לא אשמה.......

מה לעזאזל זה אמור להביע?

אני כבר ממש לא יודעת מה איתו....נראה לי שהוא מחכה שהכל יעבור.....וחושב שאם הוא יעצום עינים אז זה פשוט לא יקרה.

* ביום שני בלילה דיברתי עם שאי.... בהתחלה שלחתי הודעה לאיינג'ל אבל מסתבר שהפלאפון שלה היה כבוי. אז שלחתי הודעה לשאי, והתחלנו לדבר בהודעות...עד שהוא אמר שהוא לא יכול לשלוח יותר הודעות...אז התקשרתי....דיברנו איזה שלושת רבעי שעה.... המוח  שלי התחשמל והסוללה נגמרה... אבל הוא כזה מתוק!

* ביום שלישי לא למדנו. המורה לביולוגיה הבריזה, אז סתם הייתי אצל סטאר בבית ביחד עם עוד ילדה, והתפגרתי משיעמום. ואחרי זה חזרתי לשיעור תנ"ך.

* הכונן דיסקטים שלי נהרס. צריך לחלץ את הדיסקטים עכשיו עם פינצטה. ובנוסף הוורד שלי משתגע.

* בריין חזה את העתידות של כל אחד מאיתנו.....יצא ממש מצחיק:

ניים - יעבוד באיזו חברת הייטק משעממת...

בגיל 25 יהיה בפאב עם החבר'ה מהעבודה - אבל עדיין לא ידע להתחיל עם בחורה

סמייל -הוא ילך, יסיים עם תעודת בגרות טובה יחסית

בצבא לא ירצו אותו בקרבי, הוא יהיה ג'ובניק...

הוא יספיק להסתכסך עם כולם, הוא לא יוכל לשמור על החברים שלו מרחוק...

הוא ימצא את עצמו מועבר ממחלקה למחלקה

הוא ישתחרר מהצבא - בלי ממש חברים

ויבלה את השנים הבאות של חייו באשליה כאילו הוא איזה רווק מבוקש

בה בעת שהוא יחזור כל יום לכוך קטן ליד התחנה המרכזית.

ייעצר מדי כמה חודשים בטעות כעובד זר מרומני

וכמה ימים לפני יום הולדת 31 - יתקשר ל____(איינג'ל)

ויתפלל שהיא לא נשואה

איינג'ל -  עתיד קצת פחות ורוד... אבל היא הרי לא תהיה עקרת-בית קלאסית שכזאת.

אבל היא תתחתן לדעתי, בשנות ה30 לחייה. ולא עם ____(סמייל) תודה לאל.

אני רואה את ____(איינג'ל)מסיימת   תעודת הבגרות עם 90 בביולוגיה, אבל היא תכעס שהמורה המניאקית לספורט נתנה רק 80. היא שונאת אותה.

היא תתגייס לצבא, אבל היא לא תנסה לקרבי, למרות רוח-הקרב שלה, וכל הדיבורים על שוויון בין המינים.

בצבא היא תהיה די להיט, בכל זאת בחורה שמבינה קצת בספורט...

היא תעבוד בתפקיד די פשוט, הוא לא יהיה לרמתה. אבל לפחות יהיו תנאי שירות נוחים.

יהיו לה כמה חברים, יבואו וילכו. אף אחד לא עושה רושם מיוחד.

היא תעבור לגור בדירה ליד קמפוס, עם עוד שותפה (או שתיים).

יהיה לה כיף, היא תשחק במגרשי הטניס של האוניברסיטה, אבל רק לכיף.

היא תפגוש בחור, מיוחד, המערכת יחסים תתקדם מהר, אבל היא לא תהיה מוכנה להתמסד עדיין.

בגיל 30, היא נזכרת בהתערבות נושנה, עם איזה ילד שפעם היה החבר הכי טוב שלה בתיכון.

היא נכנסת ללחץ, מתחילה לצאת עם גברים, אף אחד לא מוצלח. היא מתגעגעת ל"מיוחד".

