בחיינו יש טוב ויש רע. בלי הרע - לא היינו מבחינים בכל הטוב הסובב אותנו, ולכן עלינו לקבל את כל מה שכוללים חיינו - לטוב ולרע... |
 כינוי:
בת: 37 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2007
לא מוותרת
האם החמה כבר הפציעה? או שמא עודני שרויה בחשיכה? מבולבלת... עדיין כל-כך מבולבלת... אינני יודעת... או שכן..? הסערה האפלה נחלשה, אין ספק שהיא נחלשה... אך לא, היא לא חלפה עדיין. אני עוד חשה ברוחותיה ונחשוליה המכים בי ללא הרף... מכים מעט חלש יותר, אך עודם כאן. לא מרפים. אך גם אני עוד כאן! אינני מוותרת! מעולם לא ויתרתי... היו כבר סערות קשות יותר, היו רגעי משבר... ואני עדיין כאן. הזריחה קרבה, אני יכולה להרגיש אותה מתקרבת. אחרי הסערה, השמש תעלה כהרגלה לשמים ותאיר את הכל. אבל ייקח עוד זמן עד שתגיע... ואני צריכה לשרוד. לעמוד במכשולים, לא לוותר לרוח, לנחשולים, לערפל הסמיך, לחשיכה החונקת... שכל העולם האפל הסובב אותי יידע: אני כאן, אני עוד עומדת על רגליי ואני לא מוותרת!
ביקשת שבפעם הבאה יהיו יותר צבעים בתמונה. אני לא חושבת שלזה התכוונת, אך גם זו התקדמות. ייקח עוד זמן... חשוב לי שתדע שאני יודעת שהזריחה תגיע בקרוב, ושאחרי הסערה בשמים תראה הקשת - עם כל צבעיה! אני אשרוד את הסערה, אגרום נזק כבד לאותו עולם אפל החונק אותי, כדי שלא יוכל לתקוף עוד - לפחות זמנית... ואני אצליח. אני אצליח כי... אני יודעת שאני לא לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
