בנושא החם הזמינו את הכותבים, לכבוד סוף השנה העברית, לבקש מפיה שלוש משאלות לכבוד השנה שאו-טו-טו נכנסת. אני אישית חושב ששלוש משאלות זה עניינים לג'יני של אלאדין ולדגי זהב שמספיק חכמים על מנת לדעת לדבר אבל לא מספיק חכמים על מנת להבין שהתולעת הזאת שתקועה על הקרס זה פיתיון. אבל אם החליטו עכשיו להכניס גם פיות לעסק הזה של שלוש משאלות (למה רק שלוש? מה נפלתם למספר הזה?) - מי אני שאקטר? באופן כללי, למה נתפסתי דווקא לעניין שזו פיה ולא יצור כחול שיוצא ממנורה ונשמע כמו רובין ויליאמס, כשאני בכלל נטורליסט (אתאיסטים יכולים להאמין שקיימים יסודות על טבעיים כמו פיות או רוחות. נטורליסטים שוללים גם את הקיום של זה) שלא מאמין שהמשאלות הללו יתגשמו (ואם יתגשמו - הרי שלא מעצם הבקשה)? אני יודע שיש פה כמה דבילים שקראו את הספר "הסוד" - ובטוחים שכל מה שצריך זה לבקש ולחשוב על זה הרבה מחשבות חיוביות ופתאום תצוץ איזו פיה שנראית כמו סבתא ועושה "ביבידי-בבידי-בום" (או איך שלא הולך השיר הזה של דיסני) - שרוצים לומר לי שאני חמור ושאני חייב לקרוא את הספר הזה. אז הנה החדשות: קראתי את הספר הזה, ומדובר באחד החרטוטים הכי גדולים על פני כדור הארץ, מניסיון.

אבל, אחרי כל הרישא המתוסבכת הזו, החלטתי בכל זאת להיענות לאתגר ולבקש שלוש משאלות, בתקווה שאני אצליח להגשים אותן (כי שום פיות לא יבואו):

1. להתחיל במערכת יחסים. מי שקרא את הפוסט הזה, יודע שאת 21 שנותיי על כדור הארץ אני לא רק מבלה בהשחתתו (כי מה לעשות, על מנת לעדכן צריך להדליק מחשב, ועדיין לא הצלחתי ללמד את המחשב שלי לייצר חשמל מירקות); אלא גם בלי מערכת יחסים. לא רצינית, לא בלתי-רצינית, פשוט בלי. לי אישית נמאס לראות איך כולם מסביבי מדברים על בן/בת הזוג שלהן/שלהם (לא בהכרח בהתאמה, תלוי בהעדפה), ולא לדעת איך זה. הצלחתי בינתיים להבין שמדובר במערכת יחסים היא בין השאר דרעק אחד גדול, אבל ככל הנראה יש בזה גם כמה דברים טובים, לאור העובדה שאנשים ממשיכים לדבוק בזה (איכשהו, לא נראה לי הגיוני שחוץ מהמבורגר של מקדונלד'ס ו"האח הגדול" יש עוד דברים שהם דרעק אחד גדול ואנשים ממשיכים לצרוך אותם). אז הבקשה הראשונה שלי היא להגיע לשנת ה'תשס"ג כשהסטטוס שלי הוא "במערכת יחסים", או שלפחות אוכל להגיד שעברתי אחת. מה הסיכויים? תלוי: אם הגברים יסכימו למשך השנה הקרובה לא להתחיל עם בחורות על מנת שאוכל למצוא בחורה רווקה אחת ששווה משהו (אני באמת לא מוצא - מרפי הזה בן זונה אמיתי), יש לזה סיכוי לא רע.
2. שייכנס היגיון לצה"ל. אתם יכולים לספר לי עד מחרתיים שאני סתם ממורמר חסר חיים שלא אוהב את הרעיון שהוא משרת את המדינה שלו ושהצבא שלנו פועל בדרך מאוד הגיונית. יש בתזה שלכם כמה בעיות: א. אני לא כזה ממורמר. ב. יש אנשים שמצייצים בטוויטר, ואני חסר חיים? ג. זה שאני לא חושב שכל אחד שמאמין שמוחמד עף עם איזו בהמה מוזרה רוצה להרוג אותי, לא אומר שאני לא אוהב את הרעיון של שירות המדינה. בקיצור - צה"ל הוא צבא מסורבל, מסועף ומסואב, שעושה את כל השטויות האפשריות. אין לי כוח לחזור בפעם המאתיים על השטויות חסרות ההיגיון, אבל באמת שאם מתעסקים בשטויות כמו האם אני סוחב את האפוד שלי על יד אחת או שתיים - משהו צריך להיעשות. ככה שהמשאלה שלי היא שצה"ל יהיה רק קצת יותר הגיוני ממה שהוא עכשיו, על מנת שאני לא אתחרפן לחלוטין.
3. לצבור קוראים. הבלוג הזה כולל בתוכו בערך ארבעה קוראים קבועים ומדיי פעם איזה מישהו שלחץ על הלינק הלא נכון. אני יודע שחלק מכם מראים את זה לחברים או להורים שלכם (זה לפחות מסר שקיבלתי בעבר) - אבל קיבינימט! בקושי קוראים אותי! יש לי הרבה מה לומר לעולם (נכון שכרגע זה מתרכז בכך שצה"ל זה צבא אווילי, אבל עדיין), ואני רוצה שכולם יקראו על זה! מה אני לעזאזל צריך לעשות בשביל לקבל כניסות וקוראים?! לשים פה תמונה של שתי בחורות עירומות מתנשקות?! מה, אתם רוצים ש"פלייבוי" יתבעו אותי?! עדיף כבר להסתבך עם עורכי הדין של הטייקונים! בקיצור, אני רוצה להיחשף, רק בשביל התקווה הקלושה הזו שאולי אני אצליח לשנות למישהו את התפיסה. וגם בשביל האגו שלי, הוא צריך את זה.

