קודם כל, לקוראים הלא קבועים שלי אלא לאלו שנכנסו מהבלוגים שעודכנו לאחרונה: כמה מכם נכנסו בגלל שהעזתי לומר שאני מתכוון להשוות אותנו להיטלר? אז לפני שאתם שולפים את המקלדת וכותבים עוד טוקבק מיותר על איך אני מעז להשוות אותנו לנאצים, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט הבא, שילמד אתכם איך אפשר להשוות להיטלר בלי קשר לשואה או לגזענות:

אם בניטו מוסוליני (חכו עם היטלר, הוא עוד יבוא), הדוצ'ה של איטליה משנות העשרים ועד שנות הארבעים של המאה הקודמת, היה מגיע לביקור קצר במדינת ישראל של ימינו, הוא היה מתפוצץ מצחוק. למה? הנה סיפור קטן ממלחמת העולם השנייה:

בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, אדולף היטלר (אמרתי שנגיע אליו, נכון?), הפיהרר של גרמניה, כבש בערך כל מדינה באירופה. מוסוליני, שלמעט כיבוש מוצלח של אתיופיה וכיבוש דמיקולו של אלבניה, לא הביא לשום הצלחה צבאית משמעותית באותו פרק זמן, החליט שכמו שהיטלר בונה אימפריה גרמנית הוא יבנה אימפריה איטלקית. "אבל איפה", שאל את עצמו מוסוליני, "אדולף המעצבן הזה כובש כל חלקה טובה". ואז נפל לו האסימון: הבלקן. היטלר רצה לדחות את הפלישה לבלקן לאחרי סיום מבצע ברברוסה על מנת שיוכל לרכז יותר חיילים לטובת המבצע המדובר. מוסוליני החליט לכבוש את יוון והחל בהכנות לקראת הפלישה, שבדמיונו היה יכול לראות את היטלר פותח את ה"דר שטירמר" וקורא ידיעה שמודבקת לצד הקריקטורה היומית על היהודים, שמוסוליני כבש את יוון. מוסוליני התכונן למלחמה בערך כמו שאולמרט התכונן למלחמת לבנון השנייה: לא משהו. מוסוליני והקבינט שלו הסתמכו על תרחישים אופטימיים למדיי או לא מדוייקים בעליל (הם היו בטוחים שגודל הצבא האיטלקי היה כפול מזה היווני, אך הסתבר להם שמספר החיילים בשני הצבאות היה כמעט זהה), וגם האימונים לקראת לא עברו את הסף המינימאלי. וכך הגיע יום הפלישה, האיטלקים פלשו בעוז ליוון, אך הצבא היווני שנחשב ל... הוא לא נחשב, בעצם, השתמש בתנאי מזג האוויר הקשים ששררו ביוון כדי להדוף את הצבא האיטלקי. בזמן הקצר ששהה הצבא האיטלקי בשטחי יוון הוא הצית אותם באש, ובסופו של דבר הבריטים החליטו להשתלט שם על העניינים. היטלר לא היה יכול לסבול נוכחות בריטית בבלקן, מאחר וזה היה עלול להפריע לו במבצע ברברוסה ובכלל הוא לא היה צריך את הבריטים משני הצדדים שלו. אי לכך הוא החליט לכבוש את הבלקן ולהעיף משם את הבריטים. הדבר הביא לכך שהיציאה למבצע ברברוסה עוכבה במספר שבועות ומספר החיילים שיכלו לצאת לקרב קטן, מאחר ומישהו היה צריך לשמור על השטח שנכבש. כמה שנים לאחר מכן, כשתבוסת גרמניה הייתה יותר ברורה מהטריקים של אורי גלר, התבכיין היטלר ואמר שלולא "המתקפה האיטלקית האידיוטית", מבצע ברברוסה היה נוחל הצלחה. כמובן, היטלר החליט שתנאי השטח הרוסיים, כמות החיילים הרוסים, טכניקת האדמה החרוכה, גנרל חורף ועוד כל מיני דברים שככל הנראה היו קטנים על הוורמאכט לא היו מביאים לכשלון המבצע. יש לציין, שההשפעות של הפלישה האיטלקית נראו יותר בצפון אפריקה מאשר באירופה, אבל למה לקלקל לאיש עם השפם הכי מפורסם בעולם? למרבה מזלו של מוסוליני (או שלא), הוא לא שמע את איך היטלר זורק עליו את כל האחריות, מאחר ומוסוליני עצמו עד אותו זמן כבר הוצא להורג וגופתו חוותה התעללות בידי המון זועם. בקיצור, אם מוסוליני היה מגיע לביקור בישראל הוא היה מתפוצץ מצחוק. למה?

כי כמו שהיטלר העביר את האחריות מהטמטום שלו להילחם בשתי חזיתות לאיזו מתקפה כושלת בבלקנים, כך גם כל המערכת הישראלית פועלת: העברת אחריות.

כמה פעמים אנחנו שומעים בתוכניות תחקירים שגוף א' מעביר את האחריות לגוף ב' ושגוף ב' לגוף ג' ושגוף ג' מחזיר אותנו ל-א'? יותר מדיי, לא? בנוסח היטלראי המנגנון לא לוקח אחריות ומשאיר את האזרחים הקטנים בלי יכולת לפנות לאיזשהו גורם שיטפל בבעיותיו. אני לא מדבר על הבירוקרטיה שתפקידה לדפוק את האזרח הקטן או לפחות לגרום לו לוותר על חלק מזכויותיו הבסיסיות על מנת להישאר עם זכות האדם לחיות בלי כאב ראש. אני מדבר על כך שהמדינה הזו נכשלת בתחומים רבים, ואף גוף בתוכה לא מוכן לקחת את האחריות על כך: או שהוא מציג לנו את הכישלון כהצלחה אדירה או שהוא זורק את האחריות למקום אחר. אני יכול לתאר לעצמי מה יקרה כשתפקוד את ישראל רעידת אדמה כמו שפקדה את האיטי: בגלל שמזניחים פה את ההיערכות לתרחיש כזה, המצב אמנם לא יהיה קטסטרופלי כמו בהאיטי, אבל יספיק בשביל לשתק לנו את החיים לזמן ממושך. אחרי שחיינו (חיים, נו. בטח יש הגדרה יותר טובה) נפנה אצבע מאשימה ונחפש את האחראי לכך שלא הייתה היערכות מתאימה. מישהו יאשים את משרד השיכון, שהרי הבתים באחריותו והוא צריך לדאוג שהם יהיו מסוגלים לעמוד ברעידת אדמה. משרד השיכון יפנה את האצבע למשרד התשתיות מאחר ושם היה צריך לדאוג לכך שתשתיות המים והחשמל יוכלו לעמוד ברעש אדמה עד רמה מסויימת. שם יפנו את האצבע למשרד לביטחון פנים, שהרי ביטחון מרעידות אדמה זה חלק מביטחון הפנים (פתאום האחראי לשם הזה יבין למה היה יותר טוב להישאר עם משרד המשטרה). הם יפנו את האצבע למשרד ראש הממשלה שאמור לתאם בין כולם, ושם יפנו אותנו לפקידוני האוצר שלא העבירו כספים. נערי האוצר יגידו לנו שהם לא אחראיים ויזרקו את האחריות להיטלר כי בגללו יש לנו מדינה. הוא יזרוק את האחריות למוסוליני, שלא יוכל להגיב כי בדיוק ההמון יתעלל לו בגופה.

רעידת אדמה שכזו היא לא התרחיש היחידי שיודעים לצפות מראש, וחוץ מוועדות אף אחד לא עושה כלום בעניינו. אחרי שהדברים הללו קורים כולם משחקים אותה היטלר ודוחים מהם את האשמה ואת האחריות, במקום לחשוב לשנייה (תנסו, זה לא כואב) ולהבין שעדיף לקחת את האחריות לפני שהדברים האלו קורים ואחר כך לקצור את התהילה על הטיפול המוקדם. אבל על מי אני עובד? האנשים האלו יתחילו לחשוב לפי ההגיון המתבקש כשמוסוליני יעבור לידי ברחוב, ילחץ לי את היד, יכיר לי איטלקייה חמודה וייתן לי כסף בשביל דייט איתה. בעצם, התסריט השני נראה יותר ריאלי מהראשון, לא?

אז עד שמוסוליני יוציא עליי מכספו (אני רק מקווה שהוא מעודכן שעברו שם מלירטות לאירו), אפשר לסכם ולומר שהיטלר נטוע היטב בממשל היקר והאהוב שלנו, וזה בלי שום קשר לשואה.

אם עדיין יש לכם טוקבקים מיותרים, לכו תחפשו את המאמרים של גדעון לוי באתר "וואלה!" ותוציאו עליו את העצבים שלכם.

לילה טוב.