היום במוסף "סופשבוע" של העיתון מעריב פורסמה כתבתה של אליען לזובסקי על הגלולה למניעת היריון. אני מאוד אוהבת את הכתיבה של אליען, תמיד אני נהנית לקרוא את הכתבות שלה, אבל הפעם... משהו קצת הפריע לי.

אליען הפסיקה את השימוש בגלולות (כי היא מעשנת. נראה לי הרבה יותר מזיק לבריאות לעשן...) ומאז שהפסיקה גופה היה נתון ב"רכבת הרים הורמונאלית" כמו בגיל ההתבגרות (מצבי רוח, חרמנות, תסמונת קדם וסתית וכו') . היא ניסתה למצוא אמצעי מניעה שיחליפו את הגלולה, ראיינה רופאים/רופאות ונשים שמנסות שיטות אחרות.

יש בכתבה הסברים על אמצעי מניעה אחרים ולמה הם לא בדיוק יעילים או קלים להשגה ותפעול, הסברים על ה"שיטה" - שיטה טבעית שעובדת על בדיקת חום הגוף, הפרשות ומנח צוואר הרחם (אין לי מושג מה זה) ובאמצעות בדיקות אלו את אמורה להבין אם את מבייצת או לא (כן, ומה יקרה אם אפספס בחום הגוף או במדידת ההפרשה? מה יקרה אז?), הסברים על הסכנות של הגלולה לגוף... בעיקר דובר על כך שהגלולה מונעת מאיתנו הנשים להתחבר לגוף שלנו ולהרגיש אותו:"היה מדהים לגלות כמה הגוף שלי סורס במשך 17 השנים בהן נטלתי גלולות... על הדרך נמחק הדבר החשוב באמת: החיבור לגוף... אם המחזור סדיר איך הוא מרגיש שהוא לא מאולץ להתרחש באופן מלאכותי כמו בגלולות", "הבחירה ב'שיטה' למשל, יוצרת אינטימיות מקסימלית בינך לבין גופך".

השורה התחתונה של הכתבה היא שאין ממש תחליף לגלולה. אמצעי המניעה האחרים שיש בשוק (מלבד התנזרות) אינם יעילים כמוה, אינם נוחים להשגה כמוה ואינם פוגעים פחות בבריאות כמוה. ונכון שיש קונדום, אבל כשיש בנזוג קבוע, זה קצת מבאס להשתמש בו. לי באופן אישי ממש מוריד את החשק לעצור את הכל באמצע ולהתחיל להתעסק בזה. אז אם יש לי חבר קבוע שאני סומכת עליו ויודעת שהוא נטול מחלות, פשוט לא בא לי להשתמש בזה.

אני בהחלט מסכימה שעשויות להיות לגלולות תופעות לוואי. הלוואי והיה אמצעי מניעה יעיל וללא תופעות לוואי.

אבל, כל הקטע הזה של "הגלולה מונעת חיבור לגוף שלי ולנשיות שלי" קצת מגוחך בעיניי.

החיבור שלי לגוף שלי לא מתבטא בזה שאקבל מחזור בשיטה הטבעית.

מזה משנה האם אני מקבלת מחזור טבעי או מחזור מזוייף?

זה משהו ניו איג'יי שנראה לי מגוחך מאוד והוא גם מוציא את הנשים מגוחכות. הנשיות שלי לא מתבטאת בכך שאני מרגישה את הביוץ שלי, שאני חווה את המחזור החודשי בצורתו הטבעית.

הרי הביוץ והווסת הם תהליכים כמו כל תהליך אחר בגוף שלנו. אני לא חושבת שבתהליך הזה אני מרגישה יותר אישה, זה פשוט משהו טבעי שקורה לי בגוף. אם אני מקבילה את זה לגברים, אז אולי תהליך שקורה רק בגופם של גברים זה שפיכת זרע. מה, שגבר שופך זרע הוא מרגיש חיבור לגוף ולגבריות שלו? לא נראה לי, אבל בנים, אתם מוזמנים להאיר את עיניי.

אני לוקחת כבר חמש שנים גלולות, ברצף. אני משתמשת ב"יסמין" שנחשבת לבעלת הכי הרבה הורמונים. ולא היו מעולם תופעות לוואי (דווקא ממש חיכיתי בציפייה שהחזה שלי יגדל וזה לא קרה). אולי קצת ירדו לי החצ'קונים. אבל באמת, על אף הגלולה כן יש לי מצבי רוח, כן יש לי חשק מיני, וכן, לעיתים יש לי כאבי מחזור. כל עוד אני לא ארצה להיכנס להיריון, אני אמשיך בגלולות. אין לי בעייה להמשיך לקחת ברצף עוד חמש שנים. אני ממש לא מרגישה מסורסת.

