אני לא בטוחה שהמשפחה שלנו היא מופת לשוויוניות . לפעמים אני מסתכלת ברחמים על עצמי בת ה 16 שהאמינה בשוויון מוחלט, בהגשמה עצמית ובקריירה.
קריירה אין לי, רחוק מזה. אני חושבת שבמקרה שלי העבודה שלי היא גורם יחסית צדדי בחיי. יש לי עבודה שבה לא מעקמים את האף כשאני צריכה להישאר עם ילד חולה או להיות איתו כי משרד החינוך החליט על יום חופש או יום מקוצר. המשכורת כמובן בהתאם.
אולי מזה זה מתחיל, הוא מרוויח יותר ממני, שעה שלו שווה יותר מהשעה שלי אז לנו כגוף כלכלי שנקרא משפחה לא משתלם שהוא יפסיד ימי עבודה.
מטלות הבית:מי שנמצא יותר בבית עושה יותר. זה טבע הדברים. ממי שחוזר בשעה יחסית מאוחרת אי אפשר לצפות שיעשה שווה בשווה. המציאות לא שוויונית.
עוד משהו, עם חלק ממטלות הבית אני מסתדרת יותר ממנו. לי יותר קל לתקתק כביסה ובישולים כי אני עושה את זה יותר ואז זה אוטומטי.
ומצד שני, אני זו שקשה לה בבקרים ובדרך כלל הוא אחראי על התארגנות הבוקר. אני מתפקדת יותר טוב בערב אז אני אחראית על התארגנות הערב.
כל מה שקשור לנן אני מנהלת. מנהלת זה אומר גם שלפעמים טוליו משובץ למשימות כמו תורנות הורים, תור אצל הרופא או המרפאה בעיסוק אבל אני קובעת את התורים והמעקבים, אני מנהלת את חיי החברה של נן(ולא תמיד בהצלחה) ואם אני צריכה לקבל מידע כמו המלצה על חוג או בייביסיטר אז אני דואגת לה.
למען האמת לפעמים זה עצבן אותי להיות במקום הזה ואמרתי לטוליו שהוא יחפש בייביסיטר. לפני שהוא הספיק למצוא כבר שאלתי על הדרך את הקוסמטיקאית שלי והשגתי את המידע. כנראה נשים מיומנות יותר בהעברת מידע אחת לשניה. אני מכירה את רוב האימהות בגן וטוליו מכיר אולי שלושה הורים וגם זה כי הם עברו איתנו כמה גנים.
אני חייבת להודות שטוליו הרבה פעמים נרתם לעזור גם אם אני לא מבקשת ממנו. הוא ממש לא בעל שיושב רגל על רגל וכשהוא יכול הוא עוזר.
ועוד משהו שאני חייבת להגיד לזכותו: יש לי ביטחון מלא שאם תהיה לי הזדמנות להתפתח מקצועית, להגדיל את המשרה , ללמוד או אפילו לנסוע לחו"ל במסגרת כלשהי הוא יתמוך בי ויתרם.
במילים אחרות אנחנו בית אולי לא שוויוני אבל הוגן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
