תאמינו לי, אחמדניג'אד הזה לא ידע לעבוד.

אם תשאלו גורמים שאחראים על ביטחון המדינה, הם יספרו לכם שהחלום שעושה לו קרי לילה הוא מלחמה גרעינית טרנס-גלקטית, או לפחות עולמית. הוא תמיד איים בזה, הפחיד את כולנו, והנה הוא הלך ומסתבר שהוא לא קיים יותר הבטחות מראש הממשלה נתניהו.

ועכשיו בא רוחאני, ומסתבר שכל מה שצריך לעשות כדי להפוך את רעיון המלחמה הגרעינית הכלל-עולמית לרעיון בעל פוטנציאל למימוש מחר בבוקר זה פשוט להסביר לעולם בצורה מאופקת, עדיף עם חיוך, שזה הדבר האחרון שהוא מעוניין בו.

לא מאמינים לי? תסתכלו בעצמכם: פייגלין כבר הציע לתקוף באיראן; רונן שובל, אותו אחד שבית המשפט הגדיר את התנועה שלו כפשיסטית לא מזמן (מה שמעלה את התהייה למה עדיין התנועה הזו לא נתבעה על ידי אלסנדרה מוסוליני על פגיעה בשם הטוב של סבא שלה), הציע להשתמש נגד איראן בנשק גרעיני טקטי ולא אסטרטגי (כי מסתבר שההבדל בין כלי נשק להשמדה המונית הוא בשאלה האם מדובר בנשק טקטי או אסטרטגי); שטייניץ (שמישהו יזכיר לי מה הוא עושה בחיים) ונתניהו יוצאים מכליהם כדי שהעולם לא יחשוב אפילו על להחזיר חיוך לאיראנים והרשימה עוד ארוכה.

אני מבין את זה שיש כמה אנשים שמתים כבר לנסות את ראשי הנפץ הגרעיניים שיש לנו וכאלה שסתם דואגים מפיצוץ אוכלוסין ומצאו דרך נהדרת לפתור את הבעיה. אני גם מודע לזה שיש לנו שר חוץ בהמתנה שלא ממש מבין למה צריך את הדבר הזה שהמשרד שלו ממונה עליו, איך זה נקרא? נו? אה כן, דיפלומטיה. אני מניח שיש פה גם איזה שניים-שלושה אנשים שקנו שטיח פרסי סוג ג' והחליטו שהגיע זמן הנקמה. אני בהחלט מבין את כל הרצון הזה להביא למלחמה עם איראן.

יש לי פשוט בעיה קטנה עם הרצון הזה, והיא שיש לי רצון משלי. לא משהו גדול, לא משהו מאוד רציני, אבל הוא קצת מתנגש עם הפנטזיה של רונן שובל. זה נקרא "הרצון לחיות". כן, ברור לי שאני אמות מתישהו, אבל במידה ויש גן עדן, אני מאוד אשמח, כשישאלו אותי מה עשיתי בחיי, שאני אוכל לענות משהו קצת יותר רציני מ"היה לי בלוג שצחק על נתניהו, לפיד ורונן שובל" (יש משהו ממש כיף בלצחוק על הבדיחה הזו שנקראת "אם תרצו"). כן, אני גם מודע לזה שיכול להיות שמלחמה זה הדבר היחיד שיעזור לרצון שלי לחיות להתקיים. העניין הוא שזרקו את הרעיונות האחרים לפח עוד לפני שבדקו אותם, וזה קצת מדאיג אותי, במיוחד לאור העובדה שבעת מלחמה בדרג המדיני אנשים כמו נתניהו אמורים לקבל החלטות.

אז לומר שאני רוצה עכשיו לחבק את רוחאני ולבקש ממנו לאמץ אותי? לא. אבל אפשר לפחות לבדוק מה שווים הדיבורים שלו? אתם יודעים, לפני ששולפים מהמאגרים את הנשק האטומי הטקטי שלנו (ובהמשך אולי גם את האסטרטגי) ומביאים להשמדה הדדית (למקרה שלא ידעתם, יש מדינות עם פוטנציאל להיות אסלאמיסטיות שיש להן נשק גרעיני - כמו פקיסטן - והדבר האחרון שאנחנו רוצים לספק להן זה תירוץ להשתמש בו) וגורמים על הדרך לאחמדניג'אד להגשים חלום.

תחשבו על זה.

נ.ב. אני מתנצל אם בגלל העקיצות הרבות בפוסט נגד רונן שובל נוצר הרושם שאני מתייחס אליו ברצינות.