יש בעולם כמה חוקים לא כתובים. חוק אחד כזה הוא שאיתן כבל תמיד יביך אותי עקב השיוך של שנינו לאותו גוש פוליטי. הנה דוגמא: אתמול הוא כתב בפייסבוק סטטוס נגד ממשלת אחדות, ולרגע נחרדתי שהוא כותב פוסט שאסכים איתו במאת האחוזים. אבל אז העולם שב למסלולו כשהוא כתב את הדברים הבאים: "אין לכם מושג כמה שאני רוצה להיות שר ובוודאי שר משפיע... אני הרי עוד תחת הטראומה של ההתפטרות שלי מהממשלה של אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה, שמסתבר שרק אני זוכר זאת, ורק אני נשארתי לפרגן לעצמי על כך". נרגעתי. איתן כבל הביך אותי. למה הביך, אתם שואלים? הו, אז זה העניין: תפקיד השר הזה שהוא התפטר ממנו וגרם לו לצלקות קשות? זה שר בלי תיק. אכן כך, חברים - הטראומה של איתן כבל היא ויתור על נהג ולשכה, וטוב לדעת שלפחות הוא עוד מסוגל לפרגן לעצמו על כך, אחרי שכל האחרים שכחו את המעשה האצילי הזה. כמובן, לא יכולתי שלא לתהות איך הוא מתמודד עם הטראומה הקשה הזו. ואז הפסקתי לתהות וכתבתי את זה:

פסיכיאטרית: שלום איתן. איך אנחנו מרגישים היום?

כבל: קשה, קשה. אתמול היו לי סיוטים.

פסיכיאטרית: זה עם הנהג?

כבל: זה עם הנהג.

פסיכיאטרית: ספר לי קצת. מה היה הפעם?

כבל: הוא הסיע אותי לאיזשהו מקום, ופתאום באמצע הדרך הוא עצר בצד הכביש, אמר "מצטער, אבל התפטרת" והלך, ואני צועק אחריו "אלפרד! אלפרד! תחזור!".

פסיכיאטרית: איתן, על מה דיברנו?

כבל: שאני לא באטמן ושלנהג שלי קוראים יגאל.

פסיכיאטרית: נכון. מה קרה אחרי שצעקת לו?

כבל: התעוררתי, כולי מיוזע, ולא הצלחתי לחזור לישון.

פסיכיאטרית: למה לא יכולת?

כבל: פחדתי שזה יחזור על עצמו.

פסיכיאטרית: מה אמרתי לך לעשות במידה שדבר כזה קורה?

כבל: לפרגן לעצמי.

פסיכיאטרית: אז למה לא עשית את זה?

כבל: זה הרגיש לי פתטי.

פסיכיאטרית: איתן, אתה מודע לזה שאתה סובל מתסמונת פוסט-טראומתית בגלל שהתפטרת מתפקידך כשר ללא תיק, נכון?

כבל: כן.

פסיכיאטרית: אז באמת שאתה לא צריך לעסוק בשאלה מה פתטי ומה לא.

כבל: מה את רומזת?

פסיכיאטרית: שום דבר. תמשיך, בבקשה.

כבל: היה לי גם את הסיוט הזה שאני יושב בלשכה ופתאום היא מתרוקנת לגמרי.

פסיכיאטרית: ממה היא מתרוקנת, איתן?

כבל: מתוכן.

פסיכיאטרית: אף פעם לא היה שם תוכן, איתן. אתה ממשיך לשקר לעצמך.

כבל: הייתי ממונה על רשות השידור.

פסיכיאטרית: כן, ובממשלה הקודמת יובל שטייניץ היה ממונה על שירותי המודיעין. בפועל אף אחד לא הרגיש בחסרונך.

כבל: אז מה את בעצם אומרת?

פסיכיאטרית: שאני לא מאמינה שהמדינה מממנת לך את הטיפול הזה.

שיהיה לנו בהצלחה.