אז יום הבא, אחרי שישנתי כמה שעות אחרי העבודה, קמתי בצהריים בהתלהבות. אני הולך לראות לא רק את החברים הכי טובים שלי בוילה עושים ברביקוי, אלא גם את הבחורה המדהימה הזאת!!!
נסיעה מאשקלון להרצליה בשבת, לקחה יחסית הרבה זמן, כי על הדרך עברתי בגדרה, רחובות, ראשון והדובדבן שבקצפת (צמחית 
) בת ים! שם עלתה הבחורה, שמעלה לי עכשיו חיוך רחב כשאני חושב עליה. היא יוצאת ועוברת ליד הרכב והלסת שלי (שוב) למטה. אפילו הבחורה שישבה לידי העבירה את התחושה שלי למילים חח.
במהלך הנסיעה דיברנו על מוזיקה, ונתתי לה עוד נקודה, היא פתוחה למטאל! היא בעצם שומעת מטאל. יארה, עוד נקודה בשבילך! צחקנו, חייכנו, דיברנו. הקשבנו לשירים. על הדרך הדלקתי שיר מימי הצבא, בגלל שאחד החבר'ה חיכה מבטא רוסי, שמתי את "חצי" של סדייל. שיר אדיר חח! בעצם חצי... ומפה לשם כל הקבוצה התחברה.
נכנסנו לוילה, שלום לכולם, כל כך הרבה חברים ששמחתי לראות. לגבי אוכל, מסתבר שהיה שם המבורגר טבעוני ובכמויות, כך שהיה מה לאכול חוץ מסלטים. ישבנו במעגל ושרנו שירים של Tenacious D וניגננו על גיטרות. מסתבר שיארה, התחילה ללמוד לנגן. וראיתי עוד משהו שאהבתי בה, היא בחורה שקטה וביישנית. היא כל כך חמודה כשהיא מנגנת שיר. כיף לי להיזכר באותו הערב.
גם אד בלאנט, הבחור מניו יורק קפץ לביקור והעביר סשן של שעה וחצי של התפתחות אישית. כבר פה נפלו לי המון אסימונים לגבי העסק שלי והחיים בכללי. אבל מצד שני, היה קשה לי להיתרכז, היא ישבה מאחוריי ואני הרגשתי את הנוכחות שלה, כל מה שרציתי זה לדבר איתה, ובהתחלה לא ידעתי על מה וגם אני לא יכלתי לקום בעמצא הסשן, זה חשוב לא רק לי, אלא גם במיוחד לה.
בנסיעה הביתה, היא ישבה לידי, מאחורה ישבה מיכל, הבחורה השניה, יוסף, חבר טוב. הם דיברו מאחרוה ואנחנו דיברנו על שטויות מקדימה. חייכנו, צחקנו. הדבר הכי משמעותי, שאני זוכר מאותה נסיעה, היא מראה לי על השעון: 23:23.
"תביע משאלה" - אומרת לי.
כמובן, שדבר הראשון שעולה לי בראש זה: "אני רוצה אותך".
"יש לי" - אמרתי ומחייך אליה.
"כן?" - היא שואלת, "זה יתגשם"
"את בטוחה?" - אני שאלתי בחיוך
"כן, בוודאות"
"תפסתי אותך על מילה", אמרתי ולחצי לה את היד.
ואז הקפצתי אותה לתחנה המרכזית, אמרתי לה ביי. ומאז אני לא הצלחתי לישון, הלב שלי דופק מהר בכל רגע שהיא עולה לי לראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
maxtourist