רציתי כבר מזמן לכתוב על הביקור שלי בלונדון, אלא שבינתיים קרו עוד דברים שרציתי לשתף, וזה נדחה.

ראשית אגיד תודה לאלה שהמליצו על הפוסטים האחרונים שלי, כי שלושה מהם הגיעו לדף הראשי של ישרא (2 מתוכם על צילומים). זה כיף שאני מקבלת תגובות מבלוגרים שלא הכרתי, וכשיש יותר מאחד, אני מבינה שהפוסט שלי הומלץ וקיבל קהל נוסף.

אתרכז בשלושה דברים שהבן שלי אמר על לונדון וכשאני הייתי שם זה היה קצת אחרת.

הוא אמר ששקט בלונדון. לא במקום ובזמן שהייתי. הלכנו למסעדה הודית לא רחוק מהמקום בו הוא גר.

היו שם המון צעירים מחופשים, אין לי מושג לכבוד מה, ששתו ושמחו והרעישו,

אני לא זוכרת שהייתי במסעדה בארץ רועשת עד כדי כך.

גם למחרת כשצעדנו לאורך התמזה ונכנסנו לבית קפה היו שם משפחות עם ילדים שצעקו והרעישו, ממש כמו פה.

כשיצאנו עברה ספינה בתמזה, די רחוק מאתנו, אבל המוסיקה הרועשת שלה הגיעה עד אלינו.

טוב, יתכן שלונדון שקטה, אבל תלוי כנראה מתי ואיפה.

עוד אמירה של הבן שלי שבלונדון בדרך כלל הגשם יורד בטפטוף קל ולא מטריד. בדרך כלל.

תחזית מזג האוויר דיברה על גשם והחלטנו לנסוע למקום סגור. בחרנו בטירת וינדזור, מרחק נסיעה של כשעה מלונדון. אבל החניה שמצאנו הייתה די רחוקה מהטירה, והטירה נמצאת בתוך חצר ענקית שיש לעבור.

הגשם היה כל כך חזק שהמטריות שבידינו התקפלו לאחור ואנחנו נרטבנו כהוגן. אבל, במהרה יצאה השמש והתייבשנו.

ודבר שלישי. סיפרתי לבן שלי שבביקור הקודם שלי בלונדון אני זוכרת שבטיוב, הרכבת התחתית, היו כל הזמן עבודות תיקונים וכל הזמן היו קווים סגורים. הבן שלי אמר שהוא לא נתקל בזה בחודשים שהם שם. אז כשאנחנו הגענו זה קרה. לא שמנו לב לרמקול שהודיע על הקו שנסגר, ובאמצע הקו הרכבת נעצרה. תחנה אחרונה להיום.

נאלצנו לצאת ולחפש איך לעקוף את הבעיה. שלוש רכבות נוספות והליכה...

והתרשמות נוספת:

בשכונה שהבן שלי גר, בריקסטון, יש המון מהגרים. בעיקר מג'מייקה, אבל גם ממקומות אחרים.

בשבילי זה היה מוזר לראות ברחוב כל כך הרבה טיפוסים שונים של אנשים. כל הצבעים והצורות.

כשאני בחו"ל אני אוהבת להרגיש איך חייים המקומיים, בעיקר במקומות הלא מתויירים. 

והשכונה של הבן שלי ייצגה בשבילי את לונדון של המקומיים.

אהבתי את המגוון הזה של האוכלוסיה.

לא רק בשווקים אלא גם בסופרמרקטים של הרשתות הגדולות יש ייצוג נאמן של המגוון הזה. שורה לאוכל אסיאתי, ושורה לאוכל אפריקאי. אפשר לנסות ולטעום ולהכיר תרבויות ומאכלים שונים.

בארץ כשאמרתי שהפליטים יכולים לתרום ושנוכחותם חייובית בעיני, שאלו אותי איך הייתי מרגישה אילו היו המהגרים האלה באים לגור בשכונה שלי. לי זה נראה אחלה.