שלום לכם.

לפני שש שנים וששה ימים, ב-9 במרץ 2006, קם לו נער צעיר והחליט שהוא פותח בלוג. בהתחלה הוא החליט לקרוא לעצמו בשם "פסימיסט אופטימי", ולאחר מכן החליט לכתוב תחת שמו האמיתי, אוריה בר-מאיר.

אז כן, קצת באיחור אני חוגג יום הולדת 6 לבלוגי היקר. כרגיל, נשארתי לסגור שבת בבסיס ביום ההולדת של הבלוג, ולכן נשאר לי רק להתנחם בעובדה שזה יום ההולדת האחרון שלו כשאני במסגרת צבאית.

כמו בכל שנה, הבלוג במספרים:

35,878 כניסות.

כמה מאות פוסטים (בגלל הרבה טיוטות אין לי דרך למדוד במדויק).

6 פוסטים הגיעו למומלצים (עשרת הדיברות למחזיר בתשובה, ההצעה לבטל את חג הפסח, חמישים מדינות לי יש, לכשכש בכלב, איך לא לקבל שעות ביציאה ורשימת פתגמים מהעולם).

פוסט אחד הגיע למומלצים של נענ10: חדשות טובות לדמוקרטיה (?).

עדיין, שיאן התגובות, כבר שלוש שנים ברצף, הוא הפוסט "עשרת הדיברות למחזיר בתשובה" עם 101 תגובות. אין ספק שזה אומר שאני כבר לא מצליח לעצבן כמו פעם.

אני חייב לומר שגם אני לא ממש מאמין שהחזקתי עם הבלוג 6 שנים, אבל הצלחתי. מזל טוב לי.

ולעניין אחר:

ראיתי בפייסבוק את המשפט הבא: "עם הייתה לנו ממשלה סבבה ממזמן הם [הערבים] היו נחמקים ... אבל הם מתעסקים בלעלות את הסיגריות ואת הדלק" כל שגיאות הכתיב, טעויות ההקלדה והפיסוק הנוראי - במקור.

תראו, גזענים יקרים - אני מבין שאתם רוצים להתקבל לאיחוד האירופאי. אבל הדרישה של האירופאים לג'נוסייד ממוסד התבטלה באמצע המאה שעברה. תתעדכנו.

סופ"ש נעים ונתראה מחר בפוסט מושקע במיוחד.

בנושא החם הזמינו את הכותבים, לכבוד סוף השנה העברית, לבקש מפיה שלוש משאלות לכבוד השנה שאו-טו-טו נכנסת. אני אישית חושב ששלוש משאלות זה עניינים לג'יני של אלאדין ולדגי זהב שמספיק חכמים על מנת לדעת לדבר אבל לא מספיק חכמים על מנת להבין שהתולעת הזאת שתקועה על הקרס זה פיתיון. אבל אם החליטו עכשיו להכניס גם פיות לעסק הזה של שלוש משאלות (למה רק שלוש? מה נפלתם למספר הזה?) - מי אני שאקטר? באופן כללי, למה נתפסתי דווקא לעניין שזו פיה ולא יצור כחול שיוצא ממנורה ונשמע כמו רובין ויליאמס, כשאני בכלל נטורליסט (אתאיסטים יכולים להאמין שקיימים יסודות על טבעיים כמו פיות או רוחות. נטורליסטים שוללים גם את הקיום של זה) שלא מאמין שהמשאלות הללו יתגשמו (ואם יתגשמו - הרי שלא מעצם הבקשה)? אני יודע שיש פה כמה דבילים שקראו את הספר "הסוד" - ובטוחים שכל מה שצריך זה לבקש ולחשוב על זה הרבה מחשבות חיוביות ופתאום תצוץ איזו פיה שנראית כמו סבתא ועושה "ביבידי-בבידי-בום" (או איך שלא הולך השיר הזה של דיסני) - שרוצים לומר לי שאני חמור ושאני חייב לקרוא את הספר הזה. אז הנה החדשות: קראתי את הספר הזה, ומדובר באחד החרטוטים הכי גדולים על פני כדור הארץ, מניסיון.

אבל, אחרי כל הרישא המתוסבכת הזו, החלטתי בכל זאת להיענות לאתגר ולבקש שלוש משאלות, בתקווה שאני אצליח להגשים אותן (כי שום פיות לא יבואו):

1. להתחיל במערכת יחסים. מי שקרא את הפוסט הזה, יודע שאת 21 שנותיי על כדור הארץ אני לא רק מבלה בהשחתתו (כי מה לעשות, על מנת לעדכן צריך להדליק מחשב, ועדיין לא הצלחתי ללמד את המחשב שלי לייצר חשמל מירקות); אלא גם בלי מערכת יחסים. לא רצינית, לא בלתי-רצינית, פשוט בלי. לי אישית נמאס לראות איך כולם מסביבי מדברים על בן/בת הזוג שלהן/שלהם (לא בהכרח בהתאמה, תלוי בהעדפה), ולא לדעת איך זה. הצלחתי בינתיים להבין שמדובר במערכת יחסים היא בין השאר דרעק אחד גדול, אבל ככל הנראה יש בזה גם כמה דברים טובים, לאור העובדה שאנשים ממשיכים לדבוק בזה (איכשהו, לא נראה לי הגיוני שחוץ מהמבורגר של מקדונלד'ס ו"האח הגדול" יש עוד דברים שהם דרעק אחד גדול ואנשים ממשיכים לצרוך אותם). אז הבקשה הראשונה שלי היא להגיע לשנת ה'תשס"ג כשהסטטוס שלי הוא "במערכת יחסים", או שלפחות אוכל להגיד שעברתי אחת. מה הסיכויים? תלוי: אם הגברים יסכימו למשך השנה הקרובה לא להתחיל עם בחורות על מנת שאוכל למצוא בחורה רווקה אחת ששווה משהו (אני באמת לא מוצא - מרפי הזה בן זונה אמיתי), יש לזה סיכוי לא רע.
2. שייכנס היגיון לצה"ל. אתם יכולים לספר לי עד מחרתיים שאני סתם ממורמר חסר חיים שלא אוהב את הרעיון שהוא משרת את המדינה שלו ושהצבא שלנו פועל בדרך מאוד הגיונית. יש בתזה שלכם כמה בעיות: א. אני לא כזה ממורמר. ב. יש אנשים שמצייצים בטוויטר, ואני חסר חיים? ג. זה שאני לא חושב שכל אחד שמאמין שמוחמד עף עם איזו בהמה מוזרה רוצה להרוג אותי, לא אומר שאני לא אוהב את הרעיון של שירות המדינה. בקיצור - צה"ל הוא צבא מסורבל, מסועף ומסואב, שעושה את כל השטויות האפשריות. אין לי כוח לחזור בפעם המאתיים על השטויות חסרות ההיגיון, אבל באמת שאם מתעסקים בשטויות כמו האם אני סוחב את האפוד שלי על יד אחת או שתיים - משהו צריך להיעשות. ככה שהמשאלה שלי היא שצה"ל יהיה רק קצת יותר הגיוני ממה שהוא עכשיו, על מנת שאני לא אתחרפן לחלוטין.
3. לצבור קוראים. הבלוג הזה כולל בתוכו בערך ארבעה קוראים קבועים ומדיי פעם איזה מישהו שלחץ על הלינק הלא נכון. אני יודע שחלק מכם מראים את זה לחברים או להורים שלכם (זה לפחות מסר שקיבלתי בעבר) - אבל קיבינימט! בקושי קוראים אותי! יש לי הרבה מה לומר לעולם (נכון שכרגע זה מתרכז בכך שצה"ל זה צבא אווילי, אבל עדיין), ואני רוצה שכולם יקראו על זה! מה אני לעזאזל צריך לעשות בשביל לקבל כניסות וקוראים?! לשים פה תמונה של שתי בחורות עירומות מתנשקות?! מה, אתם רוצים ש"פלייבוי" יתבעו אותי?! עדיף כבר להסתבך עם עורכי הדין של הטייקונים! בקיצור, אני רוצה להיחשף, רק בשביל התקווה הקלושה הזו שאולי אני אצליח לשנות למישהו את התפיסה. וגם בשביל האגו שלי, הוא צריך את זה.

ויורשה לי, אני מרשה לעצמי להניח שאם פיה שלא קיימת באה ומציעה לי שלוש משאלות, שהיא כבר תהיה לארג'ית ותעשה עוד כמה ג'סטות בשבילי:

1. שהמחאה החברתית לא תדעך.
2. שספטמבר יעבור בשלום (בעיקר כי עוצר יציאות לא בא בטוב).
3. שמישהו ייכנס לפוסט הזה וגם ממש יוכל לעזור לי בנושא.
4. שיחדשו כבר את השאלון השבועי, אבל ככה שלא יהיה מטומטם כל כך.
5. שהבלוג הזה ימשיך עוד שנים רבות.
6. ושבאופן כללי השנה הזו תהיה טיפה (כי הרבה זה כבר בגדר הזיה) יותר מוצלחת מקודמתה.

שבת שלום לכם.

כשאין משהו אחד להגיד, תמיד אפשר להגיד כמה דברים:

תסלחו לי שאני לא צוחק על ירי הטילים או על הפיגועים, זה לא מצחיק. אבל יש לי שאלה: אני אמנם לא חסיד גדול של קונספירציות למיניהן, אבל למה נראה לי שחסידי תקציב הביטחון אמרו בסוף השבוע האחרון "יימח שמם של המחבלים האלו שייבדלו לחיים ארוכים"?

רני רהב אמר שאם הטייקונים לא יקיימו אירועים מפלצתיים ומנקרי עיניים, סטודנטים רבים שעובדים בקייטרינג עלולים למצוא את עצמם מובטלים. אחרי דבר כזה, יש עוד תלונות שיש אפליה של אוטיסטים בשוק העבודה?

עד שירו טילים, אפשר היה לחשוב שהדבר הכי מעניין שקורה במדינה שלנו זה מרגול. כולו מרגול. את מי היא מעניינת? חצי עיתון מקדישים לחרטוטים ולשליכטה בלב שיש לה. סילחו לי על השפה הבוטה, אבל כוס אומו, את מי זה מעניין?! עד שיש הזדמנות לבעוט את מרגול מהפריים-טיים, אתם מחזירים אותה לשם?!

כבר כמה שבועות שלא מעדכנים את השאלון השבועי באתר. אמנם השאלון היה מקום מפלט לברוח אליו כשלא מצאתי נושא ראוי לכתיבה ובכל זאת רציתי לעדכן, אבל לאור העובדה שנמאס לי לענות על שאלונים שמופנים לבנות (כל כך קשה לכתוב עם סלאשים? או בלשון רבים?), או על שאלות אידיוטיות לחלוטין, נראה ששחר חדש הגיע לישראבלוג.

אם כבר דיברנו קודם על תקשורת, למה מתעקשים לטחון שם מים על ירי הטילים?! אחרי שמסיימים לומר לנו 500 פעם כמה פצועים יש ואיפה, עוברים לראיין את השכנים, משם לסתם כאלו שבדיוק עברו שם ואחר כך מחפשים איזה כלב שתהיה לו טראומה מכל החיים בגלל הטיל. רבאכ!

גם הפרשנים דיי מבלבלים את המוח ומברברים את עצמם לדעת. אבל העיקר לשרוף זמן מסך. אני אישית מציע שתעשו מה שיעקב אילון עשה ב"עופרת יצוקה": תנו לו לראיין את החושך, כשהוא מעמיד פנים שהוא מטה את המיקרופון למען נשמע את הפיצוצים. ככה לפחות תודו: אין לנו מה להראות לכם, סורי.

יש כבר קריאות ל"עופרת יצוקה 2", על מנת להפסיק את ירי הטילים אחת ולתמיד. אם אתם לא מתכוונים להכניס לסרט ההמשך איזה שדרוג, אני לא ממש רואה איך זה נגמר שונה מהסרט הראשון.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט.