המקום של ג'וליאנה

כנראה שיש כוחות שממש רוצים להרגיל אותי בכוח ליקיצות לפנות בוקר.

הפעם התחלנו עם רעש של פטיש אוויר שהתברר כאופנוע כבד שלא הצליחו להתניע. המשכנו עם דיון מעניין בין בעל האופנוע לחברו . עד כאן מערכה ראשונה. מערכה שניה החלה עם קולות רחוקים שנשמעו כמו משחק כדורגל באיצטדיון מרקנה אבל כנראה שמדובר באותם רייסים ידועים לשמצה שמתרחשים באיזור. (יש בני נוער שלא רוצים להגיע לגיל 20, זכותם אבל למה על חשבון השינה שלי???).

והדובדבן שבקצפת: צעקות בערבית.  בהתחלה חשבתי שמדובר בגנבי רכב (עוד ספורט פופולרי באיזורינו) ההגיון שלי קצת דפוק כי גנבי רכב אמורים להיות יותר דיסקרטיים, אבל היי זה 3 לפנות בוקר. כנראה שנתקלנו בדרמה סוחפת סטייל סיפור הפרברים כי זה המשיך בבחור בשם זיאד (כבר נקשרנו לנפשות הפועלות וצפינו במחזה מהחלון) שרצה להרביץ למישהו (או לדקור אותו, הראות פה לא משהו) והחברים שלו ניסו לעצור אותו. כמובן שזה היה בווליום ברמה של טלויזיה  של כבדי שמיעה. אז מה עם ארבע לפנות בוקר-כל החלונות בשכונה היו מוארים. חבל רק ששכחו את אלה שאינם דוברי ערבית שרוצים גם כן לדעת מה קרה.

החלטנו שיהיה יותר מעניין אם נזמין משטרה לפני שנצטרך לנקות את הדם מהרכב שלנו שחנה לא רחוק. התקשרנו ואמרו לנו שהודיעו להם מזמן. מה שיפה שלא הגיעה שום משטרה לאורך כל האירוע -למרות שהמטה הארצי במרחק 5 דקות (הבעל ב10 בבוקר אומר שבטח עכשיו תגיע המשטרה). למען האמת זה דפוס חוזר של השוטרים המפחדים להתעסק עם ערבים ומעדיפים לתת להם לפתור עניינים לבד.

כנראה שהעניין נפתר בזכות מספר בוררים וזיאד נרגע אבל שקט לא היה כי אז כמו בכל משחק כדורגל שמכבד את עצמו התכנס פרלמנט מאולתר מתחת לחלון חדר השינה שלנו לדון בהשלכות האירוע. חבל ששוב לא דאגו לנו לתרגום.אבל שוב דאגו לכבדי השמיעה שבינינו מבחינת הווליום, זה ייאמר לזכותם.

הפרלמנט החליט שזמן תפילת שחרית הגיע הודות למקהלת המואזין שהחליטה להרים את קולה. בכפר הסמוך החליטו שהמואזין שלהם חזק יותר וכך התחיל האירוויזיון של בני עדות המואזין (הערביזיון) ובא לציון גואל.

(נראה לי שעיסוויה זכו).

אז שוב הלכתי לישון ב6 בבוקר.