אני חושבת שהגלולה כן משחררת את האישה. אני שכל עוד האישה בריאה ואין לה תופעות לוואי וסכנות בריאותיות עקב הגלולות (כמובן, כל גלולה אפשר להחליף, יש הרבה סוגים ואם גלולה אחת עושה תופעות לוואי אז גלולה מסוג שונה יכולה להיות טובה)- שתיקח את הגלולה.

אני רוצה לדעת שיש לי את האפשרות לשלוט על הכניסה שלי להיריון. אני מרגישה הרבה יותר טוב בידיעה שהגלולה תגן עליי מפני היריון לא רצוי. ואחוז ההצלחה של הגלולה הוא 99.9% במניעת היריון. אין שום אמצעי מניעה אחר שמגיע לזה. (חוץ מהתנזרות כמובן).

הכתבה פשוט משאירה נשים במחשבה של "אוי ואבוי! מה אני אעשה עכשיו?" וזה רק פוגע בהן לדעתי. בדיוק כמו כל הכתבות האלו עם כל המחקרים האלו שטוענים שמעונות יום מזיקים ופוגעים בילד. כאילו נותנים לך לחשוש אשמה בזה שאת לא רוצה להיכנס להיריון.

ההשלכות של היריון לא רצוי- כמו הפלה, נראה לי הרבה יותר חמורות ופוגעות מכך שתשמשי בגלולה.

החיבור לגוף שלי לא מתבטא בכך שארגיש את המחזור שלי בצורתו הטבעית. והאמת? זה מרגיש אותו הדבר כשהמחזור שלך מגיע טבעי או מגיע עקב גלולות.

החיבור לגוף שלך חשוב גם בסקס. ואם את לא מרגישה מוגנת באמצעי המניעה שלך – את לא תהני.

יותר חמור בעייני שאיזו נערה תקרא את הכתבה, תחליט שהיא רוצה להיות נשית ומחוברת, ולא תשתמש באמצעי מניעה.

שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. אם למישהי נוח להשתמש בקונדומים באופן קבוע – שתהנה, אותי זה מבאס. אם מישהי רוצה לסמוך על "השיטה" (שנראית לי טיפשית ולא יעילה בעליל) – שתסמוך עליה.

 אני אמשיך לקחת גלולות.

אחרי המבחן הראשון של סמסטר א', עליתי על קו 39 מהאוניברסיטה ונסעתי אליו. זה היה שלושה שבועות אחרי הפעם ההיא, בדיוק ב-1 לחודש, שיצאנו ביחד לפאב וקצת השתכרנו, והוא נישק אותי. אחרי השבוע הזה, בו נפגשו כמה פעמים, וזה נגרר למיטה, ואני הפסקתי אותו כל פעם והוא אמר שהוא מתחיל להתאהב בי ורוצה ממני יותר מידידות ואני בכיתי ואמרתי לו שאני מבולבלת ואני רוצה לאטום את הלב שלי לעולם.

היינו אמורים ללמוד למבחן במבוא לסוציולוגיה. הוא חיכה לי בתחנה ואני ירדתי מהאוטובוס והרגשתי את הקור חודר לי לתוך העצמות. הוא נתן לי נשיקה על הלחי וחיבק אותי אליו לחיבוק חזק והרגשתי שאני רוצה שיחבק אותי עוד ועוד.

התחלנו קצת לקשקש, וישבנו על הספה. אמרתי לו שיביא משהו, אני לא זוכרת בדיוק מה. משהו שקשור ללימודים. ואז הוא נישק אותי. הוא נישק אותי במעיין ביטחון, כאילו אני החברה החוקית שלו וזה מה שהוא אמור לעשות. אהבתי את זה. התחלתי להרגיש פרפרים בבטן ובלב. לא למדנו יותר מדיי, כמו שניתן לתאר. כי ניסינו ללמוד, אבל הוא נישק אותי שוב ושוב ושוב ושוב, ומשהו בלב האטום שלי קצת נפתח. הרגשתי שאני רוצה שלא יפסיק לנשק אותי לעולם.

חזרתי הביתה בערב, ישבתי מול הלפטופ. ואז הייתה בי הכרה, שאני והוא – זה צריך להיות. שאני כנראה מאוהבת. ואפילו שזה לקח קצת זמן עד שהחלטנו שאנחנו באמת ביחד, כי... ובכן, היו כל מיני עניינים עם החברה הקודמת שלו. אבל אני הבנתי אז שזה מה שצריך להיות. כמו איזה קלישאה מטופשת שאני קוראת בספרים "ואז הבנתי שאני מאוהבת".

שלחתי לו סמס "סתם רציתי להגיד שהיה לי ממש כיף איתך היום:)" והרגשתי כמו ילדה בת 12 שמדברת לראשונה עם הבחור שהיא מאוהבת בו.

