http://www.mediafire.com/?edrcpwamwhn
http://www.mediafire.com/?mxbdopycm9l
http://www.mediafire.com/?jrg2nvjhjy1
http://www.mediafire.com/?dzlywtxxcdo
http://www.mediafire.com/?qscsuw2jgwy
http://www.mediafire.com/?jqh19mhzwex
http://www.mediafire.com/?juwjsq0r5nz
http://www.mediafire.com/?tnxqd0zxjze
בצל השואה-התלבטות ניצולי השואה:
הניצולים התחבטו בנושא המורשת,בשאלה מה צריכים ילדיהם בני הדור השני,לדעת על השואה.
רבים מבני ניצולים כעבור עוד דור,עומדים גם הם נוכח המבוכה הזאת.
עד כמה ארצה שבי או בתי יהיו שקועים בשואה?איך עלי להציג לפניהם את המידע?
באיזה גיל עלי לחשוף אותם?לאילו פרטים?.
הדור השני מסוגל יותר מהוריו לווסת את תהליך הנחלת המידע,שכן אצל ההורים פעפעו הדחפים,הסיוטים והזעם.
ועדיין עומדות בפני הניצולים שאלות חזקות:
באיזו מידה ארצה שהתקופה הזאת שעברתי תתפוס מקום מרכזי בהווה של ילדי?
האם ברצוני להנציח אצלם את מסגרת ההתייחסות הזאת?
או להגן עליהם מפניה?
1.ב קשר השתיקה:
הדור השני לשואה העלה מספר שאלות מחקריות בפסיכולוגיה,בין הבולטות שבהן:
האם טראומה נפשית שחווה הורה יכולה לעבור לילדו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה,וכן מה ביטוייה הנפשיים של העברה זו של תחושת הטראומה לדור השני.
ההשערה היא כדפוסי התקשורת בין הורים אשר חוו את טראומת השואה לבין ילדים היא בעלת תפקיד מכריע בהעברת הטראומה לדור השני.
דפוס התקשורת אותו זיהו הפסיכולוגים כמאפיין תקשורת בין הורים שחוו טראומה לבין ילדיהם שונה בשם ''קשר השתיקה''.אותו ''קשר שתיקה'', הוא ההסכמה שבשתיקה,במשפחות של ניצולי שואה,שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה.
הצורך בקשר השתיקה נובע לא רק מן הצורך ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר הטראומה, אלא אף מאמונתם כי תיאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד. ילדיהם של הניצולים - הדור השני לשואה - נעשים בדרך כלל רגישים לצורך הזה של הוריהם שלא לדבר על הנושא והתוצאה היא כי שני הצדדים, הורים וילדים יחד שותפים לקשר השתיקה.
התמודדות של בני הדור השני עם עבר הוריהם:
מרבית בני הדור השני לניצולי השואה,הפונים לטיפול עושים זאת בשנות השלושים והארבעים לחייהם.
למרות ההישגים הגבוהים במיוחד בתחומים שונים של החיים:
כלכלה,מדע ומחקר,ספרות,אומנות,רפואה,צבא וביטחון רבים מהם מתמודדים עם תחושות קשות הנובעות מהטרגדיה הנוראה של הוריהם,ניצולי השואה.
למרות שרוב חוויותיהם של אובדן,פחד,השפלה,רעב,חוסר וודאות,חבויות עמוק בתוך זיכרונות ההורים,ואף פעם לא הועברו במילים,הן משפיעות בצורה חזקה על ילדיהם,מעצבות את תפיסתם של העצמי והעולם שלהם,מטילות צל כבד על היחסים עם אנשים ובמיוחד פוגעות ביכולתם ליצור קשר אינטימי.
1.א מצבם הנפשי של הניצולים:
השואה הינה אחת מהטראומות הנוראות ביותר שיכול לחוות אדם.
ניצוליה סבלו בכמה אופנים:נפשית,פיזית,ובריאותית.
היו הבדלים ניכרים בעצמת הפגיעה הטראומטית בקרב ניצולים שונים: השואה לא ביטלה את ההבדלים האישיותיים של הניצולים, והתמודדות אתה לא הייתה זהה. תהליך החלמתם של הניצולים היה קשה בכל מקום בו החליטו לגור. לחלקם הייתה פגיעה טראומטית חזקה במצבם הפיזי והנפשי, שבחלקה נמשכה כל ימי חייהם. היא התבטאה בין היתר בזעזוע רוחני גדול שעברו, בתחושה שהיו ב"פלנטה אחרת" שאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהישרדות, וגם בתחושה שהם זכו בחייהם על חשבון אחרים (בשאלה ששאלו את עצמם: "למה דווקא אני שרדתי ואחרים לא?"). תקופה נוראה זו חרתה בחלק מהניצולים צלקות גופניות, נפשיות ורוחניות, שאופיינו בתסמונת מחנות הריכוז.
בעקבות חשיפת השמדת יהודי אירופה, באה תקופה של שתיקה מצד הניצולים על מה שעבר עליהם בשואה. הם אצרו את הידע והתחושות בלבם, חלק גדול מהם העדיף שלא לספר על העבר, אם מתוך ניסיון להשתקם ואם כשנוכחו להיווכח שגילוייהם לא עניינו את הרבים, לא בישראל ולא בארצות אחרות, וכי אלה ממילא לא ישנו את מהלך הדברים בחברה.
שלום,שמי חן גד'ג ואני עושה את עבודת החקר על הדור השני של השואה.
בחרתי בנושא זה משום שהוא מאוד קרוב אלי ואני מאוד מזדהה עמו.
