כמו שבוודאי רובכם ראיתם, אחרי ששנה שעברה ראש הממשלה נתניהו החליט לתת חיבוק טוב לתכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" באמצעות התארחותו שם, הוא החליט לעשות את אותו דבר גם ב"מצב האומה". לזכותו ייאמר שבניגוד להופעה ב"ארץ נהדרת", בה הוא הראה כישורים קומיים של מלחיה (ואנא מכם, אל תביאו לי כדוגמת נגד את המלחיה שציון ברוך משחק בפרסומת, גם בגלל שזו לא באמת מלחיה וגם בגלל שזה לא באמת מצחיק), ב"מצב האומה" הוא הגיע מוכן, מיומן והופעתו הייתה מפתיעה לטובה.

הבעיה היא, איך לא, בתכנית עצמה, שבמקום לעשות סאטירה ולתת לו כמו שצריך על הראש עשתה לו בעיקר כבוד עם עקיצות שעשו לו יותר טוב מאשר רע (ככה זה, סאטירה לא אמורה לגרום לפוליטיקאים שנגדם היא יוצאת כל השנה להרגיש נינוחים). אי לכך, החלטתי אני להראות ראיון עם ראש הממשלה, בו אני אנסה לשאול שאלות קשות באמת. הראיון כמובן פיקטיבי, ואם הבאתי את הפחדן הזה לדיבייט בחירות פיקטיבי, אני לא רואה סיבה לא לנהל איתו ראיון פיקטיבי (בעיקר לאור העובדה שהוא לא ממש יהיה מעוניין להתראיין אצלי). הראיון כולל, איך לא, אתה מה שאני הייתי רוצה להגיד לו ב"מצב האומה", ולכן לא חסר דמיון. תבלו.

כתב: שלום.

נתניהו: ערב טוב.

כתב: בוא נתחיל בעניין החוק שיכריח את "ישראל היום" לגבות תשלום.

נתניהו: תראה, יש עיתון שהוא נגד, שהוא בתשלום, ויש עיתון שהוא יותר מאוזן, שהוא בחינם.

כתב: אתה באמת קראת ל"ישראל היום" עכשיו "עיתון מאוזן"?

נתניהו: אתה לא חושב שהוא מאוזן?

כתב: בוא נתחיל מזה שאני לא חושב שהוא עיתון.

נתניהו: אז מה הוא?

כתב: ריפוד לכלובים של תוכים, חומר גלם לעטיפת דגים, מחבט זבובים... אתה מבין לאן זה הולך.

נתניהו: ו"ידיעות אחרונות" זה כן עיתון?

כתב: איפה אמרתי את זה?

נתניהו: ואתה בעד החוק הזה?

כתב: מה פתאום. מעבר לזה שמדובר בחוק אינטרסנטי של בעלי עניין מאוד ברורים, הדבר האחרון שאני מעוניין לעשות זה להכריח את שלדון אדלסון להרוויח כסף.

נתניהו: טוב, אז אני חושב ש"ישראל היום" הוא עיתון נהדר -

כתב: אז אתה ממשיך לקרוא לדבר הזה "עיתון"?

נתניהו: כן.

כתב: בסדר גמור, אני לא אהרוס לך את הבועה. בוא נמשיך הלאה - מה אתה הולך לעשות עם יוקר המחייה?

נתניהו: תראה, המצב הוא שאני רוצה לטפל ביוקר המחייה, אבל אני חייב קודם כל לטפל באיום האיראני.

כתב: תן לי לנחש - אם לא יהיה יקר בישראל איראן תפציץ אותנו.

נתניהו: אתה עושה צחוק מהאיום האיראני?

כתב: חלילה, את זה אני משאיר לך.

נתניהו: טוב, אז יוון וספרד.

כתב: הספין הזה שמור לשר האוצר, זה עובר משר לשר בירושה יחד עם גרעונות ענק והנחה שהשמש זורחת לך מהתחת.

נתניהו: אתה טוען שאני מנסה לעשות ספין ולשנות נושא כדי לא לדבר על סוגיות חשובות?

כתב: בוא נגיד שאתה לא עונה לעניין יותר מש"ישראל היום" זה עיתון. עכשיו, אם לא אכפת לך, בוא נדבר על הוצאות בית ראש הממשלה.

נתניהו: תעזוב את שרה בשקט.

כתב: לא הזכרתי אותה.

נתניהו: גם אל תזכיר.

כתב: אפשר לשאול שאלה?

נתניהו: שאל.

כתב: מה נסגר עם הנרות וכל ההוצאות שלכם? בשביל מה בדיוק משלמים לך משכורת אם אתה מממן את עצמך מתקציב חיצוני?

נתניהו: תראה, אני עובד 18 שעות ביום, מתי יש לי זמן להיות נהנתן?

כתב: העובדה היא שהמשפחה שלך חיה על חשבון תקציב בית ראש הממשלה במקום על חשבון המשכורת שאתה מביא הביתה.

נתניהו: הכנסת את שרה לשיחה עכשיו?

כתב: היא חיה על חשבון המסים שלי, לא?

נתניהו: אתה הכנסת את שרה לשיחה עכשיו?

כתב: כן.

נתניהו: אבל ביקשתי ממך שלא. אתה לא מבין, היא מקור הכוח שלי.

כתב: יופי. מקור הכוח הזה ממומן מכספי המסים שלי, לא? אז אולי תסביר למה מקור הכוח שלך צריך כל כך הרבה נרות?

נתניהו: תגיד לי, מה זו החטטנות הזו?

כתב: קשה לקרוא למה שנעשה מכספי מסים משהו שראוי לפרטיות, לא? אז אולי תענה על השאלה?

נתניהו: איראן.

כתב: מה?

נתניהו: אבו מאזן.

כתב: בשבילו קניתם נרות?

נתניהו: אובמה.

כתב: מה נדפק? נכנסת ללופ של ספינים?

נתניהו: איראן.

כתב: כן, בסדר, הבנו, אנחנו מתים מפחד.

נתניהו: ובשביל זה אני פה! אתה מבין, העם היהודי מעולם לא היה טוב בזיהוי מוקדם של סכנות.

כתב: אה, זה ברור, אם הוא היה מוצלח בזה אתה לא היית ראש ממשלה.

וכמו ששליין אומר - ושיהיה לנו בהצלחה.

אף פעם לא התביישתי במי שאני. אני איש שדעותיו נמצאות אי שם בצד השמאלי של המפה הפוליטית, הצבעתי למרצ בבחירות האחרונות ויש לי נטייה מעצבנת לרצות בטובתם גם של הסודנים והאריתראים וגם של תושבי דרום תל-אביב (קטעים איתי). אף פעם לא התביישתי בזה. אמנם אני לא הולך ברחוב וצועק שאני שמאלן כדי שכולם יידעו (בעיקר כי אף אחד לא הולך ברחוב וסתם צועק שהוא שמאלן, או ימני, או כל סוג אחר של אידיוט), אבל מעולם לא התביישתי בזה.

אבל עכשיו, נראה שאני אצטרך לרדת למחתרת לכמה שבועות מרוב בושה, יחד עם המצביעים של קדימה בבחירות האחרונות (מי אתם? מה אתם? ולכל הרוחות, למה?!). על מה אני מדבר? על הסרטון הזה של "שלום עכשיו". למי שאין לו כוח לצפות בסרטון הזה (וקשה לי להאשים אותו, מדובר בעשיית עוול לכל מי שניחן בחוש שמיעה), הרי התקציר: מיטב נציגי השמאל (חלקם בעיניי עצמם וחלקם בזכות הפריימריז והבחירות) - איתן כבל, איציק שמולי, משה מזרחי, יריב אופנהיימר, יוסי ביילין, אילן גילאון, מיכל רוזין ואחרים - מתחפשים לימנים (שבאופן מעניין כמעט כולם מתנחלים, דתיים ששמים סנדלים וגרביים ביחד, ואלה שלא הם גנרלים ושופטים עם פאה בריטית) ושרים להם בסבבה כמה הימין מנותק מהמציאות, גזען, אלים וגוזל כספים.

באמת תודה לכם, שלום עכשיו, באמת תודה. הודות לכם אני צריך לרדת למחתרת, כי מישהו עוד עלול לגלות שעזרתי (בקטנה. ממש בקטנה. אין לקול שלי באמת משמעות. זו באמת לא אשמתי. נשבע) לגילאון ולרוזין להיכנס לכנסת. כלומר, מה חשבתם שייצא מזה? הרי אם היו עושים משהו שמציג את כל הערבים כמחבלים, את כל הסודנים כאנסים, את כל השמאלנים כבוגדים וכו' הייתם מתעצבנים וזועקים הסתה. אז למה נראה לכם שהגיוני להציג את כל הימין באותו אור?

שלא נטעה - יש ימנים שהם אכן הקריקטורה המצטיירת מהסרטון הזה. לא חסרים ימנים שהם גזענים, מנותקים, שונאי שמאלנים שחושבים שפלורליזם זו בדיחה ששמאלנים לוקחים ברצינות. מצד שני, לא חסרים שמאלנים שהם גזענים (לא, כי פשוט להגיד על כל החרדים שהם פרזיטים זה כל-כך נאור), מנותקים (היי אנשים שחושבים שמחמוד עבאס רוצה שלום יותר ממה שנתניהו רוצה), שונאי ימנים (כמו האנשים שהפיקו את הקליפ הזה) שחושבים שפלורליזם זו בדיחה שמישהו לוקח ברצינות (כנ"ל).

איך אני אמור עכשיו, תוך כדי שיחה עם אנשי ימין, להודות שאני משתייך לשמאל? איך?! ברור שאנשי הימין מהשורה יידעו שאני לא חושב שהם כמו שמוצג בקליפ הזה, אבל איך אני אמור להסביר את זה שנתתי להם את הקול שלי?! אני אצטרך לספר בשבועות הקרובים שהצבעתי לבל"ד ושאני זה שסידרתי לחנין זועבי לעלות על המרמרה, זה הרבה פחות מביך. הרי מי יקנה את התירוץ הקלוש שהצבעתי למרצ כי בזמן ההצבעה לא ידעתי שמישהו יפיק את הדבר הזה?

אה, ואני לא יודע מי האדם המבריק שעומד מאחורי שחרור הקליפ בזמן שיישובי הדרום חוטפים טילים על הראש, אבל אני מאוד מקווה שהוא עובד עכשיו על הסבת מקצוע, כי יח"צ זה לא התחום שלו (טוב, נו, מצד שני זה גם לא באמת התחום של רני רהב אבל זה לא מפריע לו). רוצה לומר, כמה עמוק אתם רוצים שאני ארצה לשקוע כשאני צופה בקליפ שלכם?! כמה?!

ולסיום, גאונים, היה נחמד אם הייתם אומרים גם למה יכול להיות נחמד להיות שמאלני, חוץ מזה שזה אומר לא להיות ימני (כי מי שהצביע ליאיר לפיד הוא כזה שמאלן הארד-קור שדב חנין כהניסט לידו). טמבלים.

אני אחזור להודות בשמאלניות שלי בעוד חודשיים. נתראה.

שלום לכם.

היום (9.3) לפני 8 שנים החלטתי משום מה שאני מצחיק ופתחתי בלוג. אני מאמין שמאז שפתחתי את הבלוג נהייתי קצת פחות לא מצחיק, ועם תהליך שיפור מתמיד שכזה עוד מתישהו אני אעלה לכם חיוך על הפנים.

בקיצור, בלי יותר מדי חפירות נעבור כמיטב המסורת לסטטיסטיקות:

לבלוג היו עד לכתיבת שורות אלה 49,965 כניסות.

כולל הקטע הזה נכתבו 841 פוסטים.

9 פוסטים הגיעו למומלצים של ישרא-בלוג (עשרת הדיברות למחזיר בתשובה, ההצעה לבטל את חג הפסח, חמישים מדינות לי יש, לכשכש בכלב, איך לא לקבל שעות ביציאה, רשימת פתגמים מהעולם, הדיבייט של יאיר לפיד, אז מה היה לנו? וחרד לגורלי).

6 פוסטים לפחות (אני לא זוכר את כולם, אם אתם זוכרים אפילו את הנושא אתם מוזמנים לספר לי ואתקן) הגיעו למומלצים של נענע10 (חדשות טובות לדמוקרטיה (?), בחירות היסטוריות, שרים ושעשועים, לבני בממשלה, המבחן הראשון, ואז מה היה לנו?).

הפוסט המוביל בתגובות, שנה חמישית ברציפות, הוא הפוסט "עשרת הדיברות למחזיר בתשובה", עם 101 תגובות. הייתי בטוח שהפוסט נגד גיוס החרדים יעשה יותר רעש אבל הוא קיבל רק 88 תגובות, מה שאומר שהדת האמונית עדיין יותר חזקה מדת צה"ל, ואני לא בטוח אם מדובר בחדשות טובות או רעות.

אז תודה לכם על כל התגובות שלכם, אתם נותנים חשק להמשיך לכתוב, גם כשאתם לא מסכימים איתי ואפילו אם אתם קוראים לי "נאצי" (כי זה אומר שהצלחתי לעצבן אתכם וגם שבקרוב אני אוכל לעשות עליכם קופה).

שבוע טוב.