אני תקועה רגשית
יש לי הרגשה ששומדבר עוד לא התחיל
ויש לי טעם של 'נגמר' בפה.
דווקא ברגע הכי עמוס בחיים שלי מבחינה מנטאלית
אלוהים, או כל מה שיושב שם למעלה,
מנחית את אותו קש אחד מסריח ששבר לגמל את הגב.
הארועים שרצים לי מול העיינים סותרים אחד את השני בלי הרף
הפכים וניגודים שלא נותנים לך זמן להבין
או סתם לקחת נשימה בין הפתעה להפתעה
אני נשבעת שאני לא משתגעת
המצב הקיים מחולק למספר גורמים
שמבטיחים לי שאין אחידות משקלית לרצף הארועים,
תמיד יהיה איזה באג שישבש איזו החלטה גורלית לעולם יפה יותר.
'ילדה הורית'? אני עדיין לא בטוחה שאני יודעת מה זה.
כולכם כבר לא נראים לי אותו הדבר
זו אני שמשתנה..?
ברגע אחד יכולים למות אחד למען השני
ובשניה שאחרי להרוג למען האינטרסים האישיים של עצמך
הישרדות או סיפוק האגו?
אלוהים שולח אותי לחפש את זה שינענע אותי
בנתיים אני זו שהורסת לעצמי.
'זה מתפקידי לתפעל את הסביבה שלי כמו חבורה של בובות על חוט
ולמרות הכל, נראה שאני מתופעלת על ידן.'
אני צריכה לציין שוב שהמצפון שלי משחק בי?
החיים שלי הם תירוץ לעבודה שלא התבצעה כמו שצריך
הגוף שלי בנוי מתאי שקר
כל כך בא לי לספר לך הכל
באיזשהו מקום אולי אני גם מחוייבת בחוזה שלא באמת קיים
בשר מבשרי, דם מדמי,
האלוהים האמיתיים שלי..
אמא.
This is why I always wonder"
I'm a pond full of regrets
."..I always try to not remember rather than forget
.you better run
בבלוג זה
בכל הבלוגים