משפחתי מצד אמי ניצולי שואה לכן אמי חיה במשפחה של ניצולים כל ילדותה,לחיות בצל של דבר כזה לא קל,לכן רציתי לכתוב את עבודתי על נושא זה גם כדי להזדהות עם אמי וגם כדי להרחיב את אופקי בנושא זה.
1.ב תסמונת מחנות הריכוז (K.Z. syndrome):
הינה תסמונת שלוקים בה חלקם או רובם של ניצולי השואה. אף שהיא נחשבת לתסמונת בתר חבלתית (הפרעת דחק פוסט-טראומטית - PTSD), היא מיוחדת ושונה מכל תסמונת בתר חבלתית אחרת.
אפיוני הסבל הם:
- גופנית: חשיפה לרעב וצמא, קור, חבלות, מחלות שונות, ניצול מיני, התעללויות ועינויים.
- נפשית: השפלה ודה-הומניזציה, רדיפה בידי בני אדם אחרים, חשיפה לפחד וחיים בסכנה מתמדת על גבול המוות. פירוק של משפחות, נוכחות בהמתתם של קרובים ובזוועות שונות, וחוסר ידיעה על מצב קרובים.
- רוחנית: חוסר הבנה של המצב שנקלעו לתוכו ואי יכולת לתת לו פשר, התמוטטות האמונה באל שזנח את מאמיניו, פעילות הישרדותית שלא לפי אמות המידה המוסריות של הניצולים, כמו למשל נטישת קרובים לגורלם.
1.א מצבם הפסיכולוגי- ''תסמונת הניצול''
בני הדור השני לשואה גדלו במשפחות בהן שלטה אווירה של היעדר הנאה בולט בתחומי חיים רבים. ילדים שהוריהם לא נהנו מלוא הנאה מגידולם יתקשו אף הם ליהנות מעצמם ומן החיים.
החיים בצל הדיכאון, האבל והאשמה של ההורים, יוצרים אצל הילדים זיקה חזקה לכאב ולאובדן. כמו לא קיבלו מהוריהם את הרשות המלאה לחיות, הם מתקשים ליהנות מן החיים בזכות מי שהם.
כהגנה מפני חידלון וריקנות וכדרך לשימור הקשר הפנימי עם ההורה הדיכאוני, מופיעה לעיתים אידיאליזציה של הדיכאון, ההקרבה העצמית והסבל.
מחקרים שנערכו בקרב בני הדור השני העלו, כי חלקם סובלים מ"תסמונת הניצול", המאופיינת בדיכאון, אשמה, דימוי עצמי נמוך, קשיי אינדוידואציה וקושי לחוות שמחת חיים, אינטימיות ומיניות תקינה.
עבודות אמפיריות וקליניות רבות חשפו את קיומה של העברה בין-דורית של הטראומה, דרך מנגנונים ישירים ועקיפים, כמו: קריאת שמם על שם הנספים וציפייה שיהיו "נרות זיכרון" להם, הציפייה שיהיו תיקון לאובדנם של הוריהם, חשיפה מתמשכת לאבל שאינו נגמר ולסיפורי זוועה, לדאגות ולחרדות קיומיות שהתבטאו בהגנת יתר ושליטה מופרזת, נטייה למניפולציות מעוררות רגשי אשם, קושי לתת לילדים חופש ונפרדות ועוד.
בני הדור השני מתארים בתים עם אווירה כבדה, קשה, בה רווחות תחושות של חשדנות, חוסר אמון וסודות.
הנטל של הציפיות המודעות והבלתי מודעות לפצות את הוריהם על אובדניים, הינו כבד מנשוא, ומקשה על פיתוח שאיפות עצמיות. ההורים הניצולים מעבירים לילדיהם מסר כפול: מצד אחד הם רוצים לגרום לילדים אלה אושר רב ככל האפשר, כפיצוי על הסבל והאובדנים שלהם עצמם, מצד שני הם מעבירים מסר של מחויבות לאבל ומגבלות על ביטויי שמחה ועליצות ספונטניים וישירים. באופן זה, הילד מפתח קונפליקט משמעותי סביב תכנים של שמחה והנאה. הקושי ורגשות האשמה סביב הנאה מן החיים מועברים כך אל הדור השני.
1.ב ''תסמונת מחנות הריכוז'':
תסמונת מחנות הריכוז מתייחסת לכמה פגיעות:
- גופנית: חשיפה לרעב וצמא, קור, חבלות, מחלות שונות, ניצול מיני, התעללויות ועינויים.
- נפשית: השפלה ודה-הומניזציה, רדיפה בידי בני אדם אחרים, חשיפה לפחד וחיים בסכנה מתמדת על גבול המוות. פירוק של משפחות, נוכחות בהמתתם של קרובים ובזוועות שונות, וחוסר ידיעה על מצב קרובים.
- רוחנית: חוסר הבנה של המצב שנקלעו לתוכו ואי יכולת לתת לו פשר, התמוטטות האמונה באל שזנח את מאמיניו, פעילות הישרדותית שלא לפי אמות המידה המוסריות של הניצולים, כמו למשל נטישת קרובים לגורלם.
1.ג. ''תסמונת מחנות הריכוז'':
-סף חרדה ורגזנות נמוך.
-נטייה לדיכאון ולפאסיביות.
-קהות רגשית וקשיי ריכוז.
-נדודי שינה וסיוטי לילה מתמשכים ורציפים.
-רגשי אשמה ובושה חזקים.
-חשדנות וחוסר אמון בבני אדם.
-תחושת זרות לחברה שלא חוותה והייתה שם.
-חוסר יכולת להגיע לסיפוק והנאה מהחיים.
-גישה פסימית ומיואשת לחיים.
-קידוש הסבל כהנצחת הקרובים שנרצחו. רצון להיות "מצבה חיה".
-מחלות פסיכוסומטיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
