אני חייב לומר שאני לא אוהב במיוחד את יום השואה. לא, זה לא בגלל שזה עצוב. ולא, זה לא קשור לכבוד או לחוסר כבוד לנספים ולניצולים. זה קשור לדברים הבאים:

• קודם כל סילופי העובדות: כל סיפורי השואה מוצגים כך שהעם הגרמני עשה שואה ליהודים. זה נכון, אבל איכשהו נשכחות תמיד כמה עובדות קטנות:

1. לא כל העם הגרמני עשה זאת. היו גרמנים שהתנגדו לנאצים (נערי הסווינג, חוג קרייזאו ועוד), ולמעשה היו גם גרמנים שחוסלו (מפגרים, נכים, חולי רוח וכו'). משום מה תמיד מעדיפים להראות את זה כפשע שעשה כל הציבור הגרמני, כשכל פעם נשכחים מחדש המתנגדים, והעובדות שהמתנגדים לרוב חוסלו ע"י משטר הטרור הנאצי.
2. לא רק העם הגרמני השתתף בזה. הם קיבלו עזרה מהולנדים, בלגים, צרפתים, פולנים ועוד כל מיני מדינות באירופה. בנוסף, גם לבריטניה, ארצות הברית ועוד מדינות יש חלק בזה, שהרי אף אחת מהם לא בדיוק הביעה נכונות לעזור לבעיה היהודית (מישהו הפציץ את אושוויץ?). אבל תמיד הדבר מוצג כאילו רק הגרמנים עשו זאת. נכון, הם יזמו את זה (יזמו את מה שרוב אירופה רצתה לעשות), אבל אי אפשר להאשים רק אותם. בעיקר, אבל לא רק. ולא את כולם.
3. בשואה נרצחו ששה מיליון יהודים ועוד מיליונים של בני לאומים אחרים. בני הלאומים האחרים (צוענים, פולנים מתנגדים ועוד) כנראה זניחים, לא חשובים, שאין טעם אפילו להזכיר אותם. למה לא לומר שבתקופה הזאת נרצחו מיליונים וביניהם ששה מיליון יהודים וגם צוענים, פולנים ועוד? למה להזכיר רק את האסון שלנו. צריך להתרכז בעיקר בו, מכורח ההיגיון, כי זה העם שלנו. אבל חוסר המוכנות לציין את השאר זה דבר שמעליב את שאר הנרצחים.

• בהמשך לסעיף הקודם, אסכם ואגיד שאני לא אוהב סילוף עובדות ועיצובן כך, שנראה כאילו הדבר נעשה רק לנו ורק ע"י עם אחד. הדבר סתם מעודד שנאה לגרמנים, למרות שגרמניה היא המדינה שהכי מקפידה בעניין הניאו-נאציזם, ולמרות שהרבה נאצים נשפטו בגרמניה. למה אנחנו לא שונאים גם הולנדים, בלגים וצרפתים ככה? כי הם לא יזמו אלא רק עזרו? עשו לי טובה.
• יום השואה רק מוכיח שלא למדנו כלום. אנחנו יודעים יפה מאוד לבכות על כך שיש אנטישמיות ועל כך שנעשה לנו רצח עם, ובאותה נשימה אנחנו מפלים את הערבים, ודורשים "מוות לערבים". לא אמרתי עדיין "שואת הערבים", אבל מדינת ישראל גם ככה עשתה את השלב הראשון באפליה (או שסתם זה בעייתי לערבי להתחתן עם יהודיה וההיפך?). מי שרוצה להרוג ערבים, שלא יתלונן על אנטישמיות ולא ישאל את עצמו "איך קרה דבר כזה?". הוא התשובה.
• הצביעות שזה מסמל: אנו מזכירים את השואה כל פעם מחדש, מוציאים המון כסף על הטקסים השנתיים ביד ושם, ועדיין ניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני. הגרמנים, ההולנדים ושאר האירופאים אולי אשמים במה שקרה, אבל לפחות הם מפצים על כך, אולי בשביל לנסות לנקות את מצפונם ממעשי אבותיהם וסביהם. אנחנו, כנראה, רוצים קודם כל לגרום לעצמנו רגשות אשם, ורק אחר כך לתת את הכסף למי שמגיע לו.

אז עם כל הכבוד ליום השואה, וכבודו במקומו מונח, יש לשפר דרך ניהולו וסיפורה של השואה, לתקן את התנהגותינו ולתקן את העוול שנעשה לניצולי השואה. ואז, רק אז, יום השואה יהיה ראוי באמת.