המקום של ג'וליאנה

לפעמים אני חושבת על התפקיד הנפלא שמלאה הרשת החברתית ובפרט הבלוג בחיי . הרגשתי שזה אחד הכלים שעזרו לי למצוא את מקומי בעשור האחרון . יש לי כבר פרספקטיבה של זמן כי הבלוג בוגר בחצי שנה מבני היחיד. ההיכרויות ואינטראקציות החברתיות הצמיחו אותי בצורה שלא חשבתי מעולם ומה שמדהים זה שחלק מהאנשים שהיה להם מקום כל כך משמעותי בחיי הם אנשים שלא פגשתי בעולם החיצוני.

ואז הגעתי לספר מאד מיוחד שחלק משמעותי מעלילתו היא המרחב הוירטואלי. גיבורת הספר היא ציירת שמתאהבת באישה דרך הרשת החברתית.

"אני מרגישה כמו בפתיחה של תערוכה, המון אנשים באים לראות וכותבים לי בספר האורחים. אני קוראת את מה שאחותי כותבת בדף שלה , מתוודעת אל צדדים שלה שלא ידעתי עליהם. מתפתחת לנו שם קהילה, ב "קפה דה מרקר", ממש שכונה , בעיקר של נשים. אנחנו שותות יחד, אוכלות יחד בכל שעה מטורפת משעות היום והלילה. צוחקות, בוכות."

יש ספרים שמחברים אותך לחומרים הקטנים שמהם מורכבים חיים. ספר כזה הוא "תישארי" של תמי בצלאלי שמספר על אישה שמוצאת את מקומה בעולם. דליה היא אמנית שבגיל 63, נשואה נישואים שניים מתאהבת באישה. התאהבות שמתחילה ב"קפה דה מרקר". ההתאהבות היא המקום האופטימי של הספר כי לדליה סיפור חיים לא פשוט שכולל נישואים מורכבים שהסתיימו בבגידה. דיכאון אחרי לידה, בן שסובל מדיכאון חמור והורים שבעצמם  מחפשים את מקומם.

הספר שעובר בין זמנים מתאר בעיני סוגים שונים של  חיפוש, חיפוש אמנותי, חיפוש אחרי בית פיזי ורגשי שידע להכיל, חיפוש אחרי זהות וחיפוש אחר מקום בתוך הזוגיות.

יש  בספר כנות ששבתה את ליבי, הרגשתי כאילו דליה הגיבורה היא דמות שהייתי רוצה לשבת אתה על כוס קפה בגינה שלה. אישה מלאת חן, ישירות ויכולת הקשבה לאחר ולעצמה. רחוקה מפאתוס ושיפוטיות ומשאיפה למושלמות ומלאה הומור עצמי.

קשה להפריד את הספר מתמי בצלאלי הכותבת  שקראתי ריאיון אתה שבוע לפני שקיבלתי את הספר . הריאיון עשה את עבודתו וגרם לי לחשוק בספר והיקום בשת"פ עם  הוצאת כינרת זמורה ביתן  הגשים את משאלתי.

אני אוהבת אנשים כנים עם ספקנות בריאה כלפי האקסיומות של החיים והיא נראתה לי כזאת.

מאד אהבתי גם את האיורים שנלוו לספר ובמיוחד הערימה המבולגנת של הבתים בכריכה.

ובהחלט נשארתי עם הספר ונפרדתי ממנו בצער רב.

ספתח נפלא לשנה החדשה.