בגיל 31, בגלל שהיא כזאת הגונה, היא נאלצת לממש את תנאי ההתערבות.

ובזה חייה תמים. תרתי משמע

מיי - אני רואה את ___(מיי) למשל, מסיימת תעודת בגרות בהצטיינות, רוטנת-מה על ה97 בלשון בגלל נפי"ו...

מתגייסת לצבא, עושה משהו במודיעין, או חיל האוויר.

מוצאת חבר בצבא... הוא קרבי את יודעת...

מאד כיף לה איתו, אבל

בגיל 24, אחרי כמה חברים שבאו והלכו, היא פוגשת איזה סטודנט, שלומד יחד איתה לתואר...

הוא נהדר. ולא לכל אחד היה אומ"ץ להתחיל עם החתיכה של המחלקה.

הוא קצת צדקני, אידיאליסט כזה, אבל אוהב אותה מאד, מסור לחלוטין, ותמיד דואג שתחייך, פשוט זוג מושלם. כמובן זה אומר:

בגיל 27 החתונה... הוא הציע במשחק האליפות של מכבי חיפה כמובן. טוב, אין לה ממש יריבות. לשתיהן.

עד גיל 31 כבר יש לה עבודה טובה ומעניינת באיזה מפעל גדול, רק אלוהים החבר'ה ממחלקת אלקטרוניקה משגעים אותה!

התואר השני כבר מאחוריה, אבל למישהו יש לעזאזל זמן לעשות גם את הדוקטורט?

הם בודקים את המודעות בעיתונים לבית פרטי עם גינה.

אולי הם יצטרכו עוד חדר ל"פז" הקטנה. כמובן שאם כן, יצבעו את החדר בירוק

החבר הכי טוב של בריין - אני רואה, מסיים תעודת בגרות בהצטיינות-רבה, מודאג עדיין לגבי מה הוא יעשה בצבא...

הוא יתגייס, ירצו לשלוח אותו לקרבי, אלמלא המשקפיים. גם הוא יהיה ג'ובניק, וירטן מאד על העבודה שלו.

בגיל 21 הוא ימצא חברה... הגיעה הזמן

סטודנט לתואר ראשון, ילך לו מצוין.

יזכה לתפקיד ניהולי בחברה גדולה בגיל 26...

   שימצא..... sweetheart.. יתחתן בגיל 30 עם ה.

היא לא תהיה חתיכה, אבל לפחות היא לא תאהב אותו בגלל המיליונים שלו.

אני מנסה לשכנע אותו לכתוב עליי.....אבל הוא עצלן. לכן חשבתי בעצמי על העתיד, אפילו שאני לא עושה את זה טוב כמוהו. שלחתי את זה בהודעה לסטאר. זה קצת נשמע כמו טלנובלה אבל לא משנה :  אז אני אתגייס לחיל הים. לשייטת שם. (דודה שלי מסדרת פרוטקציות) אני פוגשת שם לוחם חתיך לאללה ואמא שלי מתמוגגת. אחרי הצבא אני משלימה בגרויות בהצלחה. ואז יש לי שנת חופש שבמהלכה אני מחרפנת את אמא שלי....טוב נו אני גם עובדת באיזה עבודה זמנית. בקסטרו אם אפשר. ואז אני מתחילה ללמוד תואר ראשון ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה. אני ממשיכה לתואר שני ואני עושה מחקר על גנום הלברדורים. אני מצליחה להנדס לברדור שלא גדל, אלא נשאר גור קטן וחמוד! (אין כמו גורי הלברדורים). בנתיים יש לי את הלוחם החתיך. כמעט שכחתי ממנו. טוב נו כמובן שאני מוכנה להתחתן איתו...הוא יעשה מה שהוא יעשה....אנחנו מגדלים את שתי הבנות החמודות והיפות להפליא שלנו...מאי ודניאל.....וכמובן שהן הילדות הכי הכי מושלמות שיש (כי הן הבנות שלי). אני רואה את עצמי בביקור אצל הוריי ואמא שלי מתמוגגת ורודפת אחריהן עם השניצלים שאבא שלי הכין. אחרי כמה שנות נישואים אני והלוחם על סף פירוד.בערך שאני אהייה בת 30 אני נזכרת במי שהיה האהוב שלי מהתיכון.....בשאי. אני נזכרת איך לא עשיתי עם זה כלום ואז אני מצליחה למצוא אותו בעזרת הטכנולוגיה המשוכללת של הימים ההם.או שפשוט כולנו שומרים על קשר ואז זה לא בעייה להרים אליו צלצול אני מוצאת אותו או פשוט מתקשרת אליו ומחליטה להתוודות על אהבתי. מסתבר שגם כשהוא הבין שאני בעצם אהבת חייו זה היה מאוחר מדיי. אני מתגרשת מהחתיך, ואני ושאי חיים ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה, ליד הטכניון. (נא לא לשכוח את מחקר הלברדורים)