ויורשה לי, אני מרשה לעצמי להניח שאם פיה שלא קיימת באה ומציעה לי שלוש משאלות, שהיא כבר תהיה לארג'ית ותעשה עוד כמה ג'סטות בשבילי:

1. שהמחאה החברתית לא תדעך.
2. שספטמבר יעבור בשלום (בעיקר כי עוצר יציאות לא בא בטוב).
3. שמישהו ייכנס לפוסט הזה וגם ממש יוכל לעזור לי בנושא.
4. שיחדשו כבר את השאלון השבועי, אבל ככה שלא יהיה מטומטם כל כך.
5. שהבלוג הזה ימשיך עוד שנים רבות.
6. ושבאופן כללי השנה הזו תהיה טיפה (כי הרבה זה כבר בגדר הזיה) יותר מוצלחת מקודמתה.

שבת שלום לכם.

אז זהו, עם הדרעק הזה סיימתי. ביום שלישי בבוקר אני צריך להתייצב בתל-אביב על מנת להזדכות על המדים הירוקים, להחזיר את כרטיס החוגר, ובמקומם לקבל מדים כחולים ותעודת שוטר. אכן, אני הולך לשח"ם באופן סופי, ועד שזה יקרה (כפי שנאמר, ביום שלישי) אני אהיה פה על מנת לבלבל לכם את המוח.

אז הנה דברים אחרונים מהטירונות:

הספקתי להמציא ביטוי חדש בצבא: ס"פ. סנג'ר פלוגתי. יש גם סס"פ: סופר סנג'ר פלוגתי. אני הייתי סס"פ במהלך הטירונות הזו, אבל לא ממש היה אכפת לי, כי פירוש הדבר הוא פחות בלבולי מוח מכיוון המטומטמים של המחלקה. הטמטום כמובן לא היה ברמה המחלקתית בלבד אלא גם ברמה הפלוגתית, וזה הגיע לרמה כל כך גבוהה שבטקס ההשבעה שלנו המ"פ אמרה לנו ("בנימה אישית", לדבריה) שיש המון אנשים שעמדו שם שלא ראויים להיות חיילים.

הבנתי גם שבמחלקה שלי יש יותר מדיי אנשים שלא מבינים מה זה פלורליזם. חלקם כי הם פשוט אידיוטים אז אין טעם להסביר להם מושגים יותר מסובכים ממה שיש בשירים של קובי פרץ. חלקם יודעים מה זה אבל חושבים שזו מילה גסה. בקיצור, קשה לחשוב שמאלה בצה"ל.

ממש מעצבן להיות טירון: המפקדות שלנו לא יודעות לדבר עברית תקנית, וחסר למי שיעז לתקן אותן. אבל זה מאחוריי, כמו שאמרנו.

ולסיום: לא האמנתי כמה שכונה וישראבלוף זה טירונות 02 מקוצרת (ותודה לאל שמקוצרת): היו כאלו שלא עברו מבחני עזרה ראשונה והוסמכו טירונות, כאלו שכיוונו במטווחים ליותר ממטרה אחת אבל איכשהו אמרו להם שהם פגעו עם מאה אחוז מהכדורים שלהם, אני ראיתי איך סופרים חור ירייה ממטווח קודם. לא חשבתי שעד כדי כך דחוף להם להיפטר מאיתנו.

