חלון לראש שלי

מרוב שהוא מבלבל אני אפילו לא יודע מה אני רוצה לכתוב.

הכל התחיל לפני שבוע ומשהו שהציעו לי להאריך את הקבע שלי (בלי קשר לזה שאני עדיין חתום לשנתיים...).

וזה גרר את חבר שלי להטיף לי אתמול על החיים שלי ומה שאני עושה איתם.

לטענתו - אני לא משקיע בעצמי. ואם החיים שלי ימשיכו להיות כמו שהם נראים היום, אז כדאי אני אחתום. אם הסיבה היא כלכלית בלבד - אז כדאי שאני אחתום עוד שנה.

לפעמים יש לי מוזה כזאת שאני חושב על החיים, על האופי שלי, על דברים שאני עושה קצת מהצד. אבל זה לא קורה הרבה.

הוא לעומת זאת, עושה את זה כל הזמן... בין אם זה הטיול הגדול שלו והויפסנה, קבוצות רוחניות, קבלה ושאר דברים כאלה שדי מפחידים אותי.

אולי כדאי באמת שאני אתחיל?

אני כל הזמן מאשים את האופי ה"כבוי" שלי בזה שאין לי אהבה. בעיקר בגלל שאני זוכר כמה הייתי מאושר בתקופות שהיו לי מערכות יחסים.

אולי זה לא זה? אולי הבעיה שאני לא מוצא מערכת יחסים (על אף ההצעות הרבות שאני מקבל) היא שאני לא יודע מי אני. מאז המעבר לת"א הכל התבלגן, אני כבר לא יודע מי אני ומה אני.

זה הדרדר למצב שיש לי בעיות שינה, שאני מרגיש מוטרד כל הזמן ואין לי מושג למה. משהו פה לא עובד נכון ואני לא יכול להצביע על זה.

אולי ככה, ע"י מסעות קטנים כאלה לגילוי עצמי, אני אוכל סופסוף להבין מה הבעיה ומאיפה היא מגיעה.

אולי למישהו יש המלצה? או חוויות? משהו? קשה לי להיכנס לעולם הזה, בעיקר בגלל שאני מפחד שאני עוד יותר אאבד את עצמי. האמת שהגיוני, כמו כל דבר חדש, שבהתחלה הוא נראה משהו אחד, מהר מאוד הוא משתנה ונראה משהו אחר (וזאת לרוב נקודת השבירה) עד שבסוף מגיעים לאיזה קתרזיס, לאיזה שהוא שיווי משקל, מצב יציב - שלשם היה צריך (ולפעמים גם לא היה צריך) להגיע.

עולם מבלבל.

2413