היום נפתלי בנט פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את הסטטוס הזה. למי שאין כוח לקרוא את זה, אז ראשית יורשה לי להגיד שהוא חתיכת עצלן כי זה סטטוס מאוד קצר, ואם הוא כבר קורא את הפוסט הנוכחי אז שישקיע; שנית, הסטטוס אומר שהבעיה היא לא במחמוד עבאס (מה? ממתי הבעיה היא לא בו?!) שחתם הסכם עם חמאס, אלא בעם הפלסטיני שבפעם האחרונה שהייתה לו זכות בחירה בחר ברובו בחמאס. לא שהיו לי ציפיות מפוליטיקאים שלא לעשות דמגוגיה, אבל זו דורשת תשובה קצת יותר רצינית מרק לכתוב לו שהוא דמגוג.

נתחיל מהתאריך: הבחירות שבנט מדבר עליהן היו ב-2006. הנה עוד דברים שהיו ב-2006: ג'ורג' בוש היה נשיא ארצות הברית, טוני בלייר היה ראש ממשלת בריטניה, ולדימיר פוטין היה נשיא רוסיה וגם פה היו בחירות. אם אנחנו מתעקשים ללכת על בחירות מלפני שמונה שנים כעל אינדיקציה למשהו על העם, אז הייתי אומר שהישראלים ברובם לא ממש רוצים את הליכוד, שלמפלגה של בנט צריך לקחת שלושה מושבים ושמופז אמור להיות ראש הממשלה. אבל היום ברק אובמה נשיא ארצות הברית, דייוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה, הליכוד הוא מפלגת השלטון, מופז הוא בדיחה שלא תעבור את אחוז החסימה החדש, מי שנהיה ב-2006 לראשות הממשלה עכשיו בדרך לכלא ורק פוטין נשאר נשיא רוסיה (טוב, אבל זה פחות או יותר לנצח). בקיצור, דברים משתנים.

נמשיך עם הבחירות עצמן: אני יודע שבתור ישראלים אנחנו בטוחים שכל העולם סובב סביבנו, ושהבחירות לנשיאות ארצות הברית אומרות האם האמריקאים אוהבים את ישראל. אבל הנה מבזק: לא רק שהבחירות בארצות הברית לא אומרות שום דבר על האהדה של האמריקאים לישראל, גם הבחירות שהיו ברשות לא מהוות יותר מדי אינדיקציה על הנושא. להזכירכם, החמאס עושה עוד כמה דברים חוץ מלשנוא את ישראל: הוא דאג לשירותי רווחה, סעד וחינוך בעזה. בגדה, ובכן, הפת"ח נתפשה (ועודנה נתפשת) ובצדק כתנועה מושחתת מה שגרם למיאוס שלה. אם הייתי אדם קשה יום שמה שמעניין אותו זה איך לעבור את היום הבא, הייתי מצביע למי שמבטיח לי עזרה או שלפחות יחליף את המושחתים שלא עוזרים לי, ולא ממש הייתי בודק מה מדיניות החוץ שלו. בהתחשב בעובדה שרבים מהפלסטינים הם קשי יום ושהיו עוד יותר כאלה ב-2006, צריך להיות אידיוט או נפתלי בנט כדי להגיד שמה שהפלסטינים חיפשו במצעי המפלגות השונות זה כמה מהר הולכים להשמיד את ישראל. האם זה פוטר את הפלסטינים מאחריות לזה שבפרלמנט היה רוב למפלגה שהיא ארגון טרור? לא. האם זה אומר שאין פלסטינים שמתים לראות את ישראל עולה בלהבות? כמובן שלא. זה אומר פשוט שעל סמך הבחירות האלו לקבל אינדיקציה ברורה על עמדת הפלסטינים בקשר לשאלת הקיום של ישראל (אם כי בהחלט סביר להניח כי רבים מהם רצו להעיף את צה"ל מהראש שלהם).

עוד משהו, שבנט לא טורח לספר, זה שהבחירות ברשות היו חצי כלליות (כמו בישראל) וחצי אישיות (כמו בבריטניה). בבחירות היחסיות, הנה משהו שיפתיע אתכם, היה כמעט תיקו בין חמאס לפת"ח, עם יתרון קל ביותר לחמאס. בבחירות האישיות צריך לזכור דברים כמו כריזמה ואת העובדה שבמקום קטן כמו הרשות לא קשה למועמדים להכיר בערך את כל מי שחי באזור ההצבעה שלו, ככה שגם אם הוא מייצג מפלגה מסוימת קשה להוכיח קשר בין המפלגה שהוא משתייך אליה לבין ההצבעה לו. האם לא הייתה למפלגה משמעות? ודאי שכן, אבל המשמעות הזו חלשה בהרבה כשמצביעים לאדם ולא למפלגה.

לסיום, אגיד רק זאת: נפתלי, תנוח.