וזהו, סיימנו עם צה"ל. ביום שלישי אני אפרד רשמית מהגוף הבירוקרטי ביותר במדינה לטובת ההגוף המדורג במקום השני בסולם הבירוקרטי: משטרת ישראל.

אני מקווה מחר לעשות פה סוף-סוף פוסט סטנדרטי, עד אז שבת שלום.

עדכון קטן: נכנסתי לדפים של המפקדות בפייסבוק, וגיליתי שאחת מהן סיימה את הלימודים שנה אחריי, אבל העיקר היא מדברת אליי כמו אל ילד בכיתה ט'. באזרחות הייתי עושה לה שיעורים פרטיים במתמטיקה, ופה היא עושה לי שיעורים בנשק. אוי, א ברוך.

אין ספק, טירונות זה עסק מסריח. לא מסריח כמו שחששתי שיהיה, אבל מסריח (תרתי משמע, תיכף תבינו למה).

הנה כמה דברים משנים עשר הימים האחרונים שלי כטירון במחנה 80:

בפוסט הקודם על הטירונות דיברתי על כך שמרמוז מלך הקופים מציג את הטירונות כקייטנה עם תנאים של גולאג, ואני אמרתי שזה יותר כמו גולאג עם תנאים של קייטנה. שני הדברים הללו לא נכונים בעליל. מדובר בשכונה. האמ-אמא של השכונות. צה"ל הקים עם משרד השיכון שכונה חדשה וקרא לה "טירונות אפס שתיים". ה-ס' מ"פ והמ"פ אמרו לנו שיש לנו טירונות מקוצרת (אני ביום חמישי מסיים עם הטמטום המיותר הזה), כשבעצם הטירונות נמרחת פחות. מחישוב זריז, היה אפשר לצמצם את הלו"ז הזה, בלי שיהיה צפוף יותר מדיי, לשבועיים מקסימום. אבל צה"ל מוכיח שהבירוקרטיה וחוסר הארגון של מיט"ב זה כלום לעומת הטמטמת בטירונות. לא האמנתי עד לרגע שבו התחילה הטירונות שיש מקום שהלו"ז שלו מאורגן יותר גרוע משל בית ספר ציבורי. יש לנו הפסקת ארוחת בוקר, הפסקה של אחרי ארוחת בוקר, הפסקת פריסת בוקר והפסקת התרעננות לאחר הפסקת הפריסה. עכשיו תחשבו שיש שלוש ארוחות ביום.

למה אני עוד אומר שהטירונות הזו שכונה? כי מקפידים שלא יהיה לי זיף אחד שלא גולח עד העור, אבל אחרי שאני מסיים שמירה הש"ג אומר לי שבגלל שלא שיחקתי בתחמושת או דברים מהסוג הזה אז אפשר להגיד שהנשק פרוק, בדוק ונצור. דהיינו הם יקפידו שאמא שלכם תהיה מדוגמת, אבל על פריקת הנשק (שלוש פעמים הם לא פרקו לי את הנשק אחרי שסיימתי שמירה) הם לא יקפידו, ואף אחד לא יחשוב להאשים את הש"ג אחר כך.

סיבה נוספת: נותנים לנו, לטירונים, לשמור. אני רוצה להזכיר שוב שמדובר בטירונות אפס שתיים, ושלמעשה לרוב האנשים ששומרים יש יותר פטורים מאשר כדורים במחסניות שלהם. לחיילים אחרים אסור לתת נשק כי אם הם יראו מישהו שיש עליו משהו שרק מזכיר כפייה הם יעבירו את הנצרה לאוטומט ואתם יכולים לשער מה יקרה משם. ובינינו, רובנו, אם נראה מחבל, אנחנו פשוט נשתין במכנסיים, נירה לכל הכיוונים ונוריד חצי בסיס (אולי זה בעצם לא רעיון כל כך רע).

גם האוכל על הפנים, וכבר סיפרתי לכם על זה. מה שאתם לא יודעים, זה עד לאיזו רמה זה הגיע: כמו שאתם יודעים, בשישי בערב אמורה להיות עקרונית ארוחה יותר טעימה. היא אכן הייתה יותר טעימה, אבל מסתבר שעד שכבר יש דבר כזה, אז יהיה משהו לא בסדר באוכל, במשך השבת כולם יסבלו מקלקול קיבה חמור וחדר האוכל ייסגר לשבוע שלם. אנחנו כמובן נחיה על מנות קרב, עגבניות ולחם עם שוקולד שלוש פעמים ביום. הגענו למצב שאפילו מנה חמה בטעם פירה (שזו בערך המנה חמה הכי מגעילה בעולם) נחשבה לפינוק. תודה לאל שיש שק"ם. אגב, עכשיו הבנתם למה הטירונות הזו מסריחה תרתי משמע?