* ניים וסמייל השלימו. אחרי שהם לא דיברו שנתיים וחצי בערך, הם חזרו לדבר. (הכל תודות לשאי שלא אמר נואש). בכל אופן אני נורא שמחה בשבילם!

·         אתמול בלילה היה פשוט סיוט. קמתי באמצע הלילה עם כאב בטן נוראי.הרגשתי שכל הקיבה שלי מתפחלצת לאיטה. זה היה נורא. במשך שעתיים לא ישנתי ובקושי יכולתי לזוז. חשבתי כבר לזחול לחדר של ההורים שלי ולילל להם שיקחו אותי למיון כי אני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר. אחרי שעתיים וריצות לשירותים הבטן שלי נרגעה קצת.

·         היום בבוקר הרגשתי רע. הודעתי לאבא שלי שאני מבריזה מאנגלית. המשכתי להרגיש רע. באתי בתשע רק לשיעור מתמטיקה ורק כי סימפל ביקשה שאני אביא לה קלסר לעבודה שעשינו יחדיו בביוטכנולוגיה. בבית ספר כבר היה לי כאב ראש איום, ובמילא שיעור ביוט' התבטל ובמקומו היה שיעור מחשבים – גם ככה לא היה לי דיסקט וכוח לעשות כלום, ושיעור ספורט שאח"כ היה אמור להיות בו תגבור בהיסטוריה לנתיב העיוני…אז שוב לא יהיו תלמידים ומה שוב? נשחק. ולשעתיים ספרות ממש לא היה לי כוח. אז חתכתי הבייתה. בדרך הבייתה ביחד עם סימפל (היא עברה בבית שלה לקחת משהו) – פאקינג שיט – ראיתי את המורה שלי לאנגלית. אני לא יודעת אם היא קלטה אותי בכלל. באתי הבייתה, התקשרתי לאמא שלי להודיע לה שאני גמורה, שתיתי תה והלכתי לנוח.

·         סוף סוף הגשתי את הפנקסים של המחוייבות האישית. למען האמת, היו חסרות לי 42 שעות. אז פשוט זייפתי אותן. הזיוף לא נראה מי יודע מה...אבל לפחות ניסיתי. הם לא יכולים להגיד לי כלום, כי אם הם יעזו אני אגיד להם כל מה שאני חושבת על הבית הספר המזופת הזה והשיטה הדפוקה שלו. זו מילה שלי כנגד מילה שלהם, ויש הרבה תלמידים שמצליחים להתחמק. זה ממש דפוק לחייב אנשים לעשות משהו שהם לא הכי רוצים כי ככה זה גם נראה. אני רק רוצה לראות מישהו אומר לי משהו.

* היום היה לי שיעור תגבור בהיסטוריה. איחרתי כי פשוט ישנתי ולא היה לי כוח לקום מהמיטה. אבל לא נורא. התגבור היה שעה וחצי. חוץ מזה קיבלתי 80 במבחן בספרות.

זה הכל לבנתיים.... היום אני חושבת שאני אלך לישון מוקדם ...מחר יש

לי יום ארוך......