***

אחרי המבחן הראשון של סמסטר ב', עליתי על קו 39 מהאוניברסיטה ונסעתי אליו. נכנסתי אליו לדירה והוא בדיוק התעורר והסתכל עליי. הורדתי את הסנדלים והוא זז קצת הצידה ונכנסתי למיטה ונצמדתי אל הגוף שלו. אני כל כך אוהבת את החזה הרחב שלו ואת הזרועות השריריות והמקועקעות שלו. הוא חיבק אותי לחיבוק חזק והרגשתי בטוחה. הרגשתי את החמימות של הגוף שלו, הרחתי את הריח שלו. הוא נישק אותי. רציתי שהוא יחבק אותי ככה לנצח, שנישאר לעולם ועד בדיוק ככה, במיטה שלו. שלא נזוז, שלא נקום, שלא נלך לשום מקום. פתאום כל הכעסים, העצבים, המצבי רוח, כל הרגשות הרעים שלי התפוגגו. הוא לחש לי שהוא כל כך התגעגע אליי. אמרתי לו שגם אני.

בערב הוא התקשר אליי בזמן שראיתי "כוכב נולד" והוא אמר לי שהוא כבר מתגעגע ואוהב. אמרתי לו שאני אוהבת אותו גם ומתגעגעת המון ומחכה לראות אותו שוב.

אתמול היה היום האחרון לסמסטר. ניתן לומר שבאופן רשמי סיימתי שנה א' על אף שבפועל יש לי עוד מבחנים (כרגע אני אמורה ללמוד למבחן באתיקה וערכים שיש מחר), עבודה להגשה ועוד קורס מתקדמים 2 באנגלית.

מדהים כמה השנה הזו עברה כל כך מהר.

אני זוכרת את היום הראשון, איך נכנסתי לכיתה באיחור ועם לב פועם מרוב התרגשות.

בהתחלה לא התחברתי במיוחד למה שבחרתי ללמוד וגם אחרי שסיימתי שנה ראשונה אני לא חושבת שהתחום שלי הוא פסגת שאיפותיי וחלומותיי. אבל בסדר, זה מה שיש, ועם זה ננצח.

אני זוכרת שבהתחלה הייתי מאוד בודדה ומדוכאת, אבל לאט לאט הכרתי יותר ויותר אנשים( וגם חבר) ואני כבר לא יושבת לבד בהפסקות.

אז זהו, הזמן טס, סיימתי שליש תואר וזה דיי מכובד ונחמד.

אני מקווה שאצליח במבחנים הרבה יותר מאשר סמסטר קודם, ובא לי כבר קיץ וחופש.

כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי מחכה בכיליון עיניים לשבוע הספר. הייתי ילדה חולמנית בעלת דמיון מפותח והחברים שלי היו הספרים. הייתי אוהבת לשקוע בתוך עולמות אחרים ולדמיין את עצמי חיה בעולמות האלו.

במהלך שבוע הספר היו דוכנים מלאי ספרים ברחבה שליד הספרייה ציבורית. הייתי מגיעה עם ההורים והאחיות והרגשתי כמו בחנות ממתקים. הסתובבתי לבד בין הדוכנים, בודקת את כל הספרים ורוצה את כולם. בסופו של דבר הייתי יוצאת עם שניים – שלושה ספרים והרגשתי מאוד לא מסופקת.

הייתי מתיישבת ישר לקרוא ולא מפסיקה. עד היום הקריאה שלי מאוד מהירה ואני מסיימת ספר באורך ממוצע בשלוש שעות.

הספרים שאהבתי בתור ילדה היו : שמוליק קיפוד, איה פלוטו, מעלה קרחות, ויהי ערב, כספיון הדג הכסוף ובטוח יש עוד הרבה שאני כרגע לא זוכרת. אני אוהבת להיכנס לחנויות ספרים ולהסתכל על ספרי הילדים בנוסטלגיה ולהגיד לעצמי שארצה להקריא אותם לילדיי העתידיים.

כשבגרתי (בערך סביבות כיתה ג'- ד') אהבתי מאוד את סדרת ספרי "האסופית" ואת "נשים קטנות". גם הייתה סדרת ספרים מתורגמים שנקראה "יומן יקר", על ילדה בת 11 מארה"ב שכותבת יומן שמאוד אהבתי והתחברתי.

רשימת הספרים האהובים עליי בתור בוגרת ארוכה מאוד והיא פה בצד. אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים לקרוא, שלא קוראים. איך אפשר בלי ספר?!

כיום פג הקסם של שבוע הספר. אולי כי יש כל הזמן מבצעים ברשתות השונות, אבל בשבילי להיכנס לחנות ספרים זה עדיין מרגיש כמו להיכנס לחנות ממתקים. יש את הריגוש רק בלהיכנס לחנות, לרפרף על כל הספרים, לציין לעצמי מה אני רוצה לקרוא. וכמובן- חווית הקנייה של ספר חדש שהיא מרגשת מאין כמוה. אני אוהבת לפתוח את הספר ופשוט להריח.

אני באמת צריכה לנצל את המבצעים ולקנות לעצמי ספר, או שניים או שלושה.