| 9/2008
עירית ופיטפוטים
יש מבטים שמותחים את קמטי הגיל יובל אחד אחורה. לכן, גם אם מבטינו יצטלבו במטרו סואן בלב אירופה במחצית הבאה של המאה, אזהה אותה מיד.
עירית כבר לא תקרא פה. היא איננה, נעלמה ולא תשוב אם כי... תמיד אצפה לה שתגיח מעבר לפינה.
כמו פרחח שמטפס על החומה ומציץ פנימה אל תוך גן-העדן אך לא נכנס, כך גם אני נותרתי עם קצה קרחון מעולמה של עירית, וגם הוא כבר נמס בכף-ידי העייפה. מי יודע אילו צמחים אקזוטיים ופיות שובבות שוכנות שם בפנים, בעולם שכה רציתי להכיר.
המפתח... הו... לו רק היה לי את המפתח.
בחורף האחרון אני הייתי אני, כמו שאתם מכירים (או חושבים ש...). היא נותרה כשהייתה, רק עייפה מעט מהחיפוש. היא מחפשת, את מה שרובנו כבר שכחנו מזמן שרצינו למצוא. אין מילה לדבר הזה, והוא יחליק מבעד לרשת שהשפה האנושית תנסה ללכוד אותו בתוכה.
עברו שניים ועדיין, יש לה את אותו אף קטן וחמוד, רווח בין השיניים, נקודת חן מתחת לסנטר, ידיים של ילדה עם מכחול ועיניים. כל הרגשות שבעולם מתחבאות שם מאחורי האישונים המתרוצצים בחוסר-מנוחה ילדותי. כשהיא דיברה איתי מעולם לא הביטה בעיניים. אולי לא ראתה אותי, או שהחביאה שם איזה סוד כמוס. לעולם לא אדע.
במשך חודש ימים, היא הייתה במרחק נגיעה. לו רק הייתי מישהו אחר, אולי היא היתה זו שאני מייחל שתבוא ותשנה אותי. מילכוד 22, אני זקוק לדג כפתיון בשביל לדוג. בינתיים אני יושב על המזח, השמש צורבת את עורי בעודי מנסה לשבור את הביצה שבאה לפני התרנגולת. דעו לכם שיום אחד ייתכן כי תקבלו הזדמנות שניה להרוויח את מה שאיבדתם ממזמן.
כדאי לישון עם עין אחת פקוחה.
שנת 2049
"שלום ד"ר. אני מעוניין באישיות חדשה. משהו מרענן, כמו מנטוס. אני רוצה להיות הפרחח על הסקייטבורד שמחליק על מעקים, ותוסיף לזה את הרטוריקה של מלקולם אקס. הוא היה מפורסם לפני הרבה שנים, עוד לפני שנולדת קטנצ'יק. האמת היא שגם אני לא נולדתי אז, אבל ילדי האייטיז אהבו לפנטז שנולדו בסיקסטיז כי העשור שלנו הוא המחורבן ביותר במאה הקודמת. סבא שלי היה חולק עלי, נו שויין...
יש לך מזל שאתה לא מכיר שיר בשם "ביג אין ג'אפאן", מזל גדול.
היה לי פיטבול בדירה למשך ארבעים ושמונה שעות. קיבלתי אותו מאיזה דביל שמצא אותו ברחוב, החליט שהוא שלו ואז חטף דלקת ריאות. בקושי יודע איך קוראים לבנאדם וכבר אני שומר לו על הכלב. פיטבול, תבינו, פיטבול בחנות ספרים. יש לי חנות ספרים, והיה בתוכה פיטבול. אנשים באים, רואים ספרים, אומרים "וואלה מגניב, אולי נכנס?" רואים פיטבול בפנים וממשיכים ללכת. השתין לי על הספרים החרא, והשתין לי גם בבית, בול לתוך המגירה במטבח שהשארתי פתוחה. יש אנשים טיפשים, דוחפים את האף של הכלב לתוך הפיפי. חושבים שכלב זה כמו בנאדם, מסוגל לקשר בין חוטם עם שתן לבין צרכים שעשו לפני ארבע שעות. יש כלבים טיפשים, חושבים שבני-אדם ראויים לאהבה שלהם.
אולי זאת הטיפשות שמחברת ביננו.
בין השמשות החוף מתרוקן ולאט-לאט ניתן לשמוע את הגלים. כנראה בגלל שהאדיוטים עם המטקות מפסיקים לדפוק בראש. אני יושב עם ארגז של אלכוהול וממצמץ לכיוון השקיעה. משקפי שמש אני שוכח תמיד, כמו שמות ופרצופים. יש שם גזלן אחד, אוהב לדבר עם אנשים על בית"ר ירושלים ואני חושב, כמה שזה נהדר שיש לך נושא לדבר עליו כל יום בלי שנמאס. אני הרי מאלה שמחפשים להתחדש בזווית חדשה. אתם חושבים שהתקליט השרוט של דירה להשכיר שקניתי בשוק הפשפשים מרגיש שהוא חוזר על עצמו או שהוא פשוט... חי את השריטה כל שניה מחדש?
רוסי שיכור מחנה את הרכב ליד הפאב השכונתי ומניח את הבירה על פרונט של רכב שלא שייך לו. מעיר לו ערבי משכיל שהרכב שלו ושיורד את הבקבוק, והרוסי מנפנף בידו בביטול. הרוסי נכנס לפאב והערבי שופך את הבירה. הרוסי חוזר, רואה בירה על הריצפה ונהיה אלים. הערבי מציע לקנות בירה חדשה, אבל הרוסי דורש "בדיוק את אותה הבירה".
יוצא בעל-העסק מהפאב, מרגיע את הבחור עם חיבוק ומילים מרגיעות ומכניס אותו חזרה פנימה. הבחור מתרצה וכולם חוזרים לשלהם. רק אני חושב לעצמי שלו אני הייתי הוא, לא הייתי מסוגל להניח את ידי על הטינופת וכנראה שהעסק היה נגמר רע.
המלצתי לסטודנטית אמריקאית לרפואה, שחיפשה ספר שיעזור לה להסתדר עם הסטודנטים האחרים במחלקה פנימית, על הספר "אינטיליגנציה ריגשית".
מישהו המליץ לי עליו.
מחר, אקום מאוחר.
אתעורר, כשיגיע הדוור.
לתיבה, ייזרק עוד חשבון מיותר.
ואת המטלות אדחה שוב, למחר.
צריך להשתיל לכל האנשים בעולם נורה קטנה במרכז המצח.
שתסמן לכל העולם איך אנחנו מרגישים באותו הרגע.
דמיינו לעצמכם כמה בעיות הדבר יפתור.
ולעומת זאת, כמה בעיות הוא עלול גם ליצור.
לא משנה איפה, מתי, ומהן הנסיבות.
אני תמיד מצחצח שיניים לפני השינה.
תמיד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
observer