אני גיליתי שהרבה פעמים להתנדב בצה"ל יכול אמנם להביא לך כמה צרות, אבל מאידך לחסוך לך צרות הרבה יותר גדולות:

למשל שמו אותי שומר בכ"כ (כיתת כוננות), כי הייתי בין היחידים שלמרות שהם פרופילניקים מתים, אין להם אפילו פטור מסכן אחד. ככזה נאלצתי להיות כל הזמן על מדי ב', עם אפוד צמוד אליי. אמנם זה מעצבן, אבל היו בזה גם כמה יתרונות: בגלל שאסור היה לי לרדת בזמן הכוננות ממדי ב', לא הייתי צריך להסתבך עם החלפת מדים בשביל ארוחת שישי, ובאמצע השבוע לא השתתפתי לא בא"ג ולא במד"ס, שני סוגים של אימונים. בגלל שאני שונא כושר, בשבילי זה היה פרס. בפעם אחרת נתנו לי לשמור בזמן שיעור על משחקים בנשק, וכשהשלמתי את השיעור המייגע האחרים הסתבכו כי הם צחקו למפקדת בפרצוף, ואני התחמקתי מהריצות והפק"לים שהם חטפו.

הדבר הכי מעצבן בצה"ל זה הנעליים הצבאיות: לוקח שנים לשרוך אותן. שנים. אני מבזבז חצי מהזמן התארגנות שלי עם הנעליים המסריחות האלה.

סליחה, טעות שלי, יש דבר יותר מעצבן מהנעליים: הנשק. זה כמו להסתובב עם מטאטא ששוקל שלושה קילו כל היום, ומוכן לרדת ממך אך ורק בשירותים, במקלחת ובשינה, אבל גם אז הוא כמו איזה נג'ס נדבק אליך.

בבלאי, שאחראי על הציוד ב' בזמן הטירונות, עובדים ללא ספק כמה גאונים: ביקשתי להחליף חולצה של המדים כי אין לה כפתורי שרוולים, אז הגאונים החזירו לי חולצה משודרגת: יש כפתור בשרוול אחד, ובשני - אין. הייתי מחליף את החולצה הזו שוב, אבל אני ברביעי כבר אושבע (ביקשתי להישבע כאתאיסט יחד עם עוד חבר מהיחידה. נראה איך הם יתמודדו עם זה), ככה שעד שהם יחזירו לי את החולצה אני כבר אהיה חייל ממורמר במקום אחר.

אני ועוד כמה חברים ביחידה המצאנו כמה ראשי תיבות וסיסמאות (וגם לקחנו כמה שנרשמו בשירותים) ויצרנו רשימה יפה ומכובדת. הנה דברים שיש ברשימה וגם דברים שאין ברשימה:

• מ"כית - מענה כוזרית.
• מ"מ - מ"כית מתוסכלת (וזה למעשה מענה כוזרית מתוסכלת, אם תהיתם מה זה מכ"ם).
• מ"פ - אם היא חתמה קבע, היא כנראה מטומטמת פחד.
• אל"מ - אידיוט לא מיומן.
• מלש"ב - ממש לפני שהולך הבית.
• שק"ם - שיקום קיבה מהיר.
• אנחנו תקועים פה שלוש שנים, והאוכל כבר עושה מילואים.
• עד מתי חומוס 09?
• הקשב המפקדת, החומוס נועץ בי מבטים.
• אחרי כל עשר דקות ארוחה, יש רבע שעה לנסות להתמודד עם הנזק.
• מחנה 80 - כי רק פה האוכל יכול לקרוא לך "צעיר".
• יש בצבא שני סוגים של חרא: אחד שיוצא מהתחת ואחד שנותן פקודות.
• 70% פקודות + 30% חרא = 100% צה"ל.
• חרא יוצא פעמיים ביום ואתה יוצא פעם בשבועיים. עכשיו תסיק ת'מסקנות מי מרוויח יותר.
• ג'ובניק - יותר פטורים מכדורים בשמירה.
• תמיד אמרו לי ש-02 זה בית זונות, אבל אף פעם לא אמרו לי שאני הזונה (ובינינו, זונה מרוויחה יותר טוב).

זהו, עד לכאן פוסט טירונות. בינתיים אני מתעדכן על המתרחש בארצנו, כדי להביא מחר פוסט סאטירי חדיש, חדש ומחודש.