|
 הסאטירה של ישרא |
| 9/2012
 סליחות

שלום לכם.
הפעם האחרונה שכתבתי פוסט לכבוד יום כיפור - אותו מועד אומלל שגורם לאתאיסטים כמוני לפרנס ספריות די.וי.די (למרות שבקושי נשארו) - הייתה לפני שלוש שנים. מאחר והפוסט הזה בעצם כבר הספיק להשתחרר מהצבא (ואני עוד כאן) אני חושב שהדבר מצדיק פוסט חדשה לכבוד יום כיפור.
בפוסט הקודם כתבתי סליחות שאישי ציבור צריכים לבקש, בעיקר מאיתנו. הפעם אני רוצה להגיד על מה אני מבקש סליחה.
- סליחה שאני לא מעצבן אתכם כמו פעם. איפה הימים הטובים שבגלל שצחקתי על נושאים דתיים איחלו לי גיהינום? ואם כבר הזכרנו את הנושא, אי אפשר לאיים עם גיהינום על מי שלא מאמין בו.
- סליחה שאני לא צם, פשוט תמיד כיף לי לשמוע ערסים שרוצחים חתולות ומנשקים מזוזות באותו זמן מאחלים לי מוות. מזל שאתם פה, אחרת עוד הייתי חי לנצח.
- סליחה שאני לא מצחיק כמו פעם, אני פשוט מנסה להשתפר (וזה לא ממש הולך).
- סליחה שאני לא מביא לכם חדשות טובות, פשוט עם חדשות טובות לא עושים סאטירה.
- סליחה שאני לא מעדכן הרבה כמו פעם, אבל פה מי שצריך לבקש מכם סליחה זה בני גנץ שלא מוכן לתת לי שחרור מוקדם (קיבינימט, עשיתי שנת שירות! אין לכם איזשהן הטבות?).
- סליחה שאני משתף אתכם בעלילותיי בארץ צה"ל. אני יודע שזה לא מעניין כל כך אבל מישהו חייב להביא לידיעתכם את הטמטום שאמור להיות צבא העם. אם זה צבא העם, העם בצרות.
- סליחה שאין לי כמעט פרות קדושות. היו לי פעם, אבל מכרתי אותן כדי לקנות שתייה בשק"ם.
- סליחה שאני לא מתייחס הרבה לאקטואליה כמו פעם, פשוט אין לי כוח לסוכני מצ"ח שידפקו לי בדלת. אני יודע שאף אחד לא אוהב אותם ושיהיה נחמד מצדי לארח אותם, אבל אני לא טיפוס נחמד.
- סליחה אם לא נהניתם מהפוסט. גם אני לא נהנה מכם, זה בסדר.
גמר חתימה טובה.
| |
|