היו לי סידורים במרכז ירושלים. אני לא מסתובבת שם יותר מדי מאז שהייתי תלמידת תיכון שמבריזה מהשיעור האחרון אבל הפעם יצא.
במדרחוב ישב זמר רחוב בעל מראה חרדי ששר את stairways to heaven- היה לו קול מדהים ואי אפשר היה שלא לעצור ולהקשיב לו. בן הצופים היה ילד נכה קשה שהתעקש לגשת עד אליו במאמץ רב ולשים לו כסף.
(חיטוט ברשת הוביל אותי לסרטונים שלו עם כנרית, הסרטונים פחות משקפים את היכולת הקולית שלו ).
אחר כך ראיתי חבורה של אנשים בתלבושת צבעונית מכף רגל ועד ראש. הרגשתי כאילו ירושלים ארגנה מופע מיוחד בשבילי.
כל אלה דברים שעדיין אין במודיעין ודווקא בעיר עצבנית ואוצרת אלימות כמו ירושלים יש גם את כל הפלאות הקטנות האלה. שגורמות לאנשים לחייך , להאט ופשוט ליהנות.
זה מוזר שמקום שפעם היה הבית שלי גרם לי להרגיש תיירת.