אני מגדיר את עצמי כאדם אופטימי. אמנם אני נוטה לאבד תקווה בקשר למין האנושי, אבל לא קשה לחדש אותה אצלי. הבעיה היא שגם מאוד קל לי לגרום לאבד אותה עוד פעם. לדוגמא, היום ראיתי מישהו שעצר הכל רק כדי לצלם להקת ציפורים גדולה. זה באמת מחמם לי את הלב לראות שאנשים עוד יכולים לעצור לרגע כדי ליהנות מהיופי שסביבם, וזה מחזיר לי את האמון באנושות. ואז שמתי לב שהוא החליט שהמקום החכם ביותר לצלם בו הוא אמצע הכביש.

אז תארו לעצמכם שהוויכוח על הפרצופים שיופיעו על השטרות החדשים שקול לבחירת המיקום לצילום.

תנו לי להבין: האם כל הבעיות שקשורות לכסף ולכלכלה כבר נפתרו שכל מה שנשאר לעסוק בו זה הפרצופים שמופיעים עליו?

בואו נתחיל עם השאלה הכי חשובה: למה? למה זה טוב? מה עבר לגאון התורן (כמדומני שר האוצר בעבר והשר לענייני דברים שנמצאים באחריות משרדים אחרים בהווה יובל שטייניץ) כשהוא החליט שמה שמדינת ישראל זקוקה לו יותר מכל זה שטרות חדשים? אני האחרון שיתלונן על שינויים, וגם לא מדובר ביותר מדי כסף (התשלום הוא על העיצוב ועל השבלונות, גם ככה כל יום מדפיסים וגורסים כסף), אבל מה הדחיפות? נכון, הרי לפני השקל החדש היה שקל ולפניו הייתה הלירה הישראלית (ל"י) ולפניה הייתה הלירה הארץ-ישראלית (לא"י). כל הזמן אנחנו משנים את המטבע, אבל לכל שינוי כזה הייתה סיבה: הלירה הארץ-ישראלית שינתה פניה מאחר וטענו ש"ארץ ישראל" זה מושג שמדבר על המקום (פלסטינה) ולא על המדינה (ישראל) או איזשוה חרטוט שכזה; השקל בא במקומה של הלירה כי רצו שלמטבע יהיה שם ישראלי ("לירה" זה מ"ליברה", השם העברי ליחידת המשקל "פאונד"); השקל החדש בא כדי להתמודד עם האינפלציה הרצחנית שהייתה פה בשנות השמונים. אבל לשטרות החדשים אין שום פואנטה, זה אותו שקל חדש (מעניין מה יקרה אם שוב נחליף מטבע, זה כבר יהיה שקל ממש חדש?), והשינוי ככל הנראה נובע מאיזשהו שעמום או שמישהו ממש רצה לעשות טובה לאיזה חבר אמן שיש לו.

זה לא שאין מקום לדון בנושא המזרחי שלא מופיע על השטר (למרות שלפעמים זעקות הקיפוח העדתי כל כך מוגזמות, שנראה לי שאם ישימו מזרחי על שטר של עשרים יתלוננו ששמו את המזרחי על השטר הכי זול ואם ישימו אותו על שטר של מאתיים יתלוננו ששמו את המזרחי על שטר שכבר לא מגיע ליותר מדי ידיים), אבל מה עם מגזרים אחרים שאף אחד לא מדבר עליהם? מה, האתיופים, שחדשות לבקרים חוטפים מכות ממעריצי מיכאל בן-ארי שמתבלבלים בינם לבין סודנים, לא תרמו מספיק כדי שיהיה איזה אתיופי על שטר? והדרוזים, שאנחנו כל כך אוהבים לשלוח לצבא ואז לדפוק אותם באזרחות, אין מישהו מהם שראוי להתנוסס על שטר? והצד"לניקים, שכל כך נהנינו להיעזר בהם עד הנסיגה מרצועת הביטחון ואז החלטנו לתת למי שרוצה לחיות פה בלי אזרחות, לא מגיע להם? ובטוח יש איזה ערבי אחד או שניים שמגיע להם להיות על שטר (כן, ד"ר בן-ארי, ערבי על שטר, קראת נכון. ולא, אני לא מתפלל כל בוקר לחיסולה של מדינת ישראל, ולא רק בגלל שאני באופן כללי לא מתפלל). בקיצור, אתם באמת רוצים לפתוח את שאלת הקיפוח? אם מקפחים, אז את כולם, בלי אפליה.

יש גם כאלו שהציעו ללכת בעקבות האיחוד האירופי ולשים על השטרות אתרים במקום אישים. בהתחלה זה נראה לי רעיון נחמד, אבל אז חשבתי לעצמי שבמדינה שלנו גם זה רעיון רע: אלו אתרים נשים? מצדה? בטח, אין כמו לשים על שטר אתר שמנציח חבורה של פנאטים אידיוטים שהחליטו להתאבד בשביל איזו מטרה מטומטמת. הכותל המערבי? ברור לכם שתצטרכו גם לתקוע איפשהו את הר הבית, ולא בטוח שאורי אריאל יהיה מרוצה מכיפת הסלע שם למעלה. הגנים הבהאיים? כן בטח, אני רוצה לראות את מי שישים אתר של לא יהודים על שטר במדינת היהודים לנצח נצחים כפיים. עם נופים זה אולי יכול לעבוד, גם בתנאי שלא שמים נופים מרמת הגולן או מהגדה המערבית (בכל זאת, גם תיירים דנים צריכים לשלם עם השטרות האלו).

אבל כל הוויכוחים האלו ממש מטומטמים, מסיבה פשוטה: לא אכפת לי אם על השטר מופיע משה שרת, לאה גולדברג, יהודה הלוי או קיפי בן קיפוד (אני רוצה לראות מישהו אחד שיותר ראוי להתנוסס על שטר מקיפי!). מה שאכפת לי זה איפה השטר. אם אפשר שהוא יהיה אצלי זה יהיה נחמד, אם אפשר שהוא יושקע בזה שרופא יעבוד קצת פחות מחמש מאות שעות רצוף זה גם יהיה נחמד, אם הוא יהיה אצל הבעלים של גלידה מטודלה כי לביבי עוד פעם התחשק גלידה על חשבון הציבור זה כבר פחות נחמד, אם הוא יילך למפעלי ים המלח שהורסים את האזור זה גם פחות נחמד. אבל היי, הרבה יותר כיף להתלונן (שוב) על קיפוח עדתי.

מי שרוצה מוזמן להמשיך להתווכח בנושא, אני הולך להוריד איזה צלם אידיוט מהכביש.