בלוגיעדה

זה לא שלא ידעתי שזה צפוי.  אפילו התכוננתי  -  אחת לשנה אני מגבה הכול בקפדנות, הבלוג שלי יושב גם במחברות וגם על דיסק-און-קי וגם על עננים, ויש לי (עוד) בלוג (ריק) ערוך ומוכן ליום פקודה באתר מוביל ואופנתי הרבה יותר מישראבלוג.  אבל הבוקר,  ועוד אחרי שנגנבה לי שעת שינה יקרה,  קמתי למצוא את הפוסטים האלה של מריאט ושל טליק;  ולמרות כל ראייתי את הנולד,  חשכו עיניי:  הולכים לסגור לנו את ישרא.

אני כבר כמעט שמונה שנים כאן.  בשבוע הבא בלוגולדת.  ואני כבר  ממש לא יכולה לתאר לעצמי את חיי בלי בלוג  -  וספציפית בלי בלוג התכלת שלי עם השורות הכחולות הנצחיות.

האמת שאני חושבת שזה כמעט בלתי נמנע:  אם לא מיד,  אז אחרי עוד כמה קירטועים.  ובכל זאת,  אם כבר נגזר עלינו להיגנז,  לפחות ניתן פייט טוב.  שיתופים ולייקים זה המינימום המתבקש (אפילו אני עשיתי!)  :  לפחות שכולם יידעו על הצרה שהתרגשה על ראשינו.

בהצלחה,  מריאט.  ותודה על כל פועלך